יש מדינות גדולות עם הרבה מאוד כסף ותרבות ספורט ענפה, שמייצרות אלופות ואלופים רבים. ויש מדינות קטנות ולא הכי מפותחות כמו ישראל בשנות השבעים המוקדמות, שאולי פעם בדור צומח בהן כשרון ענק שיכול להגיע עד לצמרת העולמית, למרות הכל.

במילה אחת – נדירה. אסתר רוט שחמורוב (במרכז) | צילום: Neukoln

מבחינה סטטיסטית, כנראה שבישראל נצטרך לחכות עוד קצת, כי אסתר רוט שחמורוב היתה האחרונה שתענה להגדרה הזאת. מאז היו כאן כמה ספורטאים נדירים, גם כאלה שנולדו בארץ, אבל נסו לחשוב על זה אפילו מבלי להזכיר את ההישג הספורטיבי הגדול ביותר של אסתר רוט שחמורוב – במינכן 1972, קצת לפני הטבח הנורא, היא היתה במרחק של פוטו-פיניש מהופעה בגמר אולימפי בריצת 100 מטרים לנשים – האירוע הנצפה ביותר בתחרויות האתלטיקה במשחקים האולימפיים.

למשחקים במינכן שחמורוב הגיעה בגיל 20 ובכושר שיא. היא ניצחה את מקצה המוקדמות שלה בתוצאה של 11.45 שנ', אותה תוצאה מפורסמת שמחזיקה מאז מעמד כשיא ישראלי. ברבע הגמר היא היתה איטית במאית השנייה בלבד והמשיכה לחצי הגמר. בשלב זה היא סיימה חמישית במקצה שלה בזמן זהה לזה של ברברה פרל האמריקאית, 11.49 שניות ברוח נגדית קלה. פרל היתה זו שהקדימה את שחמורוב בפוטו-פיניש. 4 שנים לאחר מכן, שחמורוב הצליחה לעשות היסטוריה גדולה יותר במונטריאול.

היא נולדה ב-1952 וגדלה בשכונת שפירא בדרום תל אביב. כבר בסוף היסודי ובתקופת החטיבה, מורי הספורט שלה התלהבו מאוד מיכולת שהם לא הכירו עד אז, ובסופו של דבר הילדה המוכשרת נשלחה לאגודת האתלטיקה של הפועל תל אביב, שם קלט אותה בגיל 14 המאמן עמיצור שפירא, ומאז התפתחה מערכת יחסית שסופה רק באותו יום שחור במשחקים האולימפיים במינכן, בו שפירא נרצח על ידי מחבלים יחד עם 10 חברי משלחת ישראלים נוספים.

כנערה היא שלטה בהמון מקצועות. ספרינטים, משוכות, קפיצה לרוחק וגם קרב 5. עם הכישרון הזה היא הגיעה בגיל 18 למשחקי אסיה שהתקיימו בבנגקוק, וניצחה בקפיצה לרוחק ובקרב, בריצת 100 משוכות זכתה במדליית הכסף. שנה לאחר מכן היא עשתה עוד היסטוריה קטנה כשהפכה לישראלית הראשונה שעברה 6 מטרים בקפיצה לרוחק עם שיא של 6.14 באליפות ישראל 1971. עד היום נדיר לראות קופצות ישראליות מנתרות למרחק כזה.

אחרי הטרגדיה במינכן היא רצתה לפרוש, אבל שוכנעה להמשיך על ידי מי שהפך גם לבעלה ומאמנה הבא, פטר רוט. גם היה לה חשבון לא סגור עם המשחקים האולימפיים, כי במינכן היא עלתה לחצי הגמר ב-100 משוכות עם סיכויים טובים לעלות לגמר – אבל לא יכלה להמשיך להשתתף ופרשה יחד עם המשלחת הישראלית. בין לבין היא זכתה בטריפל במשחקי אסיה ב-1974 בטהרן (100, 200, 100 משוכות), ובעוד דאבל (100,200) באליפות אסיה ב-1975, כשבאותה שנה גם קבעה שיא ישראלי ב-200 מטרים (23.57 שנ') שהחזיק מעמד 27 שנים.

במונטריאול 1976 היא היתה בת 24 וכבר אמא, אבל עדיין בכושר נפלא. בריצת ה-100 משוכות היא סיימה שנייה במוקדמות בזמן של 13.06 שנ', ושיפרה שתי מאיות בחצי הגמר שבו סיימה במקום הרביעי במקצה, כאשר ארבע הראשונות עלו לגמר. המדינה היתה בטירוף, אף ספורטאי ישראלי לא הגיע מעולם לגמר אולימפי עד אז, ועוד באתלטיקה. אגב, המקצה שלה היה חזק משמעותית מהמקצה השני, שהמנצחת בו היתה איטית יותר מרוט-שחמורוב.

בריצת הגמר היא שחזרה את התוצאה של 13.04 שנ' וסיימה במקום השישי. הקדימו אותה שתי מזרח גרמניות, שתי סובייטיות ופולניה. עד היום יש לא מעט אנשים שמנסים לדמיין מה היה קורה אם אז בדיקות הסמים היו קפדניות. דבר אחד ידוע – בגוש המזרחי הרבה מאוד ספורטאים השתמשו בחומרים אסורים, אין עדויות לגבי המתחרות של רוט-שחמורוב, אבל אין הרבה עדויות בכלל.

זו היתה גם פסגת הקריירה של אסתר רוט-שחמורוב. היא המשיכה להתחרות עד תחילת העשור הבא, ב-1980 היתה אמורה להתחרות במשחקים האולימפיים שהוחרמו בסופו של דבר על ידי ישראל שהצטרפה לחרם האמריקאי. בפרק ב' בקריירה שלה הפכה אסתר רוט-שחמורוב למורה לספורט, ולימדה במשך שנים רבות בחטיבת ביניים ברעננה. ב-2009 עברה בהצלחה השתלת כליה. אסתר רוט-שחמורוב היא כלת פרס ישראל לספורט וגם נשיאת כבוד של איגוד האתלטיקה הישראלי.