אי שם באיזה פורום: שלום שמי יונתן, בן 42. יזם היי-טק מרעננה. התחלתי לרוץ לפני חודשיים ועוד חודש אני רוצה לרוץ את מולטי אולטרא-מרתון ירוחם. מה כדאי לי לעשות ?
אי שם באיזה חדר רופא: היי ד"ר, אני יונתן. חבר שלי צחי הפנה אותי אליך. הוא אמר לי כי אתה אלוף האורטופדים בתחום רפואת הספורט. אז תשמע ד"ר, אני נח כבר שלושה ימים אבל שבוע הבא יש לי מרתון חשוב במעלה החתולים אותו עלי לעשות. חבר שלי אמר לי, שאם יהיה צורך, תזריק לי משהו שיקל על הכאב, כך שאוכל להמשיך לרוץ
מאת:אילן גולדמן
אתם בטח מבינים, כי כל הכתוב מעל הוא בדיוני. אך עד כמה הוא בכל זאת משקף את המציאות?
האם ביניכם קהל הרצים, לא קיים איזה יונתן אשר החל "להתרוצץ" (לרוץ) לפני שבוע בלבד, קפץ למרתון טרם ינק מרוצי 5-10 ק"מ ופציעות בלתי פוסקות וביקורים אצל רופאים הן מנת חלקו ?
מידי בוקר, כשאני פוקח את עיניי וטס אל הפייסבוק כדי לבדוק אם הישועה לרווקותי הגיעה, אני נתקל בעשרות "יונתנים" מכל המינים והצבעים, אשר מתלוננים בפוסטים מרטיטי לב אודות פציעות ספורט מרגל ועד ראש. סיפוריהם מזכירים בלדות פצועי קרב, אשר ששים להיקרא לדגל ולחזור אל החזית.
על פי מחקרים 60% מרצי המרחקים הארוכים נפצעים
לאחר התעדכנות בזוועות "קרב מרתון" אני בד"כ ניגש לבדוק את הודעותיי האישיות. כל בוקר אני מוצא לפחות 5 "קריאות מצוקה" מספורטאים חובבים, אשר מבקשים טיפים ל"פטור" מהפציעה, ללא מנוחה ועם כמה שיותר מרוצים.
חבריי הטובים, ספורטאי העילית מכלל