בגיל 22 טיילור קיפו שהיתה שחקנית כדורגל נרשמה לחצי מרתון קליבלנד שהתקיים ב-19 במאי השנה. פחות מחצי קילומטר לסיום היא התמוטטה ומתה. מבדיקה עלה כי היה לה אירוע לב כתוצאה משילוב בין מספר גורמים: מאמץ גופני, שימוש בתרופה מסוג פסאודואפדרין ומום בלב שלא היה ידוע עליו. ב"ראנרס וורלד" הקדישו לכך כתבה ואנחנו תרגמנו עבורכם אותה.

כל אחד חייב לדעת מה יש בדיוק במה שהוא לוקח, בטח אם הוא רץ | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא 
מדוע אסור לקחת משככי כאבים בתחרויות סבולת
תרופות, מזון ותוספי תזונה – ביחד או לחוד?
6 מזונות נוגדי דלקת לספורטאים

אז מצד אחד כולם אומרים שצריך לרוץ למען הבריאות, אבל מצד שני לא צריך לרוץ בכל מצב. ובנוסף, חשוב לדעת שתרופות מרשם או תרופות ללא מרשם כמו פסאודואפדרין במקרה שצוין כאן, עשויות להחמיר בעיות רפואית כמו במקרה של קיפו. מי שנוטל תרופות באופן קבוע חייב להתייעץ עם הרופא המטפל שלו שצריך לדעת מהי שגרת האימונים שלו, אומר ד"ר טימותי מילר שהוא מנהל המחלקה לרפואת סבולת במרכז הרפואי ווקסנר באוהיו סטייט, הוא אפילו ממליץ להתייעץ עם פיזיולוג שמתמחה בספורטאים. ישנם מקרים בהם אנשים מסוימים יהיו רגישים יותר מאחרים לתרופות מסוימות, וישנן גם חלופות לתרופות מסוימות שלא יסכנו את הרצים.

גם מי שלא מתכוון לשנות את הרגלי צריכת התרופות שלו, חשוב שיהיה מודע לסכנות שיש בתרופות מסוימות ולסימני אזהרה מקדימים. אלו הם 5 סוגי תרופות שכל רץ חייב להכיר ולדעת מה הסיכונים בנטילתם תוך כדי פעילות גופנית.

1. פסאודואפדרין 

דוגמאות לתרופות מהסוג הזה: סינופד, נוסידקס או אפלפי. אלו תרופות להפחתת גודש באף במקרים של נזלת חריפה. התפקיד של התרופות הוא לכווץ את כלי הדם באף, מה שמפחית נפיחות ומנקז נוזלים. הבעיה היא שאותה היצרות של ורידים ועורקים גורמת ללב לעבוד קשה יותר בתהליך שאיבת הדם.

בנוסף, פסאודואפדרין ממריץ את מערכת העצבים הסימפתטית, מה שעלול להפריע לקצב הנורמלי של הלב. הקרדיולוג ד"ר ברנט מולסטיין מסביר: "אם נוטלים את התרופה מלכתחילה לצורך טיפול לדלקת בנשימה, זה מוסיף לסכנה הפוטנציאלית ללב".

במקרה של קיפו, התגלה שהיתה לה קרדיומיופתיה, אוסף מחלות הטרוגניות של שריר הלב שלעתים הן תורשתיות ולעתים לא מאובחנות. למי שיש היסטוריה משפחתית של קרדיומיופתיה או בעיות דומות או אם יש לו לחץ דם גבוה, זה לא יהיה טוב ליטול פסאודואפדרין תוך כדי ריצה.

