זה אולי ישמע הגיוני לרוב האנשים, אבל היום כבר יש מחקרים מדידים שמוכיחים שפעילות גופנית בגיל מבוגר תורמת משמעותית למערכת השרירים ולמערכת החיסונית, כך פורסם בניו יורק טיימס שהתבסס על שני מחקרים חדשים בנושא שנעשו על רוכבי אופניים חובבנים.
עוד כתבות בנושא
איך להישאר צעירים מבחינה פיזיולוגית גם בגיל 77?
איך לא נותנים למתח הנפשי להשפיע על הגיל הפיזיולוגי?
הקשר בין איכות האימון לגיל הפיזיולוגי
לפי המחקרים החדשים, אולי בני האדם לא מספיק מעריכים את מה שהם יכולים לעשות עבור הגוף שלהם, ולא ממש מודעים לשליטה שיש להם על תהליך ההזדקנות. בעוד שרוב האנשים תופסים את ההזדקנות כתהליך כמקשה ומחליש, יש מעטים שדווקא מתעוררים לחיים.
מדענים בריטים החליטו לבדוק מה קורה למי שמתאמן אחרי גיל 65, במיוחד לאור העובדה שבעולם המערבי רק 10 אחוזים מבני ה-65 ומעלה עוסקים בפעילות גופנית. החוקרים, שחלקם ספורטאים חובבנים, ניסו לבדוק האם הפעילות הגופנית משנה את תהליך ההזדקנות או את הגיל הפיזיולוגי במילים אחרות. ואם כן, האם אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו בנוגע ל"הזדקנות?".
לצורך המחקר בדקו רוכבי אופניים חובבנים בגילאים 55 עד 79 שמעולם לא הפסיקו להתאמן ורגילים לרכוב כ-650 קילומטרים בחודש. אף אחד מהם לא היה בעברו ספורטאי מקצוען, אבל כולם ספורטאים חובבנים שהתאמנו לאורך עשורים. במחקר מוקדם מלפני 4 שנים החוקרים בדקו את היכולות הפיזיות והקוגנטיביות שלהם, והשוו אותם לאנשים בני גילם שלא עוסקים בפעילות גופנית, וגם לגברים ונשים בגילאים הרבה יותר צעירים. בכל מה שקשור למהירות תגובה, זיכרון, איזון וחילוף חומרים – התוצאות של הרוכבים המבוגרים הזכירו יותר תוצאות של נבדקים בגילאי 30.
עם זאת, הרבה שאלות שקשורות לכושר הגופני נותרו בלתי פתורות מאותו מחקר, ובשני מחקרים חדשים החליטו המדענים להתמקד במערכת השרירים ובתאי T שלהם יש תפקיד חשוב מאוד במערכת החיסון. בסופו של דבר, רוב האנשים חשים בשינויים בשתי המערכות האלו כשהם מגיעים לגיל העמידה, ובדרך כלל זה רק מחמיר מעשור לעשור.
במחקר הראשון ביצעו ל-70 מהרוכבים הפעילים בגילאים המבוגרים ביופסיה ברקמת שריר ברגל, והשוו את התוצאות לאנשים בגילאים יותר צעירים ולאנשים בגילאים זהים שלא פעילים בכלל. במחקר השני נלקחו מהנבדקים דגימות דם לצורך ניתוח של תאי ה-T. אחרי שהמדענים חיברו את התוצאות של שני המחקרים האלו הם הגיעו למסקנה שרוכבי האופניים לא רק היו בריאים יותר, אלא צעירים יותר מבחינה ביולוגית.
הם גילו שהשרירים של הרוכבים שמרו על הגודל שלהם, ושהפעילות של סיבי השריר נותרה זהה – מה שמעיד על מצב פיזיולוגי תקין. חוץ מזה הם גילו שהרוכבים שברו את הקילומטראז' החודשי הגבוה ביותר, הם אלה שהתוצאות שלהם העידו שהם יותר צעירים ובריאים.
לגבי המערכת החיסונית, התגלה שלעומת אנשים מבוגרים "רגילים" שאינם מבצעים פעילות גופנית וייצור תאי T שלהם נמוך מאוד, אצל המבוגרים הפעילים מספר תאי ה-T בדם היה קרוב לאותו מספר אצל הנבדקים הצעירים. אצל חלקם נמצאו גם תאים אחרי שעוזרים לשמור על המערכת החיסונית כמו גם הורמון ששומר על התנוונות בלוטת התימוס שמייצרת תאי T. לפי המדענים תוצאות המחקרים קשורות אחת לשנייה כי שרירים חזקים הם אחד המקורות להורמון ששומר על בלוטת התימוס.
חשוב לציין שהמערכת החיסונית של הרוכבים המבוגרים לא היתה לגמרי חסינה לתהליך ההזדקנות. אמנם היו בה יותר תאי T, אבל חלקם כן מאופיינים בהזדקנות ולא בהכרח יכולים לתפקד כמו שצריך נגד זיהומים. כמו כן, המחקר הזה עסק רק ברוכבי אופניים בריטים, כך שהוא לא מעיד על סוגים אחרים של פעילות גופנית או אפילו על סוגים אחרים של אנשים. עוד משהו שלא ניתן ללמוד מהמחקר הזה הוא האם אנשים שמתחילים בפעילות גופנית בגיל 60 משיגים יתרונות מהסוג הזה? שכן המחקר בדק אנשים שמתאמנים הרבה מאוד שנים.
ובכל זאת, החוקרים מאוניברסיטת בירמינגהאם ראו במחקר הזה הישג מרשים, ועורכת המחקר ד"ר ג'אנט לורד סיכמה: "המסקנה העיקרית של המחקר הזה היא שהרבה דברים שבעבר ראינו כבלתי ניתנים למניעה בתהליך ההזדקנות, בעצם ניתנים למניעה".