מאת:ישראל פז ז"ל / אברי בן שלום ז"ל
לידתו של מירוץ התבור
במרכז הפועל, בשנות השיא שלו, פעל במשך עשרות בשנים רכז מקצועי בשם עמנואל גיל, איש יצירתי מאין כמוהו, ידען בתחומים רבים ומגוונים. גיל חיבר ספרים מקצועיים בצד אנציקלופדיות. חינך את הספורטאי לתרבות וחינוך. כבר בארץ הולדתו, לטביה, דבק בו חיידק הספורט. כחבר מכבי ריגה, הצטרף לנבחרת לטביה באתלטיקה. כאיש בעל רעיונות סוציאליסטיים, עבר מ"מכבי" ל"הפועל" עוד בריגה. עם עלייתו ארצה, ב-1935, הצטרף ל"הפועל" ותרם תרומה אדירה להתאגדות.
בין רעיונותיו היה ליזום מפעלי ספורט מיוחדים. כך נולדו אירועים כמו "צליחת הכנרת", "קריעת מפרץ אילת" וגם "מירוץ התבור" הצטרף לשורת המצאותיו של עמנואל גיל.
עם פטירתו של אבי הפלמ"ח, האלוף יצחק שדה, באוגוסט 1952, החליט גיל עם חברים נוספים, להנציח את שמו במפעל מיוחד במינו. האיש היה קרוב לליבו, ממייסדי מכבי בקרים, בו שימש כמדריך ראשי בהתעמלות והיה מתאבק. עלה לארץ ב-1920. הצטרף לשורות הפועל ונמנה עם פעיליו. בשנת 1933 פירסם מאמר, שכותרתו הפכה לסיסמת הפועל "אלפים ולא אלופים", שבעידן המקצועני כאילו עברה מן העולם.
עוזרו הנאמן של גיל במרכז הפועל, אז רכז האתלטיקה הוותיק דוד וולץ (כיום – תדיר), היה אחד השותפים העיקריים למבצע מירוץ התבור. השניים חיפשו מסלול מיוחד סביב הר תבור, בחיק הטבע, במראה מרהיב. כשמצאוהו וסימנוהו החלו בביצוע. פעמים רבות נסעו לעמק כדי למדוד ולבדוק. לבסוף, נחה דעתם והחליטו: זהו!
אני הייתי אז עורך צעיר בעיתון "על המשמר". עורך מדור הספורט. יום בהיר אחד קרא לי גיל ובסודי-סודות גילה את סוד המירוץ ובקשה אחת היתה בפיו: אנו משלימים את ההכנות, אך חסר לנו דבר אחד: גביע ! כיום זה נראה מצחיק, אך באותם ימים היתה זו הוצאה של ממש. פניתי בחיל ורעדה למנהל העיתון, יצחק בן-חיים. הצגתי את בקשתו. הוא דווקא גילה סימפטיה לרעיון, מאחר שיצחק שדה היה משתתף קבוע בעיתון בשמו הספרותי "עודד הנודד". הערה אישית: רעייתי רות, שהיתה מופקדת על הדפסת מאמריו של יצחק שדה, החליטה לקרוא על שמו את בני הבכור: עודד. עודד ואחיו אורי השתתפו פעמים רבות במירוצי התבור, כאשר אני מביא במשך עשרות בשנים, עד לסגירתו של העיתון בשנות התשעים, את גביע 'על המשמר'. כשקיבלתי את האישור מיהרתי לבשר לגיל: יש גביע!
