העשור האחרון בשחייה הישראלית התאפיין בהרבה עליות וירידות. גל נבו חווה את שניהם, אבל אין ספק שהפרקים הטובים בקריירה שלו הפכו אותו לאחד השחיינים הגדולים בהיסטוריה של הישראלית. את מה שכל כך מרשים בקריירת השחייה שלו אפשר לנסות ולסכם בשלושה סעיפים: הראשון הוא שגל נבו זכה ב-9 מדליות באליפויות אירופה בבריכות ארוכות וקצרות. השני הוא על הגעתו לטופ העולמי במשחים המעורבים למרות שאין לו נתונים פיזיים קלסיים של שחיין. האחרון הוא שכאשר אחרים לא האמינו בו בשלב כל כך חשוב של ההתפתחות שלו כשחיין, הוא לעולם לא הפסיק להאמין.

לעולם לא הפסיק להאמין. גל נבו | צילום: באדיבות גל נבו

עוד כתבות בנושא 
שתי מדליות זהב לישראל באליפות אירופה לנוער 
גל נבו ארגן את מחאת השחיינים 
גל נבו: "אני לא מוכן להיות עבד של אף אחד"

תולה את הבגד ים

ועכשיו גל נבו תולה את בגד הים בגיל 31. בשלב מסוים היה לו תכנון להגיע למשחקים האולימפיים בפעם הרביעית ולפרוש אחרי טוקיו 2020, אבל אחרי שהוא בנה משפחה וגם סטארט אפ שגוזל ממנו הרבה זמן, הוא עשה את החישובים והבין מה הדבר הנכון בשבילו לעשות. רגע לפני מסיבת העיתונאים לרגל פרישתו של גל נבו, קיימנו אתו ראיון פרישה שמסכם קריירה שהחלה בסחנה, דרך וינגייט והמכללות ועד למקומות הגבוהים ביותר שספורטאי אולימפי יכול להגיע אליהם. התחלנו בימים הראשונים שלו במים.

"למדתי לשחות בקיבוץ חמדיה, היה שם חום אימים בקיץ ויש רק דבר אחד לעשות וזה להיות בבריכה. אני לא זוכר מתי למדתי, אבל שחיתי כל הזמן. הקבוצה הראשונה שלי היתה הפועל גלבוע. בהתחלה היתה בריכה בסחנה וזה היה החוג הראשון המסודר שלי, בשלב מסוים הבריכה נסגרה לשיפוצים שלא נסתיימו עד היום ושחינו בנחל עצמו ממש כמה שנים. בסחנה שחיתי עד גיל 15. רחוק מתנאים של בריכה, אתה שוחה מגשר לגשר וככה יודע שזה 100 מטר רק אם שחית בקו ישר, ותוך כדי גם מרגישים את הדגים ברגליים. אבל כנראה שזה מאוד חישל בהמשך, כי כל התנאים האחרים נראו מדהים אחרי זה.

צ פ ו | הפרישה של גל נבו

"מגיל 15 מאוד רציתי להגיע להתאמן אצל לאוניד קאופמן בוינגייט. בתקופה ההיא איתן אורבך עדיין שחה קצת וגם מיקי חליקה ויואב גת. לאוניד לא קיבל אותי כי היה שחיין אחר יותר מוכשר בגילי בשם גיא ברנע והוא מאוד רצה אותו. אני לא הייתי מספיק טוב לצערי. הייתי מדי פעם לוקח מדליות באליפויות גילאים אבל לא הייתי אלוף ישראל. חוץ מזה לאוניד הסתכל על ההורים שלי וראה שאף אחד לא עבר 1.70 מ', כך שאין הרבה לצמוח. הוא לא האמין בפוטנציאל שלי אז ברגע שגלבוע נסגרה עברתי להתאמן בהפועל זבולון מקיבוץ יגור ואומצתי על ידי משפחת בארי ששניים מהבנים שם היו שחיינים. שם הצליחו לשדרג את היכולות שלי ואחרי שנה לאוניד השתכנע, מה גם שכמעט כל החבר'ה הטובים פרשו וזה פינה לי מקום. הגעתי לוינגייט יחד עם גיא ברנע שאותו בכלל היה צריך לשכנע לבוא לשם, לעומתי שאני מאוד רציתי".

