אנשים שעוסקים בספורט באופן קבוע, בין אם במסגרת חובבנית ובין אם במסגרת מקצוענית, צריכים לדאוג לגוף שלהם 24 שעות ביממה. אימונים בעצימות מתאימה, הקפדה על תנועה נכונה, השגחה על מנוחה מבוקרת, גיבוש תפריט מזין ובריא, טיפול בפציעות – דברים אלו ואחרים נחשבים מנת חלקו של כל ספורטאי באשר הוא.

בהתאם לכך, אותם ספורטאים צריכים להקדיש תשומת לב גם לפרטים הקטנים ביותר הנוגעים לבריאותם ולמצב גופם, גם אם אלו פרטים שנמצאים אי שם הרחק בקצה כף רגלם. כי פטרת ציפורניים וספורט לא באמת הולכים יחד.

זה נשמע כמו עניין זניח, אך הוא לחלוטין לא כזה. קחו לדוגמה רצים למרחקים ארוכים: פטרייה ברגליים עשויה עם הזמן ליצור גירוי של ממש ואף כאב ממושך באזור, עד כדי פגיעה ממשית באיכות הריצה ובתוצאות. כך נכון גם לגבי רוכבי אופניים, טניסאים וכל ספורטאי אחר שלרגליו חלק מרכזי בפעילותו הגופנית.

כדי לחדד כמה דברים חשובים בנושא, הנה 8 דברים שלא ידעתם, כנראה, על הקשר בין ספורט לבין פטרת בציפורניים.

ספורטאי סבולת דואגים לכל כך הרבה דברים, אז למה לא לציפורניים ברגליים?

מי הזמין פטריות? על הסכנה שבציפורניים סדוקות או שבורות

פטריות הציפורניים ממתינות כל העת לשעת כושר כדי "לאחוז" בציפורן ולהתפתח עליה. ומהי שעת כושר עבורן? ציפורניים פגועות (בין היתר). כשהציפורניים שלכם שבורות או סדוקות, אתם למעשה מזַמנים אליכם פטרת ציפורניים. פגיעה בציפורניים נחשבת שכיחה מאוד בקרב ספורטאי סיבולת – ולכן עבורם הסיכוי להידבקות בפטרייה גדול משמעותית.

נשימה נכונה? בוודאי, גם כשמדובר ברגליים שלכם

הנשימה היא אחד מאבני היסוד של כל פעילות ספורטיבית, אבל חשוב להקפיד עליה לא רק בזמן האימון, ולא רק בהקשר של האוויר שאתם מכניסים לריאות. נעשה את זה פשוט: תנו לרגליים שלכם לנשום. נעליים סגורות הן כר פורה להתפתחות פטרת בציפורני הרגליים, בשל החום והלחות המצטברים בהן. אווררו את הרגליים אחרי אימון או תחרות, "שחררו" אותן גם מהגרביים ותנו להן לנשום.

מצד שני, השילוב הזה של חום, לחות וחושך בנעליים סגורות לא יגרום אוטומטית להתפתחות פטרייה, כפי שמסביר פרופ' אבנר שמר, מומחה לרפואת עור ולמחלות ציפורניים: "הפטרייה לא תבוא יש מאין. אם האדם בריא, ואין בגופו פטרייה רדומה שמחכה להתפרץ, אין סיבה שתתפתח אחת כזו – גם אם ירוץ אלפי פעמים בנעליים סגורות".

השאירו את גרבי הניילון לאלו שלא מתאמנים…

יכול להיות שהם נוחים פחות, ייתכן שהם מחממים יותר את הרגל ואפילו קצת מכבידים עליה (תלוי באילו גרביים אתם משתמשים…) – אך גרבי כותנה הם הגרביים המומלצים לשימוש בקרב ספורטאים. גרבי הניילון "לוכדים" את הזיעה בכף הרגל ולא מאפשרים לה להתאדות, ולפני רגע סיכמנו שזוהי סביבה מושלמת להתפתחות פטריות ברגליים. מומלץ מאוד להימנע מכך.

