רוב האנשים מתייחסים לשחייה ברגשות מעורבים. מצד אחד, זה סוג של צורך קיומי בטח במדינת ים כמו ישראל, כך שדי ברור שחשוב מאוד לדעת לשחות. מצד שני, יש נטייה לחשוב שמה שלימדו אותנו בכיתה ה' זה מספיק טוב, ומה עוד צריך לדעת על שחייה אם כבר יש לך את היכולת לא לטבוע?

יש כל כך הרבה דברים חדשים שאפשר ללמוד על שחייה | צילום: באדיבות איגוד השחייה

עוד כתבות בנושא 
5 מיתוסים על מניעת פציעות
4 טיפים חמים למי ששוחה בים בחורף 
מה אתם צריכים לעשות לפני שאתם שוחים במים פתוחים? 

רוב האנשים גם יחיו בשלום עם הידיעה הזאת, חוץ ממי שיחליט להפוך את השחייה לתחביב. בין אם זה כדי לשמור על הבריאות, לדעת לשחות בים או להשתתף בטריאתלונים. כמעט בכל בריכה שתגיעו אליה, תגלו מהר מאוד שהשחייה היא עולם מופלא ומלא בדברים שרוב הסיכויים שלא ידעתם עליהם. זה ברור שאנשי מקצוע נכונים יכולים לגרום כמעט לכל אחד לשחות ברמה שהוא לא חלם עליה, אבל עוד לפני שאתם מחפשים כאלו – הנה 5 מיתוסים על שחייה, שכדי להפריך אותם פנינו לאחד המאמנים והשחיינים הוותיקים בארץ, גרשון שפע, שצבר עשרות שנים של ניסיון ולרגע לא הפסיק ללמוד ממה שקורה בעולם.

לכל ציוד השחייה בשוונג-שופ לחצו כאן

1. צריך לשחות כמה שיותר כדי להשתפר: חלק גדול מהאנשים שרוצים לשחות רוכשים מנוי לבריכה הכי קרובה, מגיעים 2-3 פעמים בשבוע, קופצים למים, שוחים עד שנגמר להם הכוח, וחוזרים הביתה עייפים ומרוצים. ברור שבתור פעילות אירובית זה מספיק טוב, אבל זה לא מה שיגרום להם לשפר את המהירות וגם את הסבולת כפי שמסביר גרשון שפע: "מי שרוצה להפוך למהיר יותר, צריך לשחות מהר יותר באימונים. זה אומר שמקצרים את הנפח הכללי של האימון, אבל מבצעים מרחקים קצרים ומהירים יותר. כשאתה מבצע אימון הפוגות של 10 פעמים 100 מטר עם הפסקה של 30 שניות בין הסטים, אתה שוחה יותר מהר באופן טבעי וגם באופן מודע. הקצב הזה מלמד אותך לשחות מהר יותר גם במרחקים הארוכים בסופו של דבר, גם אם תשתתף בטריאתלון או בתחרות מים פתוחים. בכל העולם עברו היום לקיצור הנפח בשחייה, ועובדים יותר על ספרינטים עם מנוחה אקטיבית או פסיבית. זו גם שיטת האימון של אלוף העולם החדש ב-100 מעורב, מייקל אנדרו, שאבא שלו שמעולם לא היה מאמן שחייה עובד אתו עליה".

2. צריך להוציא את הראש כל 3 תנועות: ככה לימדו פעם לשחות, והבעיה היא שלשחיין החובבן קשה מאוד להוציא את הראש באותה יעילות בשני הצדדים, מה גם שזה יותר מדי זמן ללא חמצן כששוחים למרחקים. חוץ מזה, רוב השחיינים המקצוענים שתראו בטלוויזיה כבר לא עושים את זה, ונושמים רק בצד אחד. אז מה נכון? "יש שחיינים חובבנים שלימדו אותם לנשום כל 3 תנועות, והם ממש נאבקים כל הזמן עם הראש עד לנשימה הבאה, ושוב מוציאים את הראש ומעוותים את התנועה בגלל קוצר נשימה", אומר שפע ומוסיף: "אני באופן מוחלט בעד לנשום כל שתי תנועות, ואם אתה שחיין טוב עם טכניקה טובה, אין עם זה שום בעיה. זה רק מקדם את הפעולה שלך לאורך זמן. זה בפירוש לא נכון שלנשום לשני הצדדים זה יותר טכני. אין שום בעיה עם לגוון ולהוציא את הראש לצד השני אחרי 30 תנועות, אבל צריך להבין שנשימה לצד אחד זה סופר טכני".

3. כדי לשחות טוב בסגנון חתירה, צריך להתאמן רק בחתירה: אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שמי שבאמת רוצה לשחות מהר ולצלוח מרחקים ארוכים, יאמץ לעצמו את סגנון החתירה שהוא היעיל ביותר. אבל האם מספיק לנו לשחות רק בסגנון הזה? "אם בא אלי טריאתלט אני אומר לו שאם הוא רוצה להיות שחיין יותר טוב, הוא צריך להתאמן בשחייה ולא בשחיית טריאתלון", אומר שפע ומסביר: "בשחייה צריך לאפשר לגוף עוד זוויות עבודה בסגנונות אחרים שמחזקים שרירים נוספים פרט לשרירי סגנון החתירה. המטרה בשחייה היא להגיע עם המים לסימביוזה, ואם אתה מתאמן כמו שחיין, אתה מגלה תכונות חדשות שלא ידעת שהן קיימות ואותן אתה רוכש בסגנונות גב, פרפר, חזה, צלילה, רגליים. זה משפר את הגמישות, הקוארדינציה, אורך התנועה, הכוח, ובסוף אתה מפתח את הסגנון חתירה שלך מתוך כל התכונות הטובות שלמדת בכל הסגנונות. אני חושב שכל מי ששוחה צריך ללמוד את כל הסגנונות, כולל הטריאתלט בן ה-52 שחושב שמספיק לשחות חתירה רצוף עם כפות ופולי".

4. צריך לעבוד חזק עם הרגליים: אחד הדברים שאמרו לנו, אז בכתה ה', זה לבעוט חזק עם הרגליים. אי אפשר להאשים את מי שאמר את זה כי ככה מלמדים שחייה. מצד שני, אלו שבאמת צריכים לעבוד חזק עם הרגליים הם שחייני הבריכה התחרותיים שכל מאית שניה היא הבדל של שמיים וארץ עבורם. מי שרוצה לפתח סבולת כדי לשחות למרחקים גדולים, צריך לעבוד כמה שפחות עם הרגליים כי זה גוזל כל כך הרבה אנרגיה. גרשון שפע מסביר: "גם אם יש לך את הרגליים הכי חזקות בעולם, באיזשהו שלב העוצמה תפגע ביכולת האירובית שלך. המסה השרירית של הרגליים היא הרבה יותר תובענית לעומת הידיים, ובמרחקים ארוכים עדיף ברוב המקרים שתהיה עבודת רגליים מינורית או אפילו אפסית. גם פאלטיניירי (האלוף האולימפי ב-1,500 חתירה – ד"ב) משתמש ברגליים שלו רק כשהוא דוחף מהקיר, חוץ מזה הוא לא משתמש בהן. במקרה שלו מדובר בעבודה טכנית מדהימה, אבל כשבן אדם עושה עבודת רגליים על 'ניוטרל' זה מעייף אותו. עדיף לגרור את הרגליים בעבודת הצפה ללא שום מאמץ, ולתת לידיים לעשות את העבודה. ברור שלפעמים תנועת הרגליים היא ממש מובנית, אבל צריך למצוא את הדרך לשביל הזהב של הביניים, כלומר להצניע את תנועת הרגליים.

תנו לידיים לעשות את העבודה | צילום: thinkstock

5. צריך לבצע חימום לפני אימון או תחרות: במקרה הזה לא מדובר במיתוס, כי השחיינים הטובים בעולם עדיין מעבירים את הזמן שלפני התחרות בבריכת החימום לפני שהם מגיעים לחדר ההצבות. מצד שני, יש לציין שהנושא של יעילות החימום לפני השחייה נבדק לא מעט בשנים האחרונות ויש כיום גם כאלה שלא ממש מאמינים בו. אפילו בשיטת USRPT של מייקל אנדרו שהוזכר מקודם, נוקטים בגישה אחרת לנושא החימום ובנוסף מחקר שנערך באוניברסיטת מערב אוסטרליה גילה שלחימום לפני טריאתלון אין שום השפעה על הביצוע בשחייה. גם גרשון שפע שייך לאסכולה של ה"לא מתחממים" ואומר: "כשהייתי באליפות העולם למאסטרס ב-2008 באוסטרליה שברתי שלושה שיאי עולם ללא חימום. שחיינים נוטים לבצע חימום לפני תחרויות ולעבוד על פניות וזינוקים, אבל בסופו של דבר עובר זמן עד לזינוק והם צריכים לחמם מחדש את המנוע. אני חושב שצריך להתמקד בהכנה מנטלית, וצריך לזכור שגם לפני אימון אתה בסופו של דבר מפעיל את הגוף. הפעולות הקטנות שעושים אחרי שקמים מהמיטה עושות את העבודה".