"חיפשתי מקום להתפתח בו"

השאפתנות של גל נבו באה לידי ביטוי גם אחרי שסיים את השנתיים האחרונות שלו בתיכון כשחיין בפנימייה בוינגייט, והחליט לעשות הכל כדי למצוא את מקומו במקום שיגרום לו להתפתח הכי טוב כשחיין. "די מהר הבנתי שאם אני רוצה להגיע לשאיפות שלי אני חייב להגיע כמה שיותר לארצות הברית, בגלל ההיגיון הפשוט שאומר שהשחיינים הכי טובים שוחים שם ובאוסטרליה. ניסיתי בכלל להגיע לאוסטרליה, אבל שם לא היתה אפשרות של מלגה, כך שמכללה בארצות הברית היתה האפשרות השנייה הכי טובה. מכללת אריזונה סטייט קיבלה אותי במלגה מלאה, ומה ששכנע אותי להגיע לשם היה שהתאמנו שם שחיינים הונגרים טובים שתמיד היו ה'נמסיס' שלי. עד אז גרמו לי להאמין שוינגייט היה המקום הכי טוב עם התנאים הכי טובים, פתאום גיליתי שבכל מכללה בדרג ראשון בארצות הברית יש את אותו דבר רק בהרבה יותר גדול וחדש, עם שחיינים שדוחפים אותך ומאמנים שלא מתחשבים בעייפות שלך".

באמצע קריירת המכללות שלו גל נבו עזב את מכללת אריזונה סטייט ועבר לג'ורג'יה טק, עוד לפני כן הוא הופיע לראשונה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ולמרות שזאת היתה התחרות הבינלאומית הראשונה שלו מחוץ לאירופה (לא כולל מכללות כמובן) הוא הצליח "להפציץ" יחד עם שאר חברי המשלחת הישראלית וסיים עם חצי גמר ב-200 מעורב אישי ועם המקום ה-11 ב-400 מעורב אישי. שנה לאחר מכן, באליפות העולם ברומא, הוא סיים באותו המשחה במקום השישי.

תמיד חיפש את המקומות הטובים ביותר בשבילו | צילום: באדיבות גל נבו

"הרגע הכי מתוק היה לקבוע את הקריטריון לאולימפיאדה בפעם הראשונה. הייתי בעוד שתיים אחרי זה, אבל זו הרגשה שקשה להסביר. אתה פתאום מבין שמהיום יש הפרדה בינך לבין שאר השחיינים בנבחרת ועכשיו אתה חלק מהמועדון של שחיינים אולימפיים, הרגשה שקשה לתאר".

"ספורטאי מצטיין" בצבא זו שטות

בתום התקופה המוצלחת הזאת נבו חזר לארץ בסוף 2010 וחזר להתאמן אצל לאוניד קאופמן בוינגייט. "הצבא חיכה לי בסבלנות, התחלתי חודש של טירונות ואת השטות שנקראת 'ספורטאי מצטיין'. אני קורא לזה שטות כי לא נתקלתי במערכת שבה כולם מפסידים ועדיין חיים עם זה בשלום. כספורטאי מפריעים לך באופן קבוע, אתה לא תורם בשום דבר לצבא חוץ מלבזבז זמן ומשאבים, והצבא מבזבז על הספורטאים המצטיינים אנרגיות כסף ומשאבים. אתה הולך לכמה שעות ביום, משקר שיש לך אימון או תחרות כדי שיציקו לך פחות. בתקופה הזאת למדתי לשקר הכי טוב, וזה בעצם מה שהוצאתי מהצבא".

ובכל זאת גל נבו המשיך לפרוח גם בארץ, עד שהוא הרגיש צורך עז בשינוי. ב-2014 הוא החליט לעזוב את לאוניד קאופמן, יותר נכון את המקום שבו כל כך היה ברור לשחיינים המובילים בארץ שהם צריכים להיות בו. נבו בחר בדרך אחרת. "אליפות אירופה 2014 היתה כישלון מוחלט ובפעם הראשונה לא הגעתי לגמר באליפות אירופה. הבנתי שאני חייב שינוי, חשבתי לחזור להתאמן בארצות הברית אבל החיים שלי כבר התחילו פה. אהוד סגל שהוא חבר ומאמן התאים לי בול. הבנו שאנחנו יכולים לעבוד ביחד ויש לנו אותו קו מחשבה של איך לגשת לדברים. הקו המקצועי שלנו היה מאוד דומה. אמרנו שנתחיל עם זה ונראה מי בעדנו. זה גם מה שהוביל לשינוי הגדול ביותר בשחייה הישראלית שנתיים לאחר מכן. לכולם היה ברור שצריך שינוי, אבל לאף אחד לא היה אומץ או יכולת להזיז את המערכת".