אני זוכר את המירוץ הראשון, לפני חמישים שנה. יצאנו בטנדר מתל-אביב – גיל, תדיר ואני בחמש לפנות בוקר. היה קר וגשום. הגענו למקום. כמה חברים מהעמק ציפו לנו. המסלול היה בוצי אבל הסיפוק הגדול היה, כאשר שעות לפני תחילת המירוץ החלה נהירה של מאות רצים בני גילים שונים, כדי להשתתף במירוץ התחרותי ובמירוץ העממי, ביניהם רבים מפיקודיו של יצחק שדה. המראה היה מרהיב. נחש של רצים התפתל במעלה ההר. במשך שעות נמשכו המירוצים, שסימנו את סיסמתו של האיש: אלפים – והפעם גם אלופים. כשנסתיים המירוץ הראשון, בעוד אנו מחזירים את הציוד, גילינו באופק רץ שאיבד את דרכו והגיע אחרי החגיגה הגדולה… שמחנו ל"החזיר אותו למולדת".
כך במשך חמישים שנה. כמובן שהתנאים השתכללו, ומאז כשנטלה המועצה האיזורית גליל תחתון, את ההובלה, היא מנסה לשפר את התנאים ולקרבם לסטנדרטים בין-לאומיים של מירוצי שדה. במירוצי התבור השתתפו בעבר רצים בעלי שם עולמי, בעיקר מאפריקה, שזכו בנצחונות רבים.
לא אוכל לסיים את הרשימה בלי להזכיר את ה"מנצחים המיתולוגיים": הראשון שבהם היה ישראל אסולין, שהפך ל"מלך העמק". הוא זכה במירוצים הראשונים במדי הפועל עפולה (1952, 1953, 1956, ו-1957) ובעקבותיו שלום,
שלום קהלנו מהפועל חדרה (1954, 1955).
אירוע מיוחד במינו בנוף הספורט בישראל, המנציח אדם גדול בתולדות המדינה. 50 מירוצים, כה לחי!
מירוץ התבור – מירוץ השדה הותיק ביותר בישראל
1826 איש רצו בהקפת התבור ה-10
מערכת "על המשמר" תצטרך לקנות גביע חדש לקראת מרוץ התבור ה-11 שייערך בעוד שנה. הגביע הנודד שנתרם על ידה לפני 10 שנים נמסר לצמיתות ליוסף צברי, חבר קיבוץ עין גב, בן ה-27, אשר ניצח זו הפעם השלישית ברציפות בהקפת התבור המסורתית לזכרו של האלוף יצחק שדה.
מדי שנה חוזרים ומדגישים העיתונאים בכתבם על הקפות התבור כי "השנה הושג שיא במספר המשתתפים". גם אני, בכתבה מאשתקד, ציינו עובדה זו: "914 רצים מהווים שיא בתולדות מירוצי התבור – מספר אשר כמותו טרם ידענו בשום מפעל ספורטיבי בארץ" – כך כתבנו. ומה נותר לנו לכתוב השנה – כאשר מספר המשתתפים הגיע ל… 1826(!)?
המנצח קבל הוראות לאימון בדואר
כרגיל – המרוץ העיקרי היה מירוץ התחרותי לבוגרים – הקפת התבור המלאה לאורך 10 ק"מ – כולל ירידות תלולות ועליות מייגעות. 133 רצים השתתפו במרוץ מרכזי זה, אך המאבק העיקרי נערך בין "אנשי הצמרת", אם כי המנצח – יוסף צברי – היה כה בטוח בניצחונו, שהביא עמו לתחרות… בקבוק יין, בו מילא אחר כך את הגביע, שאותו קיבל בפעם השלישית, והפעם – לצמיתות. צברי הרבה להתאמן לפני המרוץ. הוא נהג לרוץ בשדות המשק ואילו את תוכנית ההדרכה קיבל בדואר מהמאמן חיים ארנברג, מראשון לציון. הוא בטח בכוחותיו וחש כי הנו בכושר מצוין, ואכן, נוסף לזכייה במקום הראשון, הוא קבע גם את הזמן הטוב ביותר שהוצב אי פעם במרוצי התבור: 37:24.8 דקות (לפני שנה היה זמנו 38:25.0).
