שחייה, בעיקר עבור טריאתלטים, עלולה להיות מלווה מדי פעם באכזבות ותסכולים. רבים מהטריאתלטים יעדיפו להשקיע את השיפור בריצה ובאופניים ופחות מהשחייה. עבור אלו, המים הם אזור שבו הם צריכים "להמציא" את עצמם מחדש ולשנות מהתחתית את כל הגישה. באתר האינטרנט Triathlete פרסמו כתבה שמציינת 6 מיתוסים של שחייה בהקשר של טריאתלטים מאת המאמנת שרה מקלארתי. אנחנו מביאים לכם את התרגום של הכתבה.
אז מה חלק מהטריאתלטים לא יודעים? | צילום: pixabay
- חתירה זה הסגנון היחיד שטריאתלטים צריכים לדעת: חתירה זה הסגנון הכי מהיר ויעיל, כך שרוב האנשים ישתמשו בו כשהם שוחים למרחקים ארוכים. מצד שני, כל טריאתלט צריך לאמץ לעצמו סגנון משני ליתר בטחון במידה והוא יתעייף, יחפש את המצוף, או יצטרך לנקות את המשקפת שלו תוך כדי מרוץ. חוץ מזה, סגנונות שחייה אחרים מפעילים שרירים אחרים והופכים את האימון למעניין יותר.
- צריך לעצור את הנשימה מתחת למים: אם עוצרים את הנשימה מתחת למים מרגישים השתנקות. במקום זה צריך לנשוף החוצה זרם של בועות מהאף ומהפה כשהראש נמצא בתוך המים בין הנשימות.
- אם בכל מקרה מתחרים עם חליפה, זה בסדר להתאמן רק עם פולי: מי שיתאמן יותר מדי עם פולי לעולם לא ילמד לאזן את הגוף שלו בתוך המים. במקום זה, צריך לבצע תרגילים שהמטרה שלהם היא לצוף ולהקשית את הגב כדי לשמור על גוף מאוזן מעל למים.
- טריאתלטים לא צריכים להשקיע בתרגילי רגליים: בדיוק להיפך: תנועת הרגליים מסייעת לתנועה הסיבובית של הגוף ולאיזון שלו. טריאתלטים צריכים להתאמן על תנועות רגליים בתדירות נמוכה כדי לגרום לתנועות יותר חזקות ויעילות בפלג הגוף העליון.
נשימה לשני הצדדים חשובה במיוחד במים פתוחים | צילום: pixabay
- שחייה רצופה ללא מנוחה היא אימון יעיל: לשחות חתירה ברציפות זה לא משהו שממקסם את האימון, זה יותר מבזבז את הזמן. לכל בריכה שעושים צריכה להיות מטרה, בין אם זו עבודה על טכניקה, סבולת, מהירות, או נשימה. לכל אימון צריכה להיות תכנית עם מטרות מאוד מסוימות שצריך לעמוד בהן.
- נשימה לשני הצדדים זה משהו שעושים שחיינים מקצוענים: נשימה לשני הצדדים טובה יותר לטריאתלטים מאשר לשחייני בריכה, במיוחד כשמדובר בשחייה במים פתוחים. זה בגלל שהתנאים עלולים להשנות כל הזמן: שינוי בכיווני הרוחות, גלים, שמש שמסנוורת וכו'.