שנה לאחר מכן נבו זכה במדליית הארד באליפות אירופה בבריכות קצרות שהתקיימה בוינגייט. לאחר עוד הגיע השינוי הגדול, לאוניד קאופמן סיים את תפקידו לאחר המשחקים האולימפיים בריו, לאחר מכן דייב מארש מונה ליועץ המקצועי של איגוד השחייה ומאמנים זרים הגידו לנבחרת כשהאחרון שבהם הוא המאמן הלאומי הנוכחי לוקה גברילו. "אני חושב שהרוב המוחלט של השחיינים מרוצים מהשינוי", אומר נבו: "אני לא יודע אם דייב מארש הוא התשובה הנכונה ואם הוא שווה את המחיר שמשלמים עליו, אבל סוף סוף ירדו מהפרדיגמה של חינוך סובייטי, מיינדסט מזרח אירופי. הבינו שיש יותר מתשובה אחת וזה טוב".

"הצלחות באולימפיאדה יהיו מקריות ולא מערכתיות"

ובכל זאת, ולמרות אליפות אירופה לנוער שהיתה מוצלחת מאוד עבור המשלחת הישראלית, נבו לא מוצא אופטימיות מהמקום שלו כשהוא נשאל לגבי עתיד השחייה הישראלית: "נכון שמשקיעים יותר בשפיץ ושיש שינוי גישה מקצועי חיובי, ועדיין אם יהיו הצלחות באולימפיאדה הבאה הן יהיו יותר מקריות מאשר מערכתיות. בסופו של דבר כשחושבים על האולימפיאדה אנחנו עדיין מדברים על 3-5 שחיינים שאולי יצליחו ואולי לא. צריכים להיות 50 שחיינים עם פוטנציאל לאולימפיאדה ואז אולי אפשר יהיה לדבר על מדליה או הישג גדול באליפויות עולם, שחיינים טובים תמיד יהיו, אבל לא הגיוני לחשוב שמתוך הבסיס הקטן הזה אפשר יהיה להוציא אלוף אולימפי. הסיכויים כל כך קטנים מלכתחילה".

ועכשיו פרק ב' | צילום: באדיבות גל נבו

אבל את כל זה הוא משאיר לבאים אחריו ולמאמנים, נבו ממשיך לעסוק בשחייה אבל מכיוון קצת אחר. הוא עוסק בפיתוח של סטארט-אפ, שאמור לתת לשחיינים ולמאמנים כלים לניתוח יותר יעיל של האימונים. "אנחנו מנסים למדוד את כל מה שחשוב באימון דרך מצלמות. הצורך הגיע מזה ששחיינים שוחים המון שעות כבר מגיל צעיר ומעט מאוד מזה נמדד. מה שנמדד זה עם סטופר ומשרוקית. אי אפשר לעשות אנליזה בין מה שעשית לבין הדרך הטובה ביותר להתאמן. מאמני היום עיוורים מהבחינה שאתה מגיע לתחרות או לאימון הבא בלי שום שאלה מקשה. אתה לא יכול לדעת באיזה פרמטרים השתפרת, כמה תנועות. אין תשובות לדברים האלו. הרעיון שלנו בעזרת מצלמות ותוכנה חכמה הוא למדוד הכל ולשמור הכל כדי לספק לשחיין פידבק בזמן אמת ויכולת תחקור לגבי מה שקרה באימון".

ולסיכום, שאלנו את נבו על סוד ההצלחה שלו. הסיבה שבגללה הוא הצליח במקומות שאחרים נכשלו בהם, שהוא התעקש וזה תמיד עבד לו, שברוב המקרים הוא היה השחיין הנמוך ביותר וזה לא מנע ממנו להגיע לצמרת העולמית במשחה ה-400 מעורב אישי. "אני חושב שהצלחתי לעשות את הנתק יותר טוב מאחרים, לתת למה שקורה מסביב להשפיע עליי כמה שפחות. תחרויות גדולות תמיד היו הלחם והחמאה שלי, הייתי חייב את הלחץ הזה שיהיה משהו על הכף להביא את האקסטרה מעל 100 אחוז. זה משהו באופי שמשפיע, תמיד הייתי ככה, הלחץ עזר לי להוציא מעצמי קצת יותר".