מעשה בשני רצים מאותו בית מדרש שנרשמו למרתון סביליה 2024. האחד רץ משנת 2012, גיל 50, לא השתתף במרתון מאז 2018 כי הוגדר על ידי מומחים כפציע א-סימטרי שלא יוכל לרוץ מרתון. השני, בן 43, רץ כבר 5 שנים. זינק לפני שנה למרתון בהדרכתי, אך לא צלח אותו.

לכתבות נוספות בנושא:
שלי נפטרה לפני שהספיקה לרוץ חצי מרתון, בעלה סגר את המעגל לזכרה
"מחפשת שותף למרוץ, אבל שונה": הסיפור מאחורי הפוסט שהפך לוויראלי
"ניצחון של שפיות בעולם לא שפוי": אמיר אלפיה מסכם את מרתון ירושלים שלו

שניהם ב"בית המדרש" כבר מספר שנים. לשני הרצים יכולות זהות פחות או יותר בתחילת ההכנות למרתון, אך אנשים שונים. ממש שני הפכים.

הפציע, נקרא לו ג', שמרן לחוץ ודאגן באופיו. אותו אחד שכבר בתחילת האימונים למרתון, בדק מה יהיה מזג האויר ביום הזינוק. עובד בקופת חולים "מכה בי" (היפוכונדר). כל כך היפוכונדר, שכשהשני מתלונן על הברך, הוא זה שסובל מהכאב.

מרתון | צילום: tookapic, Pixabay

השני, נקרא לו ש', הרפתקן מעז, מנסה תמיד יותר. עובד בחברת אילתורן (רץ מאלתר).

ג' נמצא חדשות לבקרים בטיסות ממושכות לחול, וחוזר לארץ לתקופה של חודש, ואז שוב – איטליה, סינגפור, צרפת ארה"ב. מזג אוויר, יעפת, אילוצים בלי סוף וכו'. ש' נמצא בארץ תמיד ומגיע לכל אימוני הקבוצה.

למתאמן יש את המטרות שלו בכל הקשור למרתון, בעיקר מטרות הקשורות בתוצאה. אני, כמאמן בכל אופן, רואה לנגד עיני מטרות אחרות, מטרות שישרתו את הרץ בעתיד. המטרה, מבחינתי, אצל ג' הייתה להחזיר לו את האמונה שאפשר לרוץ מרתון ללא פציעות ושעדיין ניתן להיות טוב יותר גם אחרי 12 שנות ריצה. לכן, האימונים היו אמנם מאתגרים, אבל הסתיימו תמיד בתחושת מסוגלות ואף יותר.

אצל ש' המטרה הייתה ללמוד להשתלט על הייצר לרוץ מהר מדי ביחס ליכולת, וכמובן להחזיר לו את הביטחון ביכולת לרוץ מרתון טוב. הדגש באימונים היה על דיוק בקצב על אף המניפולציות והקשיים שהצבתי בפניו.

צילום: Shutterstock

בחירת קצב המרתון של כל אחד מהם התבססה אך ורק על האימונים, ללא טסטים או תחרויות, והייתה בידיעה שמרנית במקצת. ש' בקצב של 4:25 דקות לק"מ, ג' בקצב של 4:30 דקות לק"מ.

תכנית האימונים של שניהם הייתה שונה בכמה היבטים – בסוגי הריצות הארוכות, בנפח האימונים העצימים, במינון האימונים העצימים ובכמות האילתורים. לג' חמישה אימונים בשבוע. תמיד דאגתי שירגיש פחות עמוס. אימונים מאתגרים, אבל צעד אחד פחות ממה שיכול, כדי שיסיים אותם בתחושת מסוגלות. בגלל האילוצים לא תמיד הצלחתי.
לש' היו 6 אימונים בשבוע במחזור הזה. חלקם מאתגרים אמנם, אך תמיד הדגש על עמידה מדויקת בזמנים, כי מרתון זה לא הרפתקנות.