יתר המנצחים
דוד שמחוני (פחימה), מקיבוץ העוגן, הגיע שני למטרה, כעבור חצי דקה בלבד (גם אשתקד היה שני) ואילו שלישי היה "פנים חדשות" בין הרצים בארץ, פטר ואן זוליקום מנחשונים, שהגיע מהולנד לפני שנתיים ורץ עתה בצבעי "הפועל" פתח-תקווה. הרץ הוותיק (שניצח במרוץ בשנת 1959)- אליהו קומאי מיד חנה – היה רביעי, יחד עם יגאל שילוני מגניגר, לפני יאיר פנטילט מ"מכבי" תל-אביב.
בין 154 בוגרות ונערות זכתה חנה צדיק מ"הפועל" פתח-תקווה בניצחון ללא מאמץ מיוחד, לאחר שעברה את ה- 1000 מ' ב-2:55.0 דקות (לפני שנה היא השיגה זמן טוב יותר 2:24 דקות). חנה בת ה- 18 הקדימה את זהבה רומרנו מנהלל ואת מזל שמש מ"הפועל" תל-אביב.
הנערים תעו במסלול
התקרית היחידה במירוץ שאורגן למופת על ידי מרכז "הפועל" ובמיוחד הודות למאמציהם של החברים י.אורן וע.גיל, אירעה במירוץ לנערים עד גיל 16, כאשר רבים מבין 500 המשתתפים לא שמעו להוראות ותעו במסלול. כדי לא לצער אותם החליטו המארגנים לפסול את המירוץ כולו.
על המסלול לאורך 800 מ', שהסתיים בעלייה תלולה, התמודדו ביניהן 290 נערות עד גיל 16. הראשונה הגיעה אנדרה אביגיל ממעגן מיכאל ב-2:40.0 דקות, לפני זיוה טל ממולדת ורחל כהן מגבע.
מצידי המסלול
מה עוד נספר לכם על הקפת התבור ה-10? אפשר ואפשר לספר עליה. למשל על ישראל אסולין – אשר כמעט וזכה לצמיתות בגביע. בהתאם לתקנון עובר הגביע הנודד לצמיתות לרץ הזוכה בו שלוש פעמים רצופות, או חמש פעמים לא רצופות. אסולין זכה בגביע ארבע פעמים לא ברציפות והפעם העדיף להסתפק בהשתתפות במירוץ העממי הבלתי תחרותי.
או מעשה בעוזי כהן מגדות בן ה-31 (זה שהשתתף בכל 10 המירוצים). עוזי נרשם למירוץ העממי לבוגרים אולם לאחר שהשתתף בו, חשקה נפשו גם לתחרות והוא התחנן ממש לפני מארגני המפעל, שירשו לו ליטול חלק גם בהקפה התחרותית. הרופא שבדק אותו ציין כי עשרת הק"מ הראשונים לא השפיעו כלל על ליבו, אך למרבה הצער לא השתכנעו המארגנים וסירבו להרשות לו לרוץ בשנית.
כמו תמיד השתתפו במירוץ משפחות שלמות וכן מורים ותלמידיהם. משה מאור ("מחטי") מאשקלון הביא עמו קבוצה גדולה מתלמידיו. ראובן טל, ספורטאי ותיק, חבר קיבוץ מגידו ומורה במוסד, "הריץ" 60 מתוך 100 חניכיו, תלמידי האצן אלימלך שוחט ("מליק") ממוסד הרי אפרים זכו במקומות ראשונים רבים ואת הקבוצות הגדולות ביותר הביאו מורי ההתעמלות טומי שוורץ מ"הדסים" (307)
ועמיצור שפירא מ"מקוה ישראל" (247).
ישראל פז, מבכירי עיתונאי הספורט, כתב העיתון “על המשמר”, שליווה את הקפת התבור מראשיתה. רשימה זו חוברה לקראת הקפת התבור ה- 50 והיא כנראה הרשימה האחרונה שישראל פז חיבר. פורסם לראשונה ב"עולם הריצה", גליון 106, פברואר 2002. החלק השני, מאת בן שלום, פורסם בשנת 1962 ב"משמר לילדים".
הביא לבית הדפוס והגיה יובל אשל.
