פסח כבר כאן, ואיתו גם ההגדה, הסדר, והזיכרון הקולקטיבי של מכות מצרים. אז לכבוד החג, החלטנו להגיש, לא עם חרוסת אלא עם זיעה, את עשר המכות שכל רץ ורצה מכירים היטב. כי לפעמים, דווקא ביציאה מהבית עם נעלי הריצה, אתה מגלה שהפרעה האמיתי הוא בכלל אתה.

1. דם
או בשמו המוכר יותר – שלפוחיות. אחרי נעליים חדשות או מרחק לא צפוי, פתאום אתה מגלה אצבע אדומה שמזכירה לך שהיא שם ואתה הולך להרגיש אותה בימים הקרובים.

2. צפרדע
הקולות שאתה משמיע בעלייה אחרי קילומטר 17. זו לא נשימה – זה קרקור פנימי של "מה חשבתי לעצמי".

צילום: shutterstock

3. כינים
גרסה רציונלית: ריצות קיץ עם ענן יתושים בלתי נסבל. גרסה מציאותית: הזעה שלא מרפה מהראש, מהפנים, מהעיניים – עד שאתה משתגע.

4. ערוב
כל חיה בטבע שמחליטה להצטרף למסלול שלך: כלב משוחרר, חתול סורר, דבורה שמתעכבת בדיוק ליד הפה, או יונה שחותכת אותך בפנייה. התנים של הפארק יישארו מחוץ לסעיף הזה בינתיים.

5. דֶּבֶר
זה לא משק חקלאי – זו הבטן שלך. בדיוק כשאתה בקילומטר הכי רחוק מהשירותים, מגיעה מכה איומה, ואתה מתחרט על כל טוסט גבינה שאכלת בחיים.

6. שחין
או בתרגום לרצי חורף: שפשפת! בין הרגליים, בבית השחי, מתחת לפטמות. כווייה מנטלית שתזכור גם באמצע הסדר. (לטריאתלטים שבינינו – הטור של דוד פלד בנושא מומלץ בכאב).

דוד פלד ב-TRI כנרת. השפשפת הכריעה אותו | צילום: צלמי שוונג

7. ברד
ריצות חורף עם גשם אופקי בגובה פנים, כזה שבדרך כלל מגיע דווקא ביום שבו התחזית אומרת שצפוי להיות בהיר עד הצהריים.

8. ארבה
הקבוצה שמתלבשת עליך בדיוק כשאתה רוצה לרוץ לבד. רצית מדיטציה – קיבלת דיבור גם לא בקצב דיבור ומישהו שצועק כל 300 מטר "יאללה חברה!"

9. חושך
בדיוק סיימת 15 ק"מ, גאה בעצמך – ואז מגלה ששכחת להטעין את השעון. חשוך, אפל, וללא נתונים. כאילו לא רצת בכלל. זה הזמן לשבור מצה על הראש.

תמיד להטעין את השעון! | צילום: Shutterstock

10. מכת בכורות
המכה הכי קשה: לרוץ אחרי מישהו מהקבוצה שהוא תמיד "חצי רמה" מעליך. אתה משתדל, מזיע, נותן הכל (ראה מכה 2), והוא עוד שואל אם זה קצב התאוששות. אם איחלתם לו בלב את מכה 6, אתם לא לבד.

חג פסח שמח
ושתהיה חירות לכולם. עכשיו.