ביום העצמאות הקרוב תחגוג מדינת ישראל את שנת ה-70 להיווסדה, עד אז נפרסם זיכרונות ספורטיביים של הספורטאים המובילים של המדינה.
בשני העשורים האחרונים, הרמה של השחייה העולמית כל כך עלתה, עד כדי כך שרבים כאן בארץ שאלו את עצמם איך פנימיית המחוננים בוינגייט יכולה להתמודד מול הרמה המטורפת בתיכונים ובמכללות בארצות הברית או פסי הייצור של האוסטרלים.
פורץ דרך. אברהם מלמד עם המאמן יוסף טלקי
70 שנות ספורט ישראלי עם הרוכב הנרי אוחיון
לרגע שכחנו שבשנות השישים השאלה היתה איך קיבוצניק ישראלי אסטמתי שסובל מאוד בגבהים של מקסיקו סיטי, יצליח לעלות לגמר אולימפי בשחייה כנגד כל הסיכויים? אז אולי אברהם מלמד לא הגיע עד לגמר ב-1968, אבל הוא בהחלט חרת בדפי ההיסטוריה של השחייה הישראלית את אחד ההישגים המשמעותיים שלה עד שנות האלפיים.
היה פורץ דרך
אפשר לקרוא לזה חצי גמר אולימפי ראשון, ואפשר גם להגיד שמלמד היה השחיין הישראלי הראשון שהיה קרוב יותר לשמות הגדולים של אותה תקופה, בזירה הגדולה מכולן. אמנם בסופו של דבר התוצאה שלו ב-100 פרפר היתה רחוקה מאוד מזו של מארק ספיץ שזכה אז במדליית הכסף האולימפית במשחה הזה, אבל עצם העובדה שהוא לא נשר במוקדמות, סיים שלישי במקצה המוקדמות שלו כשהוא משווה את שיאו הישראלי, ושחה בחצי הגמר מסלול אחד לצדו של ספיץ, גרמה להרבה אנשים בארץ לאופטימיות. אולי זה קלישאתי אבל, ככה מזיזים דברים בספורט הישראלי, ואין ספק שאברהם מלמד היה פורץ דרך.
"בינוש", כך מכנים אותו, גדל בקיבוץ רמת יוחנן וכבר מגיל צעיר היה דוגמה מצוינת לכך שנחישות והתמדה מביאים לתוצאות. הוא הגיע לבריכה כילד אסתמטי שנחשב לחלש באווירה התחרותית של הקיבוץ, ובשנותיו הראשונות בשחייה מספרים שלא ממש בנו עליו בלשון המעטה. אבל הוא המשיך בשלו וחלם להיות שחיין מוביל דווקא בסגנון הפרפר, כי כילד הוא התלהב מסגנונו של גרשון שפע שכיכב בתחרויות בארץ. בגיל 18 הוא כבר כיכב באליפות ישראל ומשם נסללה לו הדרך לשתי השתתפויות במשחקים האולימפיים כולל אותו הישג ב-1968, לשתי מדליות כסף במשחקי אסיה ולמסלול מרשים מאוד של התקדמות לאורך כעשור לאורך שנות השישים.
המשחים העיקריים שלו היו 100 ו-200 פרפר, ומלמד היה גם השחיין הישראלי הראשון שפרץ את מחסום הדקה ב-100 פרפר. זה קרה באליפות ישראל שהתקיימה ב-1967 בבת גלים בחיפה לעיני 7,000 צופים. אפשר רק לדמיין את האווירה בבריכה כשמלמד עצר את השעונים במזמן של 59.8 שנ'.
בתחילת שנות השבעים הוא פרש, עבר למכללה בארצות הברית, ולמשחקי מינכן 1972 כבר הגיע כמאמן אישי וככותב מטעם "ידיעות אחרונות". כיום הוא חי בארצות הברית, אבל לא מפסיק להתעדכן בכל מה שקשור לשחייה הישראלית וגם פעיל בקבוצות הפייסבוק של חובבי השחייה.
חרט ולא חרת. כדאי לבדוק איות לפני שמפרסמים כתבה. חבל
מתוך אתר האקדמיה ללשון עברית: בעברית בת ימינו משמשים בערבוביה שני הפעלים חָרַת וחָרַט בכמה ביטויים – בהקשר של כתיבה, כגון 'חרת/חרט על דגלו', ובהקשר של הטבעה, כגון 'חרת/חרט בזיכרונו' או 'חרת/חרט על לוח לבו'. רבים תוהים אם שני הכתיבים הללו תקניים.
סיכומו של דבר: שני השורשים חר"ט וחר"ת יפים להקשר של חקיקת אותיות וצורות, ומכאן שאפשר לכתוב 'חרטו על דגלם', 'נחרט בזיכרוני', 'ייחרט על לוח לבו', וגם: 'חרתו על דגלם', 'נחרת בזיכרוני', 'ייחרת על לוח לבו'.