לקראת סוף הרומן "וזרח השמש" של ארנסט המינגווי, הגיבור, ג'ייק בארנס, נמצא בסן-סבסטיאן, היכן שמתקיים הקטע האחרון של טור הבאסקים. הוא יושב לקפה במרפסת המלון בו הוא שוהה עם אחד המאמנים, שמספר לו שהיה מרוץ נחמד, ומוסיף: "היה שווה לצפות אם בוטקיה לא היה פורש בפמפלונה". אותו בוטקיה שהמינגווי חובב הספורט המושבע מזכיר הוא גם הסיבה שהטור דה פראנס יוצא לדרך השנה מאיטליה – לציון 100 שנה לזכייתו של האיטלקי הראשון בטור. גלגלי ההיסטוריה חוזרים אחורה בזמן לסיפור חייו יוצא הדופן של "הסתת מפריולי".
לכתבות נוספות בנושא:
מכה לאלוף המכהן: ספ קוס ייעדר מהטור דה פראנס
שוב ללא ישראלים: פורסם הרכב ישראל פרמייר טק לטור דה פראנס
כמו בטור עצמו, גם בסדרה בנטפליקס: לא חסרות עליות ומורדות
אוטביו בוטקיה נולד ב-1894, הילד השמיני מתוך תשעה במשפחה ענייה. הוא הלך לבית הספר לשנה אחת בלבד, בטרם החל לעבוד בעבודות שונות, כאשר בין היתר שימש כבנאי. הוא התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא התגייס לצבא האיטלקי. האגדה מספרת שבאחד הימים, קצין ראה אותו רוכב עם מקלע כבד על כתפו, ואמר לו שהוא צריך להיות רוכב ולא חייל. הוא שרד מתקפת גז, מלריה ונפילה בשבי – וקיבל מדליית כבוד על חלקו במלחמה.
#ricordiamodomani 3 giugno 1927 il ciclista friulano Ottavio Bottecchia, trionfatore di due Tour de France 1924 e 25, primo italiano, è trovato agonizzante da un contadino in una vigna in località ove era solito allenarsi. Morirà quindici giorni dopo.Una morte avvolta nel mistero pic.twitter.com/jwhq8SZlRI
— 𝙲𝚊𝚛𝚕𝚘 𝙼𝚊𝚐𝚗𝚊𝚗𝚒 (@carlo_magnani) June 2, 2023
לאחר המלחמה חזר בוטקיה לאיטליה והחל לרכוב. ההצלחה היחסית הובילה אותו להשתתף ב-1923 בג'ירו דה איטליה, שם סיים במקום החמישי, הגבוה מבין כל הרוכבים ללא קבוצה. אנרי פליסייה, בכיר רוכבי צרפת באותה התקופה, התרשם מהאיטלקי וצירף אותו לקבוצת אוטומוטו. אלא ששאר הרוכבים פחות התרשמו: עיתונאי התקופה נהגו ללעוג למראה שלו ולעובדה שהיה כפרי עני שלא ידע קרוא וכתוב (הוא למד בהמשך בעזרת חבר לקבוצה, שהקריא לו את "הגאזטה דלו ספורט").
אנרי דגראנג', מארגן הטור, קרא לו "פרפר" בשל אוזניו. עיתונאי אחד כתב שכאשר התייצב בקבוצתו החדשה בצרפת, "עורו נראה כמו אוכף ישן, הקמטים בפניו היו כה עמוקים שהם נראו כמו צלקות וההתנהלות שלו היתה גמלוניות כמו של איכר". בכתבה בגרדיאן הבריטי לסיכום הטור של 1924 נכתב: "לא מעניין אותו כבוד, אין לו שאיפות מלבד הבית הטוב ביותר בכפר, לא מחייך, אף פעם לא מדבר וכל שאר המקצוענים שונאים אותו".
עם החולצה הצהובה ברכבת
אבל את בוטקיה ענין רק לנצח. הוא סיים שני בטור של 1923, אחרי פליסייה, ולאחר מכן שב לאיטליה והקדיש את כל זמנו לאימונים במטרה לזכות בפרס הגדול. "הגאזטה" קרא לקוראיו לתרום כסף לרוכב המוכשר והראשון שעשה זאת, כך מספרים, היה בניטו מוסוליני. ב-1924 בוטקיה הביס את כל מתחריו בטור: הוא ניצח בקטע הראשון (381 קילומטר מפריס ללה האבר) ולא הסתכל לאחור.
