למרבה הצער, שימוש בסמים מסוגים שונים לשיפור יכולת ספורטיבית שכיח עד מאוד במחוזותינו. בחלק מהמקרים מדובר במקרים מפורסמים (כמו של לאנס ארמסטרונג ואחרים) שהצליחו במשך שנים להסתיר את עצם השימוש בחומרים הללו. אך בעת שהדבר נתגלה – כגודל העלייה, התהילה והרווחים הכספיים העצומים (בשל הניצחונות הרבים בתחרויות, חסויות ועוד), כך גודל הנפילה אל התהום הגדולה. בענפי ספורט מסוימים השימוש באותם חומרים לא חוקיים נפוץ במיוחד (רכיבת אופנים, הרמת משקולות, אתלטיקה קלה ועוד) ואילו באחרים הרבה פחות, וזאת בשל אופי ענף הספורט (אירובי, אנאירובי, משך הפעילות וכדומה).
לשיפור ההישגים, או לגוף חטוב יותר, עלול להיות מחיר מאוד גבוה | צילום: thinkstock
השימוש בחומרים אלה נמצא כבר לפני שנים רבות כמזיק לבריאותו של האדם והדבר תלוי בפרמטרים שונים כמו: הפרופיל הגנטי של המשתמש, סוג החומר בו עושים שימוש, תדירות השימוש ועוד. אי לכך , ייתכן מצב בו שני ספורטאים יעשו שימוש בסטרואידים אנבוליים, האחד ייפגע מבחינה בריאותית והשני לא.
על כל פנים, השימוש בחומרים אסורים שכיח בסוגי ספורט ואצל מתאמנים מסוגים שונים ולמרות הפיקוח המחמיר (רלוונטי בעיקר בענפי הספורט האולימפיים) עדיין מדובר במתאמנים רבים בספורט העממי שעושים שימוש נרחב בחומרים אלה לשם שיפור יכולת גופנית ספורטיבית, או מסיבות אחרות כמו: הפחתת משקל הגוף, "חיטוב" הגוף, השגת יכולת גופנית בתקופת זמן קצרה במיוחד ועוד. השכיחות הגבוהה במיוחד הנה בסטרואידים האנבוליים שתפקידם, באופן כללי, הנו האצת תהליך סינטזת החלבונים בגוף ובד בבד בניית רקמת השריר. הם פועלים בזהה להורמון המין הגברי טסטוסטרון, שתפקידו הוא לזרז צמיחת עצמות ושרירים, ומגרה את התפתחות הגוף.
למה זה עלול לגרום?
1. השלכות על המצב הבריאותי – שימוש בסטרואידים אנבוליים לא מומלץ בכלל, אך לאלה הסובלים מבעיות בריאותיות, הדבר בעייתי עוד יותר. מרבית המשתמשים לא עוברים בדיקות דם על בסיס קבוע ולא תמיד מודעים למצב הכולסטרול, הסוכר ומרכיבים אחרים חשובים מאוד הקשורים למצב הגופני והבריאותי שלהם. או אז, שימוש באותם חומרים עשוי להעלות ערכים של ה-LDL ופרמטרים נוספים לרמה מסוכנת. מקצוענים בתחום האימון ופיתוח הגוף עוברים על בסיס קבוע בדיקות דם ובדיקות רפואיות כלליות ואילו אצל המתאמן "מן השורה" הדבר לא ממש קורה כי מן הסתם זה כרוך בעלויות כספיות לא מועטות כלל.
2. אימפוטנציה ועקרות – חלק מאותם מתאמנים שעושים שימוש בסטרואידים אנבוליים עלולים לסבול מאימפוטנציה זמנית או אף קבועה. חלקם מקפיאים את הזרע בבנק הזרע על מנת להבטיח אפשרות של הפריה במידה ויסבלו מאימפוטנציה או היעדר פריון עקב השימוש הקבוע בסטרואידים אנבוליים. הדבר לא הגיוני ואף אבסורדי כשמדובר בספורטאים שאינם מפתחי גוף מקצועניים או ספורטאי הישג המצפים לזכות בהישג משמעותי כלשהו.
3. שימוש בסטרואידים בקרב מתבגרים – קשה להאמין אך השימוש קיים גם בקרב מתבגרים בשל הרצון להעלות מסת שריר באופן משמעותי בתקופת זמן קצרה. או אז מדובר בנערים שטרם סיימו את תהליך הגדילה והבעייתיות מבחינה בריאותית וההשלכות על הגדילה הפוטנציאלית גדולות. יש לכך גם השלכות גם מבחינה פסיכולוגית (התנהגות, מצבי רוח שמשתנים ועוד) ולכן חשובה מאוד תשומת הלב למקרים בהם נערים צעירים עושים שימוש בחומרים מסוכנים אלה, שקל באופן יחסי להשיג בחדרי כושר שונים.
לא רק אימפוטנציה ופגיעה במערכת שלד שריר, זה אפילו יכול לגרום להשמנה | צילום: thinkstock
4. הרעה של המצב הגופני האסתטי – מחד, שימוש בסטרואידים אנבוליים אמור להביא לתוצאות טובות יותר: עלייה מרשימה במסת השריר, הפחתת אחוז השומן, עלייה ברמת ה- BMR ועוד. אך לפחות בצד האסתטי קורה לעתים המצב ההפוך. אז מדובר בעלייה במסה השומנית באופן משמעותי, הופעת אקנה באזור הפנים ופצעים בכלל, לעתים בולטת יותר חוסר הפרופורציה הגופנית (בשל חיזוק מופרז ולא הגיוני של קבוצות שרירים מסוימות לעומת אחרות). ניתן להביא כדוגמה את ירון שהנו בן 43 , מתאמן בחדר הכושר מזה 7 שנים וכבר 4 שנים עושה שימוש קבוע בסטרואידים אנבוליים שונים. ירון מתאמן באופן חובבני ואין לא שום יומרות להתחרות בתחרות כלשהי. בנוסף הוא נשוי ואב לשתי בנות קטנות. בשנתיים האחרונות סובל ירון מפציעות חוזרות ונשנות במפרקי הגוף בגפיים העליונים וכמו כן אחוז השומן עלה כבר ל- 27% מה שכמובן לא הגיוני ולא סביר מכל בחינה וגבוה באופן משמעותי מהמומלץ לגברים בכלל ואלה שעוסקים בפעילות גופנית אנאירובית באופן אינטנסיבי (לרבות אימוני משקולות/פיתוח גוף בפרט). הרי אחת הסיבות לשימוש הנרחב בחומרים הנפוצים הנה העלאת מסת השריר, הפחתה של אחוז השומן התת עורי ושיפור ממשי של האסתטיקה. בנוסף, נציין שירון לא נבדק בשנתיים האחרונות ואינו מודע כלל למצב בריאותו.
5. פציעות במערכות שלד-שריר – השימוש בסטרואידים אנבוליים מאופיין, בין השאר, בעלייה משמעותית בכוח ובמסת הגוף הרזה ובמשקל הגוף בכלל. או אז, ייתכנו פציעות במערכות שלד-שריר בתקופות השונות בהן נעשה שימוש באותם חומרים והשכר לבסוף עשוי לצאת בהפסד. זאת מכיוון שיהיה צורך לעשות הפסקה באימוני התנגדות בכלל או אי הפעלת אותם מפרקים ושרירים שנפגעו (לדוגמה מפרק הכתף).
6. שימוש כרוני בסטרואידים מעלה פי 4.6 את הסיכון למוות – בקרב אלה הנוטלים אותם בהשוואה לאנשים שלא משתמשים בהם (ראה מקור מספר 1).
7. איכות לא ידועה של סטרואידים – התכשירים עשויים להיות מזויפים ולהגיע למדפים מיצרנים שאינם מקפידים על תנאי ייצור נאותים של תרופות ועלולים להכיל חומרי לוואי מזיקים, זיהומים בקטריאלים והם עצמם בעלי שונות רבה בין מנה למנה. חלקם הם למעשה תרופות שאינן רשומות במשרד הבריאות ובטיחותן מעולם לא נבדקה ולפיכך עלולים להיות מסוכנים לבריאות.
אל תתנו לשרירים לסנוור אתכם | צילום: thinkstock
8. אוברדרפט פוטנציאלי – שימוש בסטרואידים מסוגים שונים כרוך בעלויות כספיות לא מועטות כלל. סייקל שנמשך כחודשיים וכלל שימוש בזריקות, כדורים ואף תוספי מזון שונים (כמו חומצות אמינו, קריאטין וכדומה) מסתכם בעלות משמעותית של 1,000-4,000 ש"ח בממוצע (ואף יותר). מדובר בהוצאה כבדה לחלק ניכר מהמתאמנים. הבעייתיות הנה שככל שהמתאמן מתקדם יותר והשימוש באותם סטרואידים נעשה בתקופת זמן ארוכה, יש צורך בכמות חומרים גדולה יותר וייתכן אף סוגים שונים הכרוכים בעלות גבוהה יותר (לדוגמה הורמון הגדילה). בנוסף, חלק מאותם מתאמנים שוכרים שירותיו של 'מומחה' בתחום שייעץ להם בבנייה של אותם סייקלים. אותו 'מומחה' שבכלל הנו מפתח גוף, שבמרבית המקרים חסר השכלה אקדמאית רלוונטית בתחום, גם משיג לאותו מתאמן את החומרים וממליץ על היקפים גדולים של חומרים ותוספי מזון, גם בגלל הרווח הכספי הגדול הצפוי באותו מקרה.
9. התמכרות שלילית לפעילות הגופנית – אימונים הנערכים בתדירות כה רבה ואינטנסיבית קשורה גם להתמכרות שלילית לפעילות גופנית שעשויה להופיע בפגיעה לפחות בשני תחומי חיים מתוך הארבעה:
• פסיכולוגית-התנהגותית –חשיבה כפייתית על כל נושא הכושר ובניית סדר היום על פי זמני האימון.
• חברתית ותעסוקתית – העדפת האימון על חברים ועבודה.
• משפחה – העדפת האימון על צרכי בן/בת זוג והילדים.
• פיזית-גופנית – יציאה לאימון גם בחולי ופציעה.
סימנים להתמכרות לפעילות גופנית עשויים להיות: העדפה להתאמן לבד ולא ביחד עם קבוצה, חזרה על אותם סוגי אימונים באופן אובססיבי, אימונים הנמשכים מעל לשעתיים ביום, מדידה וחישוב כפייתי של המשקל וכמות הקלוריות שנעשה בהן שימוש, אימון גם בזמן מחלה או פציעה, אימון עד לסף כאב ומעליו, העדפת הפעילות הגופנית על כל מחויבות אחרת ועוד.
10. הפרעת גוף דיסמורפית או הפרעה בדימוי הגוף (Body dysmorphic disorder) – במקרה המצוין מדובר במתאמנים הסובלים מתופעה זו באופן מופרז וממאפיינים בהופעתם החיצונית שהם תופסים כפגמים, דבר הגורם להם מצוקה עזה או פוגע בתפקודם בתחומי חיים שונים (כמו תעסוקה או חיי חברה). בחלק מהמקרים הפגם הוא ממש לא משמעותי והסביבה כלל לא מייחסת לו חשיבות, ובמקרים אחרים הפגם אינו קיים ורק האדם הסובל מההפרעה רואה אותו. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית חושבים שהפגם לכאורה פוגע בצורה ניכרת בהופעתם החיצונית. הדבר עשוי להיות גם אצל העוסקים בתחום של אימון היפרטרופיה, פיתוח גוף וכדומה וחשוב לשים לב לכך. או אז, השימוש בסטרואידים אנבוליים עשוי להיות חלק מהעניין. הצורך לעשות שינוי גופני מרשים וכבר בתקופת זמן קצרה לקבל פידבקים מהסביבה, או להיות הכי מרשים במועדון הכושר השכונתי מבחינה אסתטית וכדומה. חשוב לציין שדווקא מראה אטרקטיבי לעתים הוא זה שגורם להפרעה לפרוץ מכיוון שאנשים אטרקטיביים מקבלים יותר פידבקים על המראה והם מרגישים שבוחנים אותם על בסיס קבוע מה שמביא למתן תשומת לב גבוהה עוד יותר למראה החיצוני ולצורך לקבל את המראה ה"מושלם" עליו הסובלים מהתופעה חולמים ומתעסקים על בסיס קבוע. זאת על ידי שימוש בכל האמצעים הקיימים כמו: אימונים קיצוניים, ניתוחים פלסטיים וקוסמטיים ועוד.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א
