הספורטאים החובבים והמקצוענים מרגישים היטב בחסרונם של המרוצים עם גל של ביטולים ודחיות בארץ ובעולם ובלי יעדים ברורים באופק. רבים מאיתנו אוהבים מאוד תכניות אימונים ובמיוחד את היעדים שאליהם מתאמנים, וכעת אנחנו שואלים את עצמנו מה לעשות במציאות הנוכחית?
עוד כתבות בנושא
מה יהיה עתידם של מרוצי הכביש בעולם?
כיצד תקופת הקורונה תשפיע על הביצועים הספורטיביים שלכם?
כיצד ספורטאים צריכים לקיים שגרת ספורט בתקופת הקורונה?
החדשות הטובות הן שאפשר להיות יצירתיים ולמצוא דרכים חדשות שיעזרו לנו לרדוף אחרי התחושות הכל כך טובות שמקבלים במרוצים. כשאין לנו את ההזדמנות לחוות מסלולים חדשים ומעניינים במקומות שונים ולקבל את העידוד של הקהל, זה הזמן לחפש מה עוד יכול להניע אותנו?
1. אתגרים קבוצתיים
בחודשיים האחרונים היו רצים שהשתייכו לקבוצה שאיתגרה אחד את השני לרוץ 50-60 מייל (80-95 קילומטרים) בשבוע במסגרת אפליקציית הריצה של נייקי. היתה שם טבלת מובילים שמראה בדיוק איפה אתה עומד וזו דרך מצוינת להחזיק את עצמי בעניינים בימים שלא ממש מתחשק לי. "מה שאני אוהב באתגרים האלה זה שיש הזדמנות להתחרות מול אנשים מכל העולם ויש מטרה משותפת במרחב הווירטואלי שגורמת לתחרות ידידותית", אומר אחד ממאמני נייקי ג'ס וודס. באפליקציית נייקי כל אחד יכול לבנות אתגר משלו ולהזמין אחרים להשתתף בו. מי שלא רוצה לבנות את האתגר בעצמו יכול לחפש אחר אתגרים חודשיים אחרים באפליקציות כמו סטראבה.
יש גם נתונים מדעיים שעומדים מאחורי האתגרים האלה. חוקרים בדקו נתונים של חמש שנים וגילו שאם אדם מסוים רץ ביום נתון 10 דקות יותר מהרגיל, החברים שלו יאריכו את האימון שלהם ב-3 דקות, זה מתוך מחקר שפורסם ב"נייצ'ר קומיוניקיישנס". המעקב אחר סטטיסטיקת הריצה של אנשים אחרים עשוי לתת לנו את הדחיפה כדי "להישאר במשחק", במיוחד בתקופות שבהן אין לנו מוטיבציה.
2. מרוצים וירטואליים
בסקר הרצים הלאומי של 2020 רק 26% מהרצים העידו שהם השתתפו במרוצים וירטואליים, אבל המספר הזה צפוי להרקיע שחקים השנה. אחרי ביטולים של כל כך הרבה מרוצים ב-2020, המארגנים החלו להציע תחלופות וירטואליות (כולל במרתון בוסטון). גם אם אתם רצים לבד, עדיין תהיה לכם סיבה להיצמד לתכנית האימונים ויש גם למה לצפות.
"זה נותן לי סיבות להיות יותר ספציפי באימונים שלי", אומר מתיו מאייר, מאמן ריצה ממועדון "מייל היי" בניו יורק שהשתתף במרוץ הוירטואלי FREE GRAND PRIX. "לעתים רחוקות אני מתחרה במרחקים קצרים, כך שזה הרגיש נחמד לגוון באימונים. ואתה גם צריך להיות שם מבחינה נפשית, אתה לא תלוי בקהל או ברצים אחרים כדי לשמור על מוטיבציה, ולכן האתגרים האלה יכולים לעזור לבנות קשיחות מנטלית".
3. מרוצים עצמאיים
בעוד שיש רצים שאוהבים לרוץ על מסלולים של מרוצים אמיתיים, אחרים אוהבים להמציא בעצמם מסלולי מרוץ. כך למשל ייסדו את ה"זנוביאתלון" שהוא מסלול מרתון (42.2 קילומטרים) המורכב מ-21 הקפות במעלה ובמורד רחוב יחיד בדנוור, קולורדו הנקרא זנוביה. מדובר בריצה למרחק של מרתון עם טיפוס מצטבר של יותר מ-3,000 מטרים.
אריק סונדה, מייסד מועדון ריצה מקומי וגם מנהל מוצר בסטראבה הגה את הרעיון הזה תוך כדי שצפה במתאמנים אחרים מבצעים את ההקפות האלו כשלא היתה להם גישה לריצה בהרים. "זה אמור להיות מרוץ שנתי, אבל בגלל הקורונה אפשרנו לאנשים לבצע אותו בצורה עצמאית ולהעלות את התוצאות שלהם לסטראבה. במקביל לגל הביטולים של המרוצים, נתנו לרצים מקומיים משהו להתרגש ממנו. בסופו של דבר השתתפו 35 רצים החל מכאלה שמעולם לא רצו למרחק של מרתון ועד לרצי אולטרה מרתון בכירים כך שהתוצאות היו מגוונות ונעו בין פחות מ-3 שעות למעל 7 שעות. זה שאפשרנו לאנשים חלון הזדמנויות של חודש לבצע את האתגר גרם למענה גדול יותר ולאנשים מסוימים זה גם נתן את האפשרות לחכות עד הרגע האחרון כדי לדעת מה הם צריכים לעשות כדי לנצח".
4. אמנות הסטראבה
כשאין תחרויות אמיתיות, חלק מהרצים מרשים לעצמם לקחת פסק זמן מהאובססיביות כלפי קצבי הריצה שלהם ומחליטים להפוך את הסטראבה לסוג של אמנות. זה אומר שהם בונים מסלולים שלאחר מכן יראו בשלמותם על המפה כמו ציור או מסר פוליטי כלשהו. שני המקרים האלה דורשים אסטרטגיה מרשימה כדי להצליח ולמפות את המסלולים, אבל בטוח שזה מספק תכנית ומטרה.
דני קרוגר, רצה מסיאטל, התאמנה למרוץ של 50 קילומטרים שהיה אמור להתקיים במאי ובוטל. היא התאכזבה והפסיקה את תכנית האימונים שלה, ואז החליטה לייצר אתגר "סטראבה ארט" שבועי לחברים ושיתפה את המסלולים השונים וה"אמנותיים" שעשתה במדיות החברתיות כולל מרתון שבוע הלוויתנים. "המשמעות של האמנות הזו היא שאני לא יכולה לפרוש. אף אחד לא רוצה לראות לויתן ללא זנב והמוטיבציה שאני מקבלת מהקהילה שלי היא הטובה מכולן".
5. רצפים של ריצות
יש גם טרנד של אנשים שמנסים לרוץ כמה שיותר ימים ברצף, גם אם מדובר בריצה של מייל אחד (1.6 קילומטר). דיאנה קוק, רצה מדנבר, התחייבה בינואר לרוץ בכל יום לפחות שני מייל (3.2 קילומטרים) וזו היתה ההחלטה שלה לשנה החדשה. היום היא מספרת שזה משהו שעזר לה לשמור על עקביות בחייה. "חדרי הכושר עדיין סגורים ואין שום דבר אחר שאני יכולה לעשות. גם בימים ממש קשים, אני יודעת שאני חייבת לרוץ בוודאות לפחות 20 דקות", היא אומרת.
הפעילות הגופנית חשובה במיוחד עכשיו, כשאנחנו מבלים יותר זמן בבית ועל הספה מאשר אי פעם. ריצה של עד כ-50 דקות במצטבר בשבוע הוכחה שמפחיתה את הסיכון לתמותה ומחקרים חדש מצא כי אנשים שהיו פעילים יותר בשבועות הראשונים של השהות בבית היו פחות מדוכאים מאלו שהפכו להיות לא פעילים כלל.
ללא מבנה של תכנית אימונים כלשהי, מסלול מוגדר שצריך לעשות או רצף ריצות, קשה יותר לשמור על שגרה בריצה. החדשות הטובות הן שיש מספיק דברים שאפשר לעשות ואפשר להתחיל בכל רגע.