פעמים רבות כאשר ספורטאים מתקשים להביא לידי ביטוי את יכולותיהם בזמן משחק או תחרות, הם והמאמנים שלהם נוטים לייחס את הקושי לפן המנטלי/רגשי, למושגים כמו "חרדת ביצוע", עליה ברמת החרדה, עוררות יתר וכדומה. המשותף לכל המונחים הללו הוא שהם עומדים בבסיס הסברים להימנעות, תפקוד חלקי ופעולות בלתי אפקטיביות שאדם עושה כאשר הוא מודע לעצמו, לפעולותיו, לציפיות ממנו, ולסיטואציה התחרותית בה הוא נמצא.
רבים מבין ההבדלים בהתמודדות קשורים דווקא בפן המקצועי ולא בפן המנטלי | צילום: thinkstock
ניהול הלחץ והחרדה
ובכל זאת, אנשים שונים ובכלל זה ספורטאים בסיטואציות זהות, יתנהלו ויתמודדו באופן שונה עם אותם נתונים חיצוניים.
מעבר למבנה אישיות שונה ומנגנוני התמודדות שונים עליהם נכתב רבות בספרות הפסיכולוגית בכלל ובפסיכולוגיית ספורט בפרט, וטכניקות שונות המוקנות לספורטאים, יש להביא בחשבון שרבים מההבדלים בכושר ההתמודדות של ספורטאים שונים קשורים דווקא בפן המקצועי, ולא בפן "המנטלי" כפי שמקובל לכנות זאת.
עוד כתבות בנושא
איך מתכוננים מנטלית לחצי מרתון?
צפו || כך תשפרו את היכולות המנטליות שלכם בספורט
מהי קשיחות מנטלית אצל ספורטאים?
אצל ספורטאים מקצוענים המיומנויות הטכניות הן אוטומטיות, קרי: "יכולים לפעול גם מתוך שינה", ו"ללא מחשבה או מודעות", יכולים לפעול באופן מרבי ומיטבי גם בסיטואציות "מלחיצות" או "תחרותיות". במצב של אוטומטיזציה מלאה, למרכיב המנטלי/רגשי השפעה נמוכה יחסית, היות ו"הגוף פועל לבד", "מונע מעצמו". אגב, תחושה זו עומדת בבסיס מה שמתואר כלהיות ב- "ZONE", תפקוד אופטימלי של ספורטאי-על.
בתור דוגמה ניתן להביא את משחקי הכדור בהם נדרשת שליטה גבוהה מאוד בתנועות בסיסיות. בכדורסל יש צורך לשלוט בצורה מצוינת בכדרור, צעד וחצי, סבסוב, שינוי כיוון, כדרור סביב הגוף, קליעה לסל בצורות שונות, מסירות מסוגים שונים, כדרור בריצה וכדרור בריצה בסלאלום ועוד ועוד. הרי במידה והספורטאי לא ישלוט בתנועות הללו בצורה מעולה, סביר להניח שלא יעשה אותן כלל ברגע האמת במשחק וככל הנראה יתקשה לבצען "על יבש" באימון. אגב, אחד מההבדלים שניתן להבחין בהם בין משחקי כדור בישראל לעומת אירופה (למשל בכדורגל, כדוריד, כדורסל), הנו אופן הביצוע של התנועות הרבות הקשורות למשחק כדור זה או אחר.
חוסר בטחון מצריך שעות של תרגול ואימון בדרך להצלחה | צילום: thinkstock
ההבדל בין למידה, תרגול ואימון
אחת הסיבות לפערים הגדולים לשיטה הכה משמעותית הנו תרגול של אלפי שעות של התנועה. כך ניתן למעשה להשיג אוטומטיזציה. בפועל, יש צורך בתרגול של אלפי פעמים על מנת לבצע תנועה אחת מסוימת המצריכה למשל קואורדינציה באופן מעולה. לכך השלכות מהותיות על תפקוד השחקן במגרש.
חוסר ביטחון בביצוע תנועה זו או אחרת מצריך, ללא צל של ספק, שעות של תרגול ואימון. חשוב לדעת מה ההבדל בין למידה, תרגול ואימון. למידה באה לשרת את יכולת ההדמיה ונעשית בתנועות קלות תוך יכולת בקרה עצמית. תרגול לעומת זאת הוא בניית מצבי תנועה בלי ועם כדור, ביצוע חלקי או מלא ללא הגדרת עומס למטרת אוטומטיזציה. אימון הנו למעשה תרגול מבוקר של עומס והתאוששות על פי רצף אנרגטי (מתוך אימון הקואורדינציה בכדורגל -ד"ר מרק ורטהיים).
אם כן, ניתן לומר כי במידה רבה, עלייה משמעותית ברמת הלחץ והחרדה תהיה נחלתם של ספורטאים צעירים ולא מנוסים ופחות נחלתם של המקצוענים. בהגדרה של ספורטאים צעירים או פחות מנוסים חשוב לכלול גם ספורטאים ותיקים ומנוסים לאחר פציעה, אשר הופכת את התפקוד שלהם ל"לא אוטומטי", ספורטאים אשר מסיבות שונות לא התאמנו תקופה ארוכה, ספורטאים אשר האימון שלהם אינו רציף, ספורטאים אשר שינו שיטת אימון או טכניקות סמוך למועד תחרות, ספורטאים ששינו אפילו את אורח חייהם, לעתים "כביכול לטובה"- אכילה מסודרת יותר או שינה יותר רציפה.
למעשה, כל שינוי בחייו של ספורטאי עלול להפוך אותו במידה רבה לספורטאי שאינו אוטומטי, והתנהלותו אם כן, גם בפן המנטלי, תהה דומה לזו של "ספורטאי צעיר".
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