יש מה לעשות עם זה

לייבש ולחטא, בלי לעגל פינות

שתי פעולות שבוודאי יוכלו לסייע לכם במניעת פטרת ציפורניים הן שתיים מהפעולות החשובות ביותר בהקשר זה. האחת – לייבש היטב את הרגל אחרי המקלחת, ולפני שאתם מכניסים אותה לנעל הסגורה. השנייה – לחטא את הנעליים. כן, כן: מומלץ מאוד להקפיד על חיטוי הנעליים בעזרת אלכוהול או סודה לשתייה אחרי השימוש בהן, ולאחר מכן להניח להן לנפשן לכמה שעות טובות. זה יעזור לכם מאוד.

פדיקור זו לא מילה גסה

פדיקור רפואי, לא רק בקיץ אלא גם בחורף, יכול לסייע לכם מאוד במניעת פטריות בציפורניים. יש לכך כמה סיבות: ראשית, הטיפול בציפורניים ימנע הרחבה של סדקים או החמרה של שברים בציפורן, ויחזק אותה. שנית, הוא יסייע לה להיפטר ביעילות מעור מת (שנסדק ויכול גם כן להפוך למצע פורה להתפתחות פטריות); שלישית, הוא יסייע לתחזוקה הכללית של האזור, עניין חשוב בפני עצמו.

"אמנם לא מדובר בטיפול מרפא", מציין פרופ' שמר, "אך אדם שסבל בעבר מפטרת יוכל להקטין את הסיכוי להישנות המקרה בעזרת טיפול מונע, כמו פדיקור רפואי או חיטוי של הנעליים. חשוב לזכור: יותר מ־80% מהאנשים שסבלו מפטריות בציפורניים, יחוו זאת שוב בתוך שלוש שנים. טיפולים מונעים יוכלו להקטין את הסיכוי לכך".

לוקחים חלק במאמץ המלחמתי ומגייסים את הקרמים למיניהם

רוצים לסייע לפדיקוריסט או לפדיקוריסטית במאמצי הטיפול בציפורניים שלכם? הקפידו להשתמש בבית בקרמים לטיפול בעור גס או יבש. זה לא משהו שידרוש מכם הרבה, זה בוודאי יתרום למאמץ – וזו אפילו הזדמנות לעיסוי קצר ונעים לכפות הרגליים, שלא יתלוננו לרגע על הפינוק המפתיע שיקבלו.

גם כפות הרגליים זקוקות לאוויר, במיוחד אחרי ריצה

הפטריות אורבות בכל מקום ובכל זמן. גם הרבה אחרי סיום הפעילות

כל מי ששירת בצה"ל יודע זאת היטב: מקלחות ומלתחות הן מתכון לאסון מבחינה 'פטרייתית'. מאחר שאתם עוסקים בספורט באופן קבוע, חשוב שתעניקו לעניין הזה תשומת לב רבה עוד יותר: היכנסו למלתחות כשאתם נועלים כפכפים או סנדלים. נקו וחטאו גם אותם אחרי השימוש, ושימו לב שאינכם הולכים יחפים על משטחים רטובים וחשופים במקומות ציבוריים. אי אפשר לדעת מאיפה הפטרייה תקפוץ עליכם.

ובסופו של דבר – זה גם גנטי

יש אנשים שלא יסבלו מפטריות, לא משנה מה יעשו. אחרים יידבקו אחרי כמה שניות של חשיפת הרגל למשטח נגוע. מה הסיבה להבדלים הללו? במילה אחת: הגנטיקה. "אם יש לאדם מסוים נטייה גנטית להידבק – הוא יידבק", מסביר פרופ' שמר. "הכול תלוי במאפייני המנגנון החיסוני שלו. זה נכון גם לגבי עוצמת ההידבקות: אצל שני אנשים שנדבקו מאותו סוג של פטרייה, עוצמת ההידבקות עשויה להיות שונה. גם עניין זה תלוי בגנטיקה של כל אחד מהם".

מוגש בחסות אמטריקס