היה מאתגר, נפלא ועוצמתי. עופר ברגב מספר על הפעם הראשונה שלו במשחה 3 ימים ב-3 ימים – ראשונה אך לא אחרונה
מאת:עופר ברגב
• כתבה לקראת משחה 3 ימים ב-3 ימים – כאן
• היום הראשון – אוי כנרת שלי
• היום השני- גשם, רוח וסערה לא עצרו את היום השני
• סיכום היום השני ב-3 ימים של חגי אשלגי: 10 ק"מ בים תיכון – כאן
• היום השלישי- אילת
• היום הראשון – אוי כנרת שלי
• היום השני- גשם, רוח וסערה לא עצרו את היום השני
• סיכום היום השני ב-3 ימים של חגי אשלגי: 10 ק"מ בים תיכון – כאן
• היום השלישי- אילת
זה לא "סתם" עוד משחה, זו גולת הכותרת של עונת השחייה הקיצית שהגיעה כמעט לסיומה, זה המשחה של השנה!
שלושה ימים שבהם שחינו 10 ק"מ בכל יום, ובסך הכל 30 ק"מ. המשחה איננו תחרותי, המטרה היא ליהנות מהשחייה יחד במסע מאתגר. המשחה הראשון היה ביום חמישי בכנרת, ביום שישי שחינו בים התיכון, וביום שבת הושלם המשחה השלישי והאחרון באילת. יש שאומרים שמדובר באירוע שחייה למטורפים, וכנראה שיש בכך מן הצדק, אבל,וזה אבל גדול – למי שהשתתף זו הייתה חוויה בלתי נשכחת: שלושה ימים של טיול מדהים, נופים מקסימים, מראות של זריחה, שמים, ים וטבע בכלל. וחוץ מזה, כמובן שהשילוב של קצת קושי או אתגר ואנשים מקסימים שיחד מתגברים על האתגר, הם קרקע פוריה לחוויה משותפת ולזיכרון לכל החיים.
לשחות עם החברה מטקסס
בשנים האחרונות ענף השחייה בכלל והשחייה במים פתוחים בפרט זוכים לעדנה, ובשנה האחרונה הייתה פריצת דרך מאוד משמעותית, עם משחים רבים בכל רחבי הארץ, כאשר ברוב האירועים השתתפו מאות משתתפים ובחלקם אף אלפים. משחה 3 ימים ב-3 ימים הוא הרפתקה אמיתית החולשת על פני כל המדינה הקטנה שלנו.
לפני כשישה שבועות נרשמתי למשחה בהתלהבות. היה לי ברור שזו הולכת להיות חוויה. גם אתגר פיזי משמעותי, גם טיול וגם אירוע חברתי. כשנרשמתי למשחה היו רשומים אליו רק 16 אנשים, ולא הייתי בטוח בכך שיהיו הרבה משתתפים. בכל מקרה, התכוונתי להצטרף לחבורת השחיינים שכבר במשך שלוש שנים שוחה יחד, גם אם תישאר קטנה.
ניסיתי לשכנע חברים להצטרף למשחה, אבל לא זכיתי להיענות רבה. כשלמדתי בתיכון, גרתי בטקסס שבארה"ב לתקופה של כמה שנים, שם שחיתי בקבוצת בית הספר. החלטתי לנסות את מזלי ולשלוח כמה אימיילים לחברים מתקופת התיכון בארה"ב כדי לעניין אותם בהשתתפות באירוע. לשמחתי הייתה הענות מצד חברה לתיכון, והיא הגיע למשחה המיוחד הזה!
איימי בנדר ועופר ברגב
אימונים לקראת המשחה
אני מתאמן בשחייה בקבוצת המאסטרס של מכבי חיפה, ובדרך כלל מגיע לשניים או שלושה אימוני שחייה בשבוע. בדרך כלל אנחנו שוחים באימון כ-3.5 ק"מ, אך מרגע שהחלטתי להירשם למשחה, לפני כמה שבועות, השתדלתי להוסיף עוד כמה אימוני שחייה בשבוע כדי להעלות את נפח השחייה. האימון הארוך ביותר ששחיתי לקראת המשחה היה למרחק של 7.5 ק"מ, אבל זה היה מרחק חריג.
יום חמישי בכנרת
מבחינה פיזית, המשחה הראשון בכנרת היה הקשה ביותר. הגענו לכנרת ב-5:30 בבוקר, לפני הזריחה, וב-6:30 לערך זינקנו מחוף רימונים בטבריה דרומה. בחצי הראשון של המשחה שחינו בקצב ממש קל, אבל איכשהו, בקילומטר השביעי בערך, הזרועות כבר התעייפו. בכל שעה היתה עצירה לשתיית משקאות איזוטוניים ו/או לקיחת ג'לים לאנרגיה, ותוך כדי המשחה למדתי להעריך את החשיבות שבמילוי המצברים.
יום שישי בים התיכון בחוף בית ינאי
המשחה השני היה מאתגר. מזג האוויר היה סוער, והיו אפילו כמה רגעים בתחילת המשחה, שחשבתי שזה קצת מטורף לצאת בתנאים כאלה לים. הים היה גלי וסוער, היה סחף חזק, ירדו גשמים, היו ברקים ורעמים, ואני ציפיתי שיבטלו את המשחה, אבל זה לא קרה. את מסלול השחייה התאימו לתנאי הסחף שבים, כך ששחינו עם הזרם מחוף ארגמן בדרום נתניה ועד לחוף בית ינאי. מעבר לתנאי מזג האוויר הסוער, נוסף גם אתגר נוסף: לאורך כל המשחה סבלנו מצריבות של מדוזות (או דגים עוקצניים ובלתי נראים). במשחה הזה ההתמודדות הייתה בעיקרה עם הקשיים שמעבר לקושי הפיזי של המרחק הארוך. למרות שזה היה היום השני של המשחה והיינו אמורים כבר להראות סימנים של עייפות מצטברת מהמשחה ביום הראשון, כנראה שההתמודדות עם הדברים שמסביב הסיחה לנו את הדעת מהקושי הפיזי. שלא תתבלבלו, לא היה קל בכלל, ואני הייתי אפילו אומר שזו הייתה מלחמה אמיתית לעבור את המשחה הזה,אבל הייתה לנו חוויה שלא תשכח, ואם הייתי צריך להחליט שוב אם לצאת למשחה, הייתי עושה זאת ללא היסוס.
יום שבת בים האדום באילת
המשחה באילת היה כבר עולם אחר לגמרי. ביום הראשון והשני היו קשיים שונים ומשונים. ובאילת הכל איכשהו הסתדר – מזג האוויר היה מדהים, הים היה נוח, המים היו צלולים ומלאים בדגים, ואפילו פגשנו את הדולפינים בריף. אי אפשר היה לבקש משהו יותר טוב. רוב הזמן שחינו בקצב מהיר, ורק כשעברנו מעל אזור המצפה התת-ימי האטנו קצת וצפינו במראות הקסומים של הדגים והאלמוגים בים האדום.
אני מוריד את הכובע בפני גדי כץ, אריק פרי, חברת שוונג וכל אלה שארגנו את האירוע הנפלא הזה. עבורי זו הייתה הפעם הראשונה במשחה המיוחד הזה, אבל כבר מרגישים שנבנית כאן איזושהי מסורת, שלאט לאט תופסת תאוצה. נותר עוד משחה אחד בנובמבר – "משחה פוסידון" בהרצליה. להתראות שם ובשנה הבאה.
1.11.2012