הוא ניצח בקטע השישי בפירנאים, שכלל את הטיפוסים לאספין, לאוביסק ולטורמלה, בהפרש של 19 דקות. ביום למחרת ניצח שוב. הוא היה גם הראשון שחצה את קו הסיום בקטע האחרון בפריז, וניצח את הטור בהפרש של 35 דקות. הוא הפך לאיטלקי הראשון שזוכה בחולצה הצהובה, וגם לרוכב הראשון שלובש אותה מהיום הראשון ועד האחרון. הוא אפילו לבש את החולצה הצהובה גם כל הדרך ברכבת חזרה למילאנו – לאחר שרכש כרטיס מוזל.
בוטקיה הגשים את האגדה של הבחור העני והצנוע שזוכה בפרס הגדול, במקרה הזה 60 אלף פרנק. "הבנאי הצעיר נכנס לפריס ככובש, תזזית של פרחים וקולות המתינה לו. וחשוב מכך: המעטפה עם הצ'ק", נכתב בגרדיאן, "פשוטי העם מבינים את בוטקיה, המקצוען של המקצוענים, שרק נאבק עבור כסף. עבורם, לאגדה יש את הסוף שהם הכי רצו".
😍 Andiamo!
🇮🇹 100 years after Ottavio Bottecchia became the first Italian to win the Tour de France, the #TDF2024 Grand Départ will take place in Italy!
🇮🇹 100 ans après la première victoire italienne dans le Tour de France, le #TDF2024 connaitra son Grand Départ en Italie ! pic.twitter.com/RBbiZSyMFg
— Tour de France™ (@LeTour) December 21, 2022
טלנובלה עם סיום עצוב
אבל זה היה רחוק מלהיות הסוף. לטוב ולרע. ב-1925 הוא שוב ניצח בקטע הראשון והאחרון, וגם בשני קטעים בין לבין. בדרך הוא נעזר בחברו לקבוצה, הבלגי לוסיאן בויסה, שנחשב לדומסטיק הראשון בהיסטוריה של הטור. בשנה לאחר מכן, פרש באמצע הטור במהלך סופה קשה בקול ד'אספן. "ליד קיר אבנים הופיעה דמות. גבר ירד מהאופניים והניח אותם בצד. פניו הביעו דכאון: 'אני פורש'. זה היה בוטקיה, הגיבור של הטור, שבכה כמו ילד", תיאור זאת עיתונאי שהיה עד לאירוע.
בוטקיה התכוון לחזור לטור שנה לאחר מכן, אבל לטלנובלה שהיו חייו הייתה תוכנית אחרת. במאי 1927 נהרג אחיו בתאונת דרכים בזמן שרכב על אופניו. על פי החשד, הבעלים של הרכב היה איש המפלגה הפאשיסטית. שבוע וחצי לאחר מכן, חקלאי מצא את גופתו של בוטקיה ליד כביש סמוך לביות בכפר פנוואה. הוא סבל משבר בגולגולת ושברים נוספים ומת כעבור שבועיים בבית החולים. אופניו נמצאו לצד הדרך, שלמים.
מה קרה שם? כנראה שלעולם לא נדע בוודאות. ההסבר הרשמי היה שהתאמן לקראת הטור כשהוא חולה, סבל ממכת חום, נפל ומת. זאת הייתה כמובן תאוריה נוחה לשלטונות, וגם לבני משפחתו שזכו בכספי ביטוח החיים. אבל זה לא נשמע דבר מאוד סביר שיקרה לרוכב ברמתו – ולא מסתדר עם העובדה שלא קרה כלום לאופניים.
אנדרה לזכר בוטקיה | צילום: Johann Jaritz – Own work, ויקימדיה
תאוריה אחרת הייתה שהוא חוסל על ידי הפאשיסטים, אם בשל תמיכתו הקולנית בסוציאליסטים או כדי למנוע גילויים הקשורים למות אחיו. מהגר איטלקי שנדקר בניו יורק טען לפני מותו שנשכר לבצע את הרצח בהוראת המאפיה, אבל לא היו לכך הוכחות.
שנים מאוחר יותר, חקלאי מקומי הודה בהריגת האלוף. הוא סיפר שראה אדם אוכל ענבים בכרם שלו וזרק לעברו אבן כדי להפחיד אותו. "רצתי אליו ורק אז זיהיתי במי מדובר. נלחצתי וגררתי אותו לכביש ושם השארתי אותו", אמר. אבל העדות הזאת לא מסתדרת עם חומרת הפציעות של בוטקיה. ומותו גם לא התרחש בעונת הענבים.
בגיל 32 בלבד, הוא הפך (כנראה) גם לאלוף הטור הראשון שנרצח. מחוץ לאיטליה לא הרבה זוכרים את האיש הפשוט שהגיע לצרפת מבלי שידע מילה בצרפתית והשתיק את כל המלעיזים. אבל הטור זוכר, גם 100 שנים אחרי הניצחון הגדול שלו.