פעולה כזו עלולה לפגוע ביעילות של הלב לאורך זמן, וגם לגרום לאירועים פתאומיים כמו במקרה של קיפו. סימני אזהרה מוקדמים עשויים לכלול: סחרחורות, כאבי ראש או קצב ריצה שמרגיש פתאום הרבה יותר קשה. כשחווים את אחד הדברים האלה, זה סימן לפרוש ובמקרים אחרים הפרעות קצב קטלניות עלולות להכות ללא סימני אזהרה כלל. כיום יצרנים רבים החליפו את הפסאודואפדרין במרכיב בשם פנילפרין, שאולי הוא פחות יעיל למניעת גודש באף, אבל הוא מהווה פחות סיכונים ללב.

2. פלורוקינולונים 

זו אנטיביוטיקה שנלחמת בחיידקים מזיקים הגורמים למחלות כמו דלקת ריאות ודלקות סינוסים חמורות. לסוג הזה של האנטיביוטיקה יש תופעות לוואי שהן בוגדניות במיוחד לרצים כמו נזק לגידים כולל קרעים בגיד אכילס. הרופאים לא ממש יודעים למה זה קורה, אבל מסתבר שאיכשהו התרופות משפיעות ישירות על מטריצת הקולגן (חלבון מבני) ומונעות מהגוף לתקן נזק לרקמת החיבור לאורך זמן. ברגע שממשיכים להתאמץ תוך כדי התהליך הזה, נותר נזק.

הסיכון שיש בנטילת האינטיביוטיקה הזאת הוא מספיק גדול עד כדי שב-2016 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הגביר את האזהרות על התרופות האלו ובמקביל הוסיף אזהרה על בריאות הנפש ועל רמת גלוקוז נמוכה בדם. לאור הסכנות הללו, תרופות שנלחמות באותם חיידקים כמו לבופלוקסצין, ציפרופלוקסצין או כל תרופה אחרת המסתיימת ב"פלוקסצין" כבר לא מופיעות לעתים קרובות במרשמים הרפואיים. כיום יש חלופות לתרופות אלו.

ואם בכל זאת הרופא המטפל מתעקש על נטילת התרופה, צריך במקביל להימנע ממספר סוגי פעולות גופניות כמו אימונים פלואמטריים, תרגילי מהירות, אימוני עליות וכל דבר שמפעיל לחץ על הגידים בעקבים, בברכיים ובהמסטרינג (ירך אחורי). ואם מרגישים כאבים, צריך לעצור את הכל ולהיבדק אצל הרופא.

יש סוגים חזקים של אנטיביוטיקה שלא ממש כדאי להתאמן איתם | צילום: David Richfield

עוד סיבה נוספת שצריך להיזהר בגללה. פלורוקינולונים (יחד עם קלריתרומיצין ואזיתרומיצין) מחמירים בעיה נוספת בקצב הלב שלעתים קרובות היא מוסתרת וקטלנית בקרב צעירים הנקראת תסמונת ה-QT המוארך. ולכן אם נוטלים את התרופות מומלץ לבצע בדיקת אק"ג כדי לוודא שאפשר לרוץ.

3. NSAIDS (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים) 

לא מעט רצים נוטלים תרופות כמו אדוויל כשכואב להם. בפרק זמן קצר יהיה סביר להשתמש בתרופה מסוג זה כדי להתמודד עם כאבים, אבל אם נוטלים את התרופה באופן קבוע רק כדי לעבור יום או להגיע לעוד אימון, זה הרגע בו גורמי הסיכון עולים משמעותית.

תרופות NSAID פועלות על ידי הפחתת הורמונים הנקראים פרוסטגלנדינים, מה שמקל על תסמינים כמו אדמומיות ונפיחות, אך גם מכווץ את כלי הדם ומגדיל את לחץ הדם – מה שמקשה על הלב לעבוד קשה יותר. זה גם גורם לצינורות ועורקים בכליות לא לתפקד מספיק טוב במטרה לסנן פסולת.

מי שיוצא לפעילות גופנית, אמור "להקדיש" מעט דם מהכליות שלו לשרירים המתאמנים, ובמקרה של נטילת NSAID בגלל ההתייבשות בכליות יש סיכוי לנזק כרוני בכליות. פרוסטגלנדינים מגנים גם על רירית הקיבה והמעיים מפני נזק, כך שאם נוטלים תרופות ממשפחת NSAID במיוחד מבלי לאכול הרבה, מסתכנים גם בדימום במערכת העיכול.

בגלל כל גורמי הסיכון האלה, יש רופאים שממליצים על אצטמינופן (פרצטמול). אם יש חולים הסובלים ממצב כרוני הדורש טיפול ממשוך ב-NSAID עדיף ליטול את התרופות במשך שלושה חודשים מקסימום בכל פעם, עם הפסקה של שלושה חודשים בין לבין.

ועוד אזהרה, תרופות רבות להצטננות ושיעול מכילות שילובים של נוגדי דלקת, לכן צריך לבדוק בתוויות אם המוצרים מכילים מרכיבים שמעלים לחץ דם כמו פסאודאפדרין או איבופרופן, שעלולים להוות סכנה.

4. סטטינים 

אמנם שגרת ריצה קבועה יכולה לתרום לכולסטרול תקין, אבל יש אנשים שבגלל הגנטיקה גם פעילות גופנית ואכילה בריאה לא תתרום לרמת הכולסטרול שלהם. במקרים כאלה, הסטטינים מורידים את רמת הכולסטרול כדי למנוע מקרים של התקפי לב ומוות בקרב אנשים הסובלים ממחלות עורקים כליליים.

יש מחקרים שמקשרים בין סטטינים לפגיעה בגידים, וחוץ מזה כאבי שרירים הם תופעת לוואי אם כי עדיין לא ברור אם זה קורה בגלל הסטטינים. הרבה פעמים אנשים מתחילים להתאמן בדיוק במקביל לזה שהם מתחילים להשתמש בסטטינים ואז מופיעים כאבי שרירים.

משככי הכאבים עלולים להזיק לכליות | צילום: pixabay

עם זאת, הסטטינים מגדילים את הסיכון למצב נדיר, אך חמור יותר הנקרא רבדומיוליזיס (תמס שריר), התפרקות של רקמת השריר שעלולה לגרום לנזק קשה. ככך שהמינון גדול יותר, כך הסיכון גדול יותר והסכנות מתרחשות במצב של התייבשות או כשמכניסים את הגוף ללחץ יותר גדול ממה שהוא יכול להתמודד. כדי להפחית את הסיכון צריך לשמור על שתיית נוזלים ולהעלות את הקושי בהדרגה. צריך לשים לב לסימני אזהרה מוקדמים כמו שתן כהה, כאבים בגב ליד אזור הכליות וכאבים עזים באחת מקבוצות השרירים כמו רגל תחתונה או רגל עליונה.

הסיכוי לסיבוך נדיר מסוג זה הוא נמוך, ועבור רוב האנשים סטטינים מונעים אירועים מסכני חיים כמו  התקפי לב ושבץ מוחי. מי שמודאג מהסיכונים שלו בגלל שהוא נוטל סטטינים, יכול לבקש מהרופא שלו לבדוק את אנזימי הכבד שלו ולעקוב אחרי רמות הקריאטין קינאז – החלבון שנותר כאשר השרירים מתפרקים.

5. קורטיקוסטרואידים 

זריקת סטרואידים מדי פעם לצורך הפחתת דלקת לא תרגום ככל הנראה לנזק משמעותי. אבל מי שנוטל תרופה כמו פרדניזון לטווח ארוך בגלל מצבים כמו דלקת פרקים, הפרעות בדם או בעיות במערכת החיסון – צריך לדעת שהיא עלולה לגרום לבריחת סידן מהעצמות ובכך להחליש אותן לאורך זמן.

כשזה משתלב עם הריצה, הדבר עלול לגרום לשברי מאמץ ולכן במקרה של נטילת תרופות מהסוג הזה צריך להתייעץ עם הרופא המטפל ואולי במיטת הצורך ליטול גם תרופה לחיזוק העצם.