עולם שעוני הריצה נחלק על פי הנראה על הידיים של הרצים בין גרמין לפולאר. דואופול שראוי לטלטל אותו לטובת התחרות הבונה והיצירתית. צריך לעשות את זה אבל לא כך. סמסונג לקחו את ה-Gear שלהם. הוסיפו לו עוד כמה תכונות וביניהן GPS, מדידות ריצה בסיסיות, חיישן דופק על כף היד והוציאו את הדגם החדש Samsung Gear Sport SM-R600. כשעון חכם של אמצע הדרך הוא בסדר. נגיש, ידידותי ותואם גם את מערכת ההפעלה של האנדרואיד וגם של אפל.
אבל זה לא תחום העניין שלנו כאן. אפשר לקבל הודעות והתראות אבל זה ממש חילול קדושות הריצה. יש תחזית מזג אוויר, פני שעון חביבים, דופק, כמה קומות עליתי וכמה צעדים פסעתי. אלה דברים פשוטים והכרחיים. כסף כניסה. המסך בהיר, צבעוני ובאמת יפה הרבה יותר ממסכי הנייטיז של שעוני הריצה המקובלים. ובכך תמו היתרונות כולם. השעון הזה הוא הרבה דברים. שעון ריצה הוא בעצם לא. חפיץ חביב ותו לא. נראה ששוק החפצים הלבישים מבעבע וכשאפל יצאו עם השעון השלישי שלהם, פיטיבט עם האיוניק הלא מספק שלהם גם בדרום קוריאה של סמסונג החליטו לזרוק משהו לזירה. וחבל כי ככה לא עושים שעון.
יש לי עקרון בבדיקת מכשירי ריצה. אני לא קורא את ההוראות ולא מחפש סרטוני "How To" ביו טיוב. אני משחק אינטואיטיבית עד שאני מגיע למחוז חפצי. ההנחה שלי היא שאני חייב ״להרגיש״ את השעון בקצות האצבעות. כי הרי הנטייה של כל הדברים האלה היא לבגוד בך ברגע האמת. ה-GPS שהלך לאיבוד עשר שניות לזינוק, מד הדופק שחדל מלפעול למרות שאני עדיין נושם עצמונית בעליות של ירושלים. הכפתור שנלחץ בטעות ופתאום יש לי לאפ חדש ולא מתוכנן. לכן אני צריך להכיר את כל רזיו ומכמניו של התכשיט. ולו משום שהוראות השימוש כנראה ללא תהיינה לי ברגע האמת בכיס האחורי של הטייטס. אז יאללה לשחק.
שיחקתי ושיחקתי ולא מצאתי שום דרך להחליף או להתאים את שדות הנתונים במצב הריצה. קשה להבין את קצב הריצה העכשווי או הממוצע. השעון נכבה כדי לחסוך בזמן הסוללה, ואמור לחזור ולהאיר על פי תנועת היד, זה לא תמיד קורה. וגם כשהוא חוזר זה לא תמיד לאותו מסך. טבעת ההפעלה – הבֶּזֶל – עובד יפה כשאתה נינוח על כיסא במטבח. אבל משנה את הכל במבחן המציאות. די לו בשפשוף בצידי הגוף, מגע עם רץ שליד או אפילו שרוול שנמתח ומיד הוא מעביר אותך לעולם אחר מתוך עשרות המסכים הווידג׳טים והאפליקציות ושאר כל טוב ארץ קוריאה.
חוץ מזה המסך קטן וחלק מנתונים מחייבים זכוכית מגדלת. ודאי לא שמיש בקילומטר ה-25 כשהראייה מזוגגת, באמצע העלייה, בשמש הקופחת או בקור החודר, כשהעיניים מסומאות מזיעה או דמעות. בדקתי אותו בכמה מצבים. בריצה רגילה, בריצה בתנאי קור קשים, באימונים אינטנסיביים בהליכה וברכיבה על אופניים. באף אחד מהם הוא לא הצטיין ובשום רגע נתון לא התעורר בי החשק לחמוד אותו. רצתי, בדקתי, כתבתי. זהו צריך להתקדם. אבל בלעדיו.