אחת הסיבות שרוב האנשים מסביבנו, הרצים, חושבים שאתם מטורפים, היא זו שבימים גשומים כאלו אנחנו בכלל שוקלים את האפשרות לצאת לרוץ תחת גשם שוטף. הם חושבים שהרצים שונאים את זה ומכריחים את עצמם, מה שברוב המקרים בכלל לא נכון. מכריחים אולי כן, בטח לא שונאים. כי יש כל כך הרבה דברים אחרים השנואים על ידי הרץ הישראלי הממוצע. הנה 10 מהם.

אז מה אתם שונאים? | צילום: Josiah Mackenzi

עוד כתבות בנושא 
5 כללים להשגת מטרות ארוכות טווח בריצה 
10 משפטים של טריאתלטים ולמה הם מתכוונים באמת?
כמה פעמים בשבוע צריך לרוץ? 

1. אנשים שאומרים בוקר טוב (למי שבכושר פחות טוב מהם) 

כמעט כל מי שמתחיל לרוץ מבין שברכת ה"בוקר טוב" היא חלק מהעניין בריצות הבוקר. שני הצדדים שעד לפני רגע כל אחד מהם חשב לעצמו "מה אני עושה כאן בשעה הזאת?", חולקים לפתע רגע משותף שהוא אפילו מתנשא. הרצים הוותיקים והמנוסים זורמים עם ברכת ה"בוקר טוב", אבל לפעמים היא ממש לא "באה בטוב". זה קורה כשצד אחד הוא קליל ומחויך והצד השני סובל – אולי בגלל שהוא עדיין לא רגיל לרוץ בבוקר, אולי הוא באמצע אימון טמפו, אולי הוא סתם לא חברתי. לכן, ברכת ה"בוקר טוב" היא לא תמיד ברכה, והרצים המנוסים באמת ידעו לזהות כבר מרחוק את מי כדאי לעזוב בשקט – כי ברגע שהצד השני לא עונה ל"בוקר טוב" מסיבותיו שלו, זה כבר הופך את הרגע הזה ללא נעים ואפשר להימנע מזה.

2. פעמונים של רוכבי אופניים (ואם הם צועקים זה גם די מעצבן)

איך שלא נסתכל על זה, רוכבי אופניים מאחורינו זה אף פעם לא טוב. אם אנחנו רצים בקבוצה והם מצלצלים בפעמון, אז ריצת השחרור שלנו הופכת פתאום לסוג של פרטלק וכולם מסתדרים בטור כדי לתת לכבוד הרוכב לעבור. אם אנחנו לבד, אז פשוט אי אפשר לדעת לאיזה צד להיצמד. אם אנחנו עם מוזיקה באוזניים – סיכוי טוב שזה יגמר רע. יש מקומות כמו פארק הירקון שרוכבי האופניים המצלצלים כבר הפכו לחלק משגרת האימונים של הרצים, שככל הנראה התרגלו לזה. ובכל זאת, הם תמיד יהיו ברשימה השחורה של הרצים, שרובם עדיין לא החליטו מה יותר מעצבן – צלצולי הפעמונים או הצעקות של "ימינה" או "שמאלה".

פוגשים הרבה כאלה בדרך. ברז שבור | צילום: André Karwath aka

3. ברזים שלא עובדים (או שעדיף שלא יעבדו)

כל מי שהתחיל לרוץ פתאום באמצע החיים, מבין פתאום שהוא עבר פרק די רציני בחיים שבמהלכו לא היתה לו שום סיבה טובה לשתות מברז ציבורי. עבור רוב האנשים מדובר בתקופה שבין הגילאים 18-40 (כי גם בצבא שותים ממימיות). אבל ברגע שהתחלנו לרוץ וכבר התרגלנו ליותר מכמה קילומטרים בריצה, אנחנו מבינים שלא הרבה השתנה בכמה עשרות שנים האחרונות. הרבה פעמים ב"רגע האמת" נמצא ברז שלא עובד, ויש כאלה שיגידו שהרבה יותר גרוע זה למצוא ברז עובד שלא מספק את הסחורה כמו ברזיות עם מים חמים בקיץ, ברזים שמשפריצים לכל הכיוונים והכי גרוע – ברזים שמוציאים מים מגעילים במיוחד. ואם חשבתם שזה הגרוע מכל, חכו לרגע שבו אתם שותים ג'ל ואז פותחים ברז שלא עובד.