לדוגמה, אחרי ארוכה מאתגרת, אימון קבוצה ביום שני, שהדגש בו הוא על עמידה בעיקר בזמנים, ג' השמרן קיבל פטור מאימון קבוצה, כדי להמשיך התאוששות:

לא רק האימונים היו שונים, גם התגובות לקראת האימונים המאתגרים היו כל כך שונות:

וכך, כל אחד הגיע למרתון. בדרך שלו בתוכנית שלו. בטייפר ג' לא אכזב:

כנראה שלא רק אני מכיר אותו טוב, יש עוד מישהי כזו. זו ההודעה שקיבלתי מאשתו:

צריכה להדליק משואה חשבתי לעצמי… וש'? הוא המשיך לקום עם שחר ולייצר אופטימיות:

ההנחיות האחרונות להתנהלות במרתון, כמובן, היו שונות. עם החולה המדומה של מולייר הייתי מאוד שמרן. ולהרפתקן, הייתי מאוד קפדן. אבל ממש רגע לפני, כדי שבטעות לא אהיה רגוע, הגיעה ההודעה הבאה:

אתם בוודאי מזהים ממי ההודעה. פייר? לא הופתעתי. לכן, הוא קיבל הנחיה כל המרתון לא להסתכל על הדופק ולנוע בין 4:40 ל 4:30 דקות לק"מ עד הסוף. וש'? הוא קיבל הנחיה להיות מדויק עד ק"מ 35 ואז יקבל את החופש להיות הוא, עשינו עסק.

שניהם יצאו לדרך. ש' השאיר את חפציו בשמירת חפצים וג', כדי לא לקחת סיכונים, העדיף להשאיר את הציוד אצל רופא התחרות למקרה ש… מה שהדהדה במוחם של ש' וג' במהלך המרתון, בין היתר, הייתה המחויבות שלהם לחשיבות שמייחס המאמן להתנהלות שלהם, ובכלל לשותפות למעורבות ולאמון בתהליך. למרות שידעו שהמאמן שלהם לעולם לא יאשים את ה…ש.ג. (עד ק"מ 32 זה החינוך שלי, ומק"מ 32 זה האימון שלי).

כדי לחסוך במילים, הנה המספרים. לא בעיה גדולה, כך אני מניח, לזהות מי הוא מי:

מה אמרו הרגליים בסופו של המרתון? ניסיתי להתקשר לש' אך הוא היה… תפוס. לעומתו ג' הלך ללא קושי למלון כדי להתקשר לאשתו ולהגיד לה שהוא חולה עליה (מנצל כל הזדמנות להגיד שהוא חולה).

לסיום, מקווה שהמסר ברור. כולנו חובבים, ואפילו כשהתוצאות שלנו זהות, אנחנו כל כך שונים. תחפשו את מה שנכון לכם כדי לרוץ למרחקים ולא את הנוסחה לרוץ מרתון. האימונים, כמות האימונים, מינוני האימונים העצימים, הריצות הארוכות, התיקונים, ההערות וההנחיות, הם צריכים להיות מותאמים קודם לכם ואח"כ למטרה. וגם המטרה, היא צריכה להתאים לכם ולא לחלומות שלכם או לקבוצה בה אתם רצים.

ואם שני רצים הצליחו בדרכים כל כך שונות, אז אנחנו תמימי דעים שיש אין סוף תוכניות למרתון, אבל לכל אחד יש את התהליך הספציפי שלו. המאמן צריך ליצור את האמון המלא שהוא כאן כדי למצוא את התהליך הנכון שישרת רק את המתאמן והוא צריך לתת למתאמן את הכלים ואת מגוון המיומנויות שיאפשרו לרץ להיות תמיד ולהיות מאומן יותר משנה לשנה.

בשורה התחתנו – הצלחנו – שניהם רוצים מרתון נוסף עוד שנה! והשיא האמיתי הגיע שבוע אחרי המרתון – ג' ביקש שלא אשכח שהוא רוצה סאב 3. ועכשיו… אני חולה…

גילוי נאות – ג' מעט הוקצן כדי להוסיף קורטוב של הומור לכתבה. ושניהם כמובן אישרו שאשתף את ההודעות והמספרים.

הכותב: אייל שי | מאמן ריצה ואתלטיקה