משוגעים. זה מה שלרוב האנשים יש מה לומר בפעם הראשונה שהם שומעים מה עשינו. ואז הם שואלים "למה? למה לעזאזל אתם עושים את זה לעצמכם?" והתשובה שלי תמיד קצרה, למרות שהיא צריכה להיות קצת יותר ארוכה ומפורטת. זאת ההזדמנות שלי לענות בהרחבה על השאלה "למה?"
מאת:אריאל הלר; צילום: יאיר בן עמי
קודם כל קצת רקע. לפני קצת יותר משלושה חודשים גוון נזכר שיש לו יום הולדת 40 אוטוטו ואחרי מחשבה קצרה הוא שאל אותי אם בא לי להתלוות אליו ל-10 מרתונים ב-10 ימים – מתנה ליום הולדת.
לא חשבתי פעמיים, לאחר שהחלום שלי להתקבל בהגרלה לאקסטרים איירונמן בנורווגיה נגוז (125 אנשי ברזל מתוך 1500 בלבד) נותרתי עם חצי תאוותי בידי והרעיון הזה מייד שבה את ליבי.
עוד קצת לפני כן… גוון קנינג ואני (אריאל הלר) הקמנו לפני יותר משנתיים קבוצת ריצה וטריאתלון בשם MYWAY שעל דגלה חרטנו את החשיבות של ההנאה והחברות בספורט.
שנינו עשינו כמה וכמה תחרויות איש ברזל וכמה עשרות מרתונים בארץ ובעולם.
שאלתם "למה?”
הסיבה הראשונה היא לתת לאנשים השראה. רצינו שכל אחד שעוקב אחרינו יגיד לעצמו שזה בלתי אפשרי, שהרי לסיים מרתון אחד זה קשה, לסיים שניים מעטים יכולים, אבל עשרה ברצף זה בלתי אפשרי. ואז, כשהוא יראה שהצלחנו, הוא יבין שאין כזה דבר בלתי אפשרי. רצינו שייקח את עצמו בידיים ויגיד שגם הוא יחליט שאפשר ויקום מהכורסא ויתחיל להתאמן, שיאמין שהגבולות שלו הם לא ללכת מהכורסא לשירותים, אלא שגם הוא יכול לרוץ 10 ק"מ,20, 30, 42. צריך רק להאמין בעצמך.
הסיבה השנייה היא לבדוק את גבולות היכולת שלנו. כל ספורטאי רוצה לדעת מה הוא מסוגל לעשות, לדוגמא – לרדת את ה-4 שעות במרתון ,לסיים איש ברזל, ואחרי שהוא עומד בזה הוא מנסה לשפר ולהציב לעצמו מטרות יותר קשות ויותר מאתגרות.
וזה האתגר שבחרנו לנו. צריך המון אומץ כדי לבחור מטרה שכזאת ואני חושב שפה טמון כל היופי של הסיפור הזה,להציב לעצמך אתגר מספיק קשה אבל גם ריאלי,אחד כזה שאם תתאמן קשה ונכון תצליח.
אני בטוח שיש לא מעט אנשים בארץ שיכולים לעשות 10 מרתונים ב 10 ימים, ולמען האמת היו אחרים לפנינו שעשו דברים דומים. אנחנו לא מתיימרים להיות הכי מהירים או הכי טובים. מחר בבוקר יקום אולטרה מרתוניסט ויעשה 15 מרתונים בשבועיים ואנחנו נשמח מאד על כך שנתנו לאנשים השראה לעשות זאת, נפרגן לו, כי ככה זה צריך להיות.
הסיבה השלישית היא הנאה, כן כן הנאה! זה נשמע הזוי שאפשר ליהנות מריצות מרתון על בסיס יום יומי אבל תאמינו או לא, נהנינו מאד.
אריאל הלר
אסביר לכם איך – " בעוונותיי", אני מאמן את קבוצת הריצה של נייקי בתל אביב, וכשהם שמעו על הרעיון הם החליטו להרים את הכפפה ולסייע לנו בכל דרך אפשרית. וכשנייקי עוזרים בכל דרך אפשרית, אז אתה ישן במלונות הכי טובים, נוסע ממקום למקום בוואן ששמור לכוכבי רוק, אוכל במסעדות הנכונות, מקבל מסאז' ופיזיותרפיה וכמובן משתמש בציוד הריצה הכי טוב שיש. בקיצור, כל מה שאתה צריך לעשות זה לרוץ ואם בעלייה לחרמון אתה פתאום רוצה כוס אספרסו – גם את זה יהיה לך. וזו הזדמנות טובה להודות לנייקי על התמיכה והליווי לאורך כל הדרך.
כך יצא שנותר לנו רק לרוץ – ורצנו עוד ועוד בלי פשרות ובלי קיצורי דרך… השותף שלי למסע לא היה מוכן להשאיר אבן אחת בלתי הפוכה.
נשאר לנו להתפנק במיטב המלונות והמסעדות שבדרך. רצנו בנופים הכי יפים בארץ, במזג אויר מושלם (את המרתון האחרון בתל אביב השכלנו להתחיל בשלוש וחצי לפנות בוקר על מנת להימנע מהחום), להכיר אנשים מדהימים שליוו אותנו בריצות ואנשים שפרגנו באינטרנט, הכינו עלינו כתבות יומיות ב YNET שהשאירו לנו זיכרון לכל החיים (תודה לאלעד רובינשטיין הבמאי ולאבי הצלם –אתם תותחים).
גוון קנינג
השאלה השנייה הכי שכיחה היא – מה היה לנו הכי קשה
פיזית- כל פעם 5 הק"מ הראשונים היו קשים החל מהמרתון השני, וה-10 הק"מ האחרונים בכל יום (בעיקר בראשון באילת!) היו כואבים אבל לא בלתי נסבלים.
מנטלית – אחרי המרתון של החרמון הרגשנו סוג של שובע וקצת נמאס מכל הריטואל הסיזיפי אבל כשהתחלנו לרוץ הכול עבר.
פחדתי שהשרירים יתפסו, שתתעקם רגל, פחדתי שאני לא אעמוד בכאבים, כל הפחדים התבדו!
אבל הפחד הזה שומר אותך מפוקס, מרוכז במטרה, שקול ואחראי. הפחד הזה הכרחי להשלמת המטרה. האויב הכי גדול של האולטרה מרתוניסט הוא הזלזול במרחק וחטא הגאווה – הפחד מנטרל אותם.החברים שרצים כבר ומכירים את הקושי שואלים תמיד גם – "איך?" –איך באמת זה אפשרי לעשות 10 מרתונים ב 10 ימים?
אז צריך לאכול המון, לעיתים קרובות מאד הרגשתי כמו אנורקטית שמכריחים אותה לאכול. מייד בסיום כל ריצה מנת חלבון וארבע משולשי פיצה, אחרי שעה סטייק ופחמימה במסעדה, ובערב ארוחת פסטה נוספת. בבוקר לפני הריצה ארוחת בוקר גדולה (סנדביץ' עם חביתה) ותוך כדי הריצה כל 40 דקות ג'ל רוקטן של GU ושתי פרוסות לחם עם ריבה או שוקולד.
המון המון נוזלים – מים ואיזוטון, לפחות 3 ליטר בין הריצות וליטר כל שעה בריצה.
כל יום זכינו למסאג' מידיו המקצועיות של דני לנדאו ואחת ליומיים קפצנו לפיזיותרפיה צהלה לטיפול אצל עודד גבעון – אם כאב משהו הם דאגו שזה יעבור.
אחד הדברים היותר חשובים שצריך לעשות לפני יציאה למטרה כזאת היא לערב את המשפחה, יש לזכור שכל מטלות היום יום עוברות לאישה או החברה. הילדים שרגילים לראות אותך כל יום ,לא רואים אותך כמעט בכלל וכשהם רואים אותך אתה עייף ועצבני…ולכן צריך להכין אותם מראש לקראת מה אתה והם הולכים.
בחירת המסלולים נעשתה לפי מקומות שרצנו בהם בעבר ואהבנו. כמו כן רצנו את שלושת המרתונים הרשמיים: ירושלים, טבריה ותל אביב.
במהלך כל המסע הזה הצטרפו אלינו בכל פעם חברים מהקבוצה (MYWAY), אנשים מהאזור, מעודדים, אחים והורים. כמות האהבה והפרגון שהם הרעיפו עלינו עזרה לנו מאד והייתה לנו "רוח גבית" . כבוד ענק מגיע לאיליה – מתאמן מהקבוצה שלנו שנלווה אלינו לאורך כל הדרך, בצניעות ובנחישות עמד במשימה.
תודה מיוחדת ליריב ורעות מנייקי שמילאו את כל משאלות ליבנו באהבה ובחיוך.
רשימת המרתונים:
• מרתון ראשון – יום רביעי – 6/5 – אילת –מטאבה לתמנע.
• מרתון שני – יום חמישי – 7/5 – מצדה- מצדה (שביל הנחש) –ערד- מצדה
• מרתון שלישי – יום שישי – 8/5 – ירושלים- מסלול מרתון ירושלים
• מרתון רביעי – יום שבת – 9/5 – תל חדיד- קריית עתידים- יום הולדת של גוון
• מרתון חמישי – יום ראשון – 10/5 – מבית אלפא לנהלל – כמו בשיר.
• מרתון שישי – יום שני – 11/5 – מרתון טבריה- מסלול מרתון טבריה
• מרתון שביעי – יום שלישי – 12/5 – טיפוס לחרמון – מכפר גלעדי לחרמון
• מרתון שמיני – יום רביעי – 13/5 – הר לעמק – הירדן ההררי
• מרתון תשיעי – יום חמישי -14/5 – מרתון חופים – מחיפה לקיסריה
• מרתון עשירי – יום שישי – מרתון תל אביב – סיום
21.3.13
• כתבה על המרתון ה-4 מ-10, מבן שמן לרמת החיל- כאן
• היום החמישי – מבית אלפא עד נהלל – כאן
• הכתבות ב-YNET – כאן
האתר של MyWay
