״מכל הארץ באים להתאמן אצלנו, כי ספורטאים מתאמנים עם ספורטאים חזקים מהם״

מרוץ הסמטה שהתקיים בסוף השבוע, היה לא רק מפגן ספורטיבי מובהק, אלא גם מפגש בין איכויות שטרם נראו במרוץ הזה עד היום
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

הנה תזכורת לאלה שמשום מה עוד לא שמעו על "רצי הסמטה". זהו אחד ממועדוני האתלטיקה התחרותית, המקצועיים והאנושיים ביותר בישראל (ואולי אף בעולם כולו). יוזמה אנושית להעצמתם של נערים ונערות מסמטאות דרום תל אביב ויפו. כאלה שגורלם וגורל משפחתם לא שפר עליהם, ובאמצעות האתלטיקה ובמיוחד הריצה הם סוללים את דרכם לחיים של תקווה ואפשרויות. בכל שנה, ביום שישי של חול המועד סוכות, המועדון פורס את סוכתו הווירטואלית ומזמין אליה את קהילת הרצים להיות אושפיזין שלהם בפארק אריאל שרון. ובתפריט האירוח מרוץ למרחקי 5 ו-10 ק"מ מהמהירים בישראל. מירוץ "כמו של פעם"; עממי, לא ממוסחר, שווה לכל נפש ובעיקר איכותי ובלי פוזות.

זינוק מרוץ הסמטה | צילום: טיבור יגר

השנה, כך הרגשתי שלשום, קורה בסמטה משהו גדול. מאות רצים בחסות של אלטשולר שחם וקבוצת ירזין סלע, ובהשתתפות ערה של שלושת המועדונים של ירושלים (הסוללים, ארוחת הבוקר והרוח השניה), עמותת תקוות, רצי רמת השרון, מכבי תל אביב, Kovo2Max, רצי גבעתיים, החברים (הנהדרים) של שניאור, רצי הסוואנה ועוד קבוצות ויחידים רבים שילשו את מספר המשתתפים. זה נראה שהסמטה הופכת לרחוב ראשי, מואר, מרכזי וחשוב.

מנצח מקצה 5 ק"מ. שמואל אבוהיי | צילום: טיבור יגר

הרוקי מוראקמי (ב"ציפור המכנית", לא בספר על הריצה) מתאר את ראשית דרכה של הסמטה כאילו הכיר מקרוב את המציאות הישראלית: ״… ל"סמטה שלנו לא היו כניסה או יציאה. גם הביטוי מבוי סתום לא התאים לה: למבוי סתום יש לפחות קצה אחד פתוח – ולסמטה הזאת היו שני קצוות ללא מוצא״. מי מאתנו היה נותן אי פעם סיכוי לילדי מהגרים ופליטים מדרום תל אביב?! כאלה שברחו הנה עם הוריהם ומשפחותיהם מדארפור ואריתראה, מסודאן ואתיופיה הישר לזרועותיהם הלא מחבקות של כמה מגזעני ישראל. רותם גינוסר, יובל כרמי, שירית כשר וכל השאר נתנו ועודם נותנים להם (ולנו) סיכויים גדולים. הם עובדים קשה מאד כל השנה. נוטפים זיעת אימונים, חינוך והתנדבות. כדי שפעם בשנה כולנו נהנה מעמלם. והפירות ניכרים. רמזי עבדול ג׳אבר (רביעי במרוץ) מדארפור כבר קיבל אזרחות ישראלית ומייצג אותנו בכבוד. ג׳מאל עבדול מגיד שסיים שני נולד גם הוא בדארפור. ממתין ומקווה לקבלת אזרחות ישראלית ובינתיים הוא עובד במשרה מלאה במחלקת התברואה של עיריית הרצליה. רחל גברצאדיק המקסימה (מכוכבות הסרט של דוד וקסמן "רצים לחופש") כבר לומדת במיאמי במלגת ספורט מלאה. בעקבותיה שתי אתלטיות נוספות התחילו ללמוד באקדמיה בארץ ועוד שלוש כבר לומדות לפסיכומטרי.
שמואל אבוהאי, הגיע במקום הראשון במקצה ל-5 ק"מ (14:28 דק'), הוא מקום עשירי באירופה לצעירים מתחת לגיל 23 ומדריך קבוצת התשתית של ילדות הסמטה. אדיסו גואדה בן 15 התחיל להתאמן כילד בן 10, יחיד בגילו, והיום כשהוא רביעי באירופה עד גיל 18 כבר מתרכזים סביבו עוד 15 רצים נפלאים שעתידנו ברגלים, בריאות ובלב שלהם. העבודה הקשה שלהם במגוון בתי ספר (יהודי כללי, ממלכתי-דתי וערבי) מאתרת ומכוונת את דור האתלטים הצעירים של ישראל לקריירה ספורטיבית איכותית וייצוגית, ואיתה התמקצעות אקדמית עם אופקים תעסוקתיים.

 

במהלך המרוץ ובייחוד בחימום ובשחרור, ובטרם החזרתי את נשימותיי לבריאה ראיתי משהו שלא שמתי אליו לב בשנים הקודמות. המון דבוקות מעורבות של נערים ונערות מתאמנים ביחד. צוחקים, תומכים, מפטפטים ושמחים בלי מחיצות של מוצא או צבע, מגדר או יכולות. אי אפשר היה להבחין מי הוא מי, אפילו לא על פי תעודת הזהות של צבע העור. מסתבר שהמועדון פרץ את הדרך החוצה מהסמטה. רבים מהחניכים היום באים מהקהילה האתיופית החדשה והצומחת ביפו. מעמדם האזרחי אמנם טוב יותר, אך דומה מאוד מבחינה כלכלית וחברתית.

מנצחת 5 ק"מ. סלמוויט ביולן | צילום: טיבור יגר

״מכל הארץ באים להתאמן אצלנו, כי ספורטאים רוצים להתאמן עם ספורטאים חזקים מהם או לפחות כמותם״, הסביר לי רותם גינוסר. ורצי הסמטה האלה הם החזקים והטובים והחיוביים ביותר שיש. יונתן כרמין, כישרון גדול בריצות הבינוניות, הוא רק בן 16. והוא אחד מסימני התפנית הזו בעלילה. בן למשפחה ישראלית ותיקה המגיע לדרום תל אביב שלוש פעמים בשבוע כדי להתאמן בחברותא הזו. הוא הצטרף רק באמצע העונה שעברה וביחד עם המאמנים והחברים הוא שותף פעיל לפיתוח תחום הסבולת במועדון.

את הפניה אלינו, המשתתפים, עשה למעננו אותו מורקאמי הנזכר, כששאל: ״האם ייתכן, סוף סוף, שאדם אחד יגיע להבנה מלאה של אדם אחר? אנו יכולים להשקיע הרבה זמן ומאמץ כדי להכיר אדם אחר, אבל בסופו של דבר, כמה נוכל להתקרב למהותו של אותו אדם? אנו משכנעים את עצמנו שאנו מכירים היטב את האדם האחר, אבל האם אנחנו באמת יודעים עליו משהו?״.

אם כל אחד מאיתנו יתאמץ עוד קצת, כדי לדעת רק עוד מעט על הצעירים האלה ומשפחותיהם, על גורלם ותקוותיהם. אם נצליח גם בשאר ימות השנה לתרום ולהיות מעורבים, להתייצב לצידם כשאחרים בזים להם ומתנשאים עליהם. אם נאמץ אל הלב את המוטו (מתוך הכרזת האו״מ "לכל באי עולם בדבר זכויות האדם") שהודפס מתחת למספר החזה ״כל בני האדם נולדו חופשיים שווים בערכם. כולנו בני אדם״. אז לא רק שנעשה טוב להם ולאתלטיקה הישראלית. אלא נעשה המון למענה של חברה אנושית מתוקנת וטובה הרבה יותר – ״כי זה כל האדם״.

הרי אלה בדיוק המלים האחרונות והאופטימיות של מגילת קהלת אותה יש מאיתנו שקוראים בדיוק בחג הזה. וזה מחייב. לא?

״כי זה כל האדם״. אברום בורג במרוץ הסמטה | צילום: טיבור יגר




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כולם יודעים מי זה מייקל פלפס, אבל לאט לאט גם אנשים שלא יודעים כלום על שחייה מזהים את שאר השמות", ג'ורדן קרוקס, שיאן העולם הטרי ב-50 חופשי בבריכות קצרות




מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג