לא פעם אנחנו שומעים על אולטרה-מרתוניסטים שרצים למרחקים אדירים ובתוואי מורכב, או על שחייני מרתון אתגרי שצולחים תעלות בתנאים קשים. בשבוע שעבר, ישראלי נוסף רשם הישג בקטגוריית אולטרה, אולם הפעם בחתירת קיאקים. רון בנג'נו הפך לישראלי הראשון שסיים את האולטרה מרתון בחתירה של נהר ברג, שאורכו 240 ק"מ.
לכתבות נוספות בנושא:
לשחות 35 ק"מ ב-13 מעלות: אבישג קופמן טורק רוצה לעשות היסטוריה בתעלה הצפונית
"המרוץ הכי קשוח שעשיתי": שליו ברוש סיים את ה-Badwater האימתני
הבדידות, רגעי השבירה והעזרה מאבא ז"ל: חנוך רדליך צלח את ה-Tour Divide
בנג'נו בן ה-26 ייצג את נבחרת ישראל בקיאקים בצעירותו, ואף הגיע להישגים ראויים לציון כמו מקום 11 באירופה עד גיל 23 ומקום 17 בעולם לבוגרים. הוא הפסיק להתחרות ועבר לפני כשנה לדרום אפריקה בכדי ללמוד מדעי המחשב באוניברסטית קייפטאון. שם המשיך להתאמן להנאתו בנחלים עוצרי הנשימה של דרום אפריקה. הוא אמנם הגיע מרקע בספרינט, אך מאז שהותו בקייפטאון הרחיב את הרפרטואר שלו כך שיכלול גם חתירה של 'סרפסקי', מאז הוא הספיק לתקתק את רוב מרתוני הנהרות ובשבוע שעבר סיים בהצלחה גם את האתגר של כל חותר – האולטרה מרתון של נהר ברג.
רון בנג'נו בנהר הברג | צילום: פרטי
מרוץ ה-240 ק"מ נמשך ארבעה ימים וכולל אתגרים רבים – פיזיים ומנטליים. הנהר מלא בעצים וצמחייה שמהווה לא פעם מכשול, מזג האוויר קר במיוחד, והוא מתפצל לעיתים תכופות לכמה ערוצים. רון סיפר לנו על התחושות: "בדרום אפריקה טוענים שאתה לא חותר קיאקים עד לא שעשית את הברג. אני גאה ושמח מאוד להשלים את זה ולהיות חותר קיאקים רשמי"!
על הקיאק של רון, הקדשה לברק לופן ז"ל, שנרצח בפיגוע בדיזינגוף ב2022, עם המשפט "חלק ממך ממשיך איתנו" רון מספר: "ברק גדול ממני בעשור, הוא היה בבוגרים כשאני למדתי לחתור. הוא היה ספורטאי מצוין, מדליסט ארד באליפות אירופה, ובן אדם זהב. בעיניי הוא חלק מהותי מהנוף של ענף הקיאקים והיה נקודת אור בעתידו. לכן היה לי חשוב לחתור עם ההקדשה לזכרו".
ההקדשה לזכרו של ברק לופן על הקיאק של רון בנג'נו | צילום: פרטי
קבלו כמה רשמים מיומן המסע של רון:
יום 1 – 63 ק"מ , 4:27 שעות
בהתרגשות גדולה, לחץ, והבנה שהכל יכול לקרות, יצאתי לדרך. למוד מהניסיון הקודם בנהר בו חזרתי בהליכה, לבשתי מעיל רוח עמיד במים ומתחתיו חולצה תרמית (יולי זה חורף בדרא"פ). לקחתי איתי דבק חבלה, 1.5 ליטר מיץ איזוטוני ו-4 ג'לים, בידיעה שקרלה שליוותה אותי עם הרכב ועזרה לי בכל הלוגיסטיקה למרוץ, מחכה לי בנקודות שונות לאורך הנהר מצוידת בכל טוב וחיוך.
הופתעתי מהקצב של הדבוקה, בהחלט ציפיתי שהקצב למרחק של 63 ק"מ יהיה איטי יותר. היה לי חם. בנוסף לזה, "סיימתי" את המיץ בק"מ ה27, למה סיימתי נמצא במירכאות? כי בדיעבד התברר שהדבק חבלה לחץ על הצינור של השלוקר וחסם אותו לאחר ששתיתי רק 100מ"ל. בקיצור, התייבשתי.
רון בנג'נו בנהר הברג | צילום: פרטי
בק"מ ה40 ראיתי את קרלה, והחלטתי לעזוב את הדבוקה, כדי לעצור ולשתות. הרגשתי רע בלשון המעטה ונקודת הסיום הייתה במרחק של עוד 23 ק"מ. חיפשתי עמוק עמוק בפנים והצלחתי לחתור עד הסוף יחד עם חותר נהדר. החלפנו הובלה כל 5 ק"מ לערך. זה היה קשה. בקושי הצלחתי לעמוד בסיום וחברים קרובים חשבו שבזאת נגמרה התחרות שלי. לשמחתי, בעזרת קרלה הצלחתי לשתות 5 ליטר נוזלים ולהתאושש ליום למחרת
יום 2 – 46 ק"מ, 3:50 שעות
אין חכם כבעל ניסיון. זה אמנם היום הקצר בתחרות, אבל גם היום הטכני ביותר. הנהר מתפצל לעיתים תכופות, חותרים בתוך סבך עצים ויש הרבה ערוצים ללא מוצא שדורשים יציאה מהסירה, פילוס דרך כלשהי בתוך סבך העצים עם סירה באורך 6 מטר וחזרה לנהר. זה המקטע בו הסירה הקודמת שלי נשברה לשניים.