לתוספי תזונה בשוונג-שופ לחצו כאן

4. שלוליות

אי אפשר להגיד שרצים שונאים גשם. אולי קשה להתחיל לרוץ בגשם, אבל כשהוא מגיע תוך כדי הריצה זה כבר סוג של חוויה. לעומת זאת, יש דברים יותר גרועים מאשר להירטב בחלק העליון של הגוף, בטח אם לבושים כמו שצריך. הכי גרוע זה כשהמים נכנסים לתוך הנעליים. זה גרוע כי זה מעצבן והורס את כל הריצה, אבל הרבה יותר מזה – כי זו טעות שאפשר היה להימנע ממנה. בסופו של דבר, חוסר ריכוז הוא ברוב המקרים הגורם היחיד שגורם לנו להיכנס לשלוליות "מוקשים", אותן שלוליות עמוקות שעוטפות את כל הנעל ומכניסות בנדיבות את המים הקרים לתוך הגרביים. אם יש משהו שעלול לגרום לאנשים לחזור הביתה, זה שלוליות מהסוג הזה.

5. בוץ בנעליים

בהמשך ישיר לקטע של השלוליות, גם במקרה הזה הריכוז שלנו הוא זה שיקבע אם הנעליים שלנו יישארו נקיות בחורף או לא, וזה מתוך הנחה שאתם לא מתעקשים לרוץ בשטח. בסופו של דבר אין כמו לרוץ במזג אוויר חורפי ונוח, אפילו קצת אחרי הגשם כשהשמש יוצאת החוצה. מבלי להגזים, בימים כאלו אנחנו יכולים לחוות את הרגעים הקסומים ביותר של הריצה. אבל כל זה יכול להיהרס בגלל קטע חולי אחד שהכנסתם אליו בטעות את הרגל. אפשר להיתקל בזה הרבה בימים אלה, זה קורה בעיקר בקטעי מעבר בין חלק אחד של אספלט לחלק השני, קטעים תמימים למראה שאנחנו בטוחים שנחצה אותם בבטחה, עד שאחת הנעליים שלנו נמרחות על הבוץ – ואין איך לנקות את זה, בטח לא באותו רגע. זה גם הורס את הריצה כי כף הרגל נעשית הרבה יותר כבדה, וחוץ מזה זה חתיכת פרויקט לנקות את זה ולמי יש כוח רגע אחרי ריצת הבוקר ולפני תחילת היום?

איך מנקים את זה? | צילום: OTRS מתוך wikimedia commons

6. בעלי כלבים עם רצועות נמתחות 

לעולם לא נכעס על הכלבים עצמם. אפילו לעתים רחוקות יש ריצות שמצטרפים אליהן כלבים שהגיעו משום מקום ומנעימים את האווירה. אבל מה לעזאזל עושים כשרצים קדימה ורואים ממול קו סיום של מרוץ שבעוד כמה מטרים יתגלה כשרצועה של כלב שנמתחת לאורך של 10 מטרים? ולמה יש כל כך הרבה כאלה בפארקים ברחבי הארץ? בקיצור, הנה עוד משהו שמשבש לנו את התהליך השוטף של הריצה, וזה ממש לא כיף.

7. שותפים לריצה שהשעון שלהם מחמיר יותר משלכם 

אומרים שהריצה למרחקים ארוכים תעזור לנו בחיים, כי אם נסמן מטרות ונעמוד בהן בריצה, נעשה את זה גם בתחומים האחרים ובסך הכל זה נשמע הגיוני. אבל למה יש כאלה שצריכים ללכת מעבר למטרה? הרצים האלה, שבסוף המסלול יגידו לכם "רגע, עוד 200 מטר קדימה ואז בחזרה" מתחלקים לשניים: או שהם אוהבים את גורם ההפתעה או שפשוט השעון שלהם מחמיר יותר משלכם. ברגע שהצג שלכם מראה 10 קילומטרים בדיוק, שלהם יראה 9.680, והם גם יגידו לכם שאתם אלה שלא בסדר. ואתם, במקום לסיים בכיף, מוצאים את עצמכם ב-300 מטרים פלוס של חוסר חשק שמרגישים פתאום כל כך נוראים. עצה: אם אתם מתכוונים להשתתף במרוצים מדודים של חצי מרתון ומעלה, תתרגלו להוסיף. השעון שלכם תמיד יראה יותר.

8. שותפים לריצה שלא מזיעים 

בימי החורף אנחנו מרגישים את זה פחות, אבל בימים אחרים אחד הדברים שאנחנו מסתכלים עליו כדי לנסות להשוות את עצמנו לאחרים (ואי אפשר שלא) הוא כמות הזיעה. בכל קבוצת רצים שתסיים אימון, תמיד יהיה מישהו שבולט באופן יוצא דופן ב"חוסר הזיעה" שלו, ואת רוב הרצים זה מאוד מעצבן. "איך זה שאתה לא מזיע?", זו אחת השאלות ששומעים כל כך הרבה בימים החמים יותר, ומה לעשות שהרבה מזה זה פשוט גנטיקה.

תמיד נהיה שונים | צילום: thinkstock

9. רצים לא מודעים לסביבה 

זו הגדרה כוללת שיש בתוכה הרבה מאוד קטגוריות. האמת היא שאפשר להקדיש לה כתבה שלמה, אבל אנחנו נתמקד בכמה מהקטגוריות. רוב הרצים הוותיקים יגידו שהרצים הכי לא מודעים לסביבה הם "מפזרי המוכטות" שאת הנזלת שלהם נפגוש כמעט בכל פינה. כל עוד היא מרוחה על הרצפה זה בסדר, אבל קשה מאוד להבין מה גורם לבן אדם לירוק הצידה, או לסתום נחיר אחד ולהוציא את כל מה שיש בשני, ולחשוב שאין שום סיכוי שיש עוד אנשים מאחורה? כי אם תהיה מודע לסביבה שלך, תדע שרוב הסיכויים הם שכן יש אנשים מאחורה! ואם הרוח חזקה מספיק, אין גבול לכמה רחוק יכולים להתפזר נוזלים מהסוג הזה.

חוץ מזה יש גם את ה"מדברים בטלפון הנייד תוך כדי ריצה" שלא לגמרי מודעים לכך שמי שנמצא מסביבם מנסה לחוות רגעים אחרונים של שלווה נפשית לפני שהוא מגיע למשרד, והכי גרוע – את שני החברים שחושבים שהם יכולים לרוץ יחד ולדבר תוך כדי שכל אחד מהם שמוע מוזיקה בנגן, ובפועל היחידים ששומעים אותם הם כל האנשים מסביב.

10. אנשים שמבאסים את סוף האימון 

סיימתם אימון מוצלח במיוחד? אתם גם בהיי וגם רעבים, אז בטח שתפרגנו לעצמכם באיזו ארוחת בוקר בבית הקפה? אבל אם אתם עושים את זה בתוך קבוצת רצים גדולה, סיכוי טוב שתיתפסו על ידי "מבאס סוף האימון", זה שיגיד לכם שבמה שהזמנתם הרגע יש יותר קלוריות ממה ששרפתם באימון עצמו. יש סיכוי שהם צודקים, אבל יש גם טיימינג. מאמני ריצה שיודעים איך להתנהל עם ספורטאים חובבים (כמובן שאת המקצוענים אי אפשר לפנק) יידעו שאפשר להעיר על זה, אבל אחר כך. בטח לא להרוס את הרגע. אבל כמעט כמו בכל דבר אחר בחיים, יש הרבה אנשים שתפקידם בחיים הוא "להרוס את הרגע", וגם בעולם הריצה אנחנו פוגשים אותם.

11. מה אתם שונאים? כתבו לנו כאן בתגובות למטה…