הטקטיקה הכי טובה ביום הזה היא להיצמד למישהו שמכיר את הנהר, כי אחרת הולכים לאיבוד. זו הייתה הטקטיקה שלי. היום התחיל מצוין, הצלחתי להשיג חותר שהיה 3 דקות לפניי וחתר את הנהר כבר 21 פעמים. עד כה נפלא. בק"מ ה20 התהפכתי באחד האשדים ושחיתי. החותר שהשגתי נעלם.
רון בנג'נו בנהר הברג | צילום: פרטי
ידעתי שמאחורי יש עוד חותר מנוסה ושעדיף לי לחכות מאשר להמשיך לבד. חתרנו ביחד עוד 15 ק"מ ואפילו היה לי רגע מרגש כשפגשתי את הסירה הקודמת שלי תקועה על אותו העץ. באחד התמרונים, כשאני על הזנב של החותר שלפניי, הוא הצליח לחמוק מעץ ברגע האחרון ולי זה כבר היה מאוחר מידי. נפגשנו חזיתית והתהפכתי.
זה המקום להגיד משהו על העצים של נהר הברג, הענפים שלהם הם מהסוג שלא נשבר כשנתקעים בהם. מניסיון.
נשארתי לבד ונשארו עוד 11 ק"מ לסיום, בקטנה.
סטטיסטית כשנהר מתפצל ימינה ושמאלה יש סיכוי של 50 אחוז לבחור בדרך הנכונה, ובכל זאת הצלחתי לטעות ב-90 אחוז מהמקרים. בק"מ ה-36 שחיתי פעמיים, חתרתי מתחת לעצים, בתוך עצים, מעל עצים, ויצאתי ארבע פעמים מהסירה כדי לשוב לנהר. איבדתי הרבה זמן ביום הזה, אבל שמחתי לסיים עוד יום.
רון בנג'נו בנהר הברג | צילום: פרטי
יום 3 – 73 ק"מ, 5:35 שעות
יום ארוך ורובו במים שקטים בלי עזרה של הנהר, ולקינוח 20 הק״מ האחרונים הם נגד רוח פנים וגלים. 15 ק"מ ראשונים חתרנו בדבוקה (מהר) עד שהגענו לסכר, שם יצאנו מהסירות ורצנו איתן לצד השני של הסכר וחזרנו לנהר.
עוד הערת שוליים קטנה, רגל שמאל שלי נרדמה ביום הראשון של התחרות ולא התעוררה עוד בשלב הזה. כנראה שהצורה של הכסא בסירה החדשה לחצה על איזה עצב בישבן. בכל אופן הצלחתי לרוץ/לדלג קדימה.
המשאבות הרגליות בסירה שלי, שתפקידן להוציא מים מהסירה, התקלקלו. ואחרי שני מפלונים בק"מ ה-20 הסירה שלי הייתה מלאה מים. חששתי מלחתור לבד ביום הזה, אז נשארתי עם הדבוקה למרות זאת ובק"מ ה-35, בו חוזרים למים שקטים, עצרתי מהר לרוקן אותה. מהפחד של לחתור לבד הצלחתי להשיג את הדבוקה ולחתור איתם ביחד עד הק"מ ה-60. שם שמחתי כי ידעתי שאסיים את היום, ראיתי את קרלה ועצרתי לאכול ולשתות כיד המלך. ב-60 שניות אכלתי 3 תפוחי אדמה, שני חטיפי אנרגיה, 3 תמרים וחטיף שוקולד (כן, אם הגעתי לרעב כזה כנראה שלא תכננתי את התזונה נכון), את 13 הק"מ האחרונים חתרתי לבד.
רון בנג'נו בנהר הברג | צילום: פרטי
יום 4 – 56 ק"מ, 4:43 שעות
יום אחרון! הגוף כואב. בבוקר המארח שלנו אמר לנו שאנחנו בטח שמחים שהתחרות התבטלה בגלל הסערה. התחרות כמובן לא התבטלה, ככה זה בדרום אפריקה.
24 ק"מ ראשונים החזקתי עם הדבוקה בקצב מהיר והרגשתי שאני צריך להאט בשביל להצליח לסיים את התחרות. הורדתי הילוך והמשכתי עוד 32 ק"מ עם הדבוקה השנייה. עד שהדבוקה השנייה הגיעה, חתרתי עם אגדת הנהר, בחור דרום אפריקאי צעיר בן 83, שחתר את התחרות בפעם ה-50! הוא ניצח אותה 3 פעמים ב-1963, 1964 ו-1965.
הגעתי לקו הסיום במקום העשירי הכללי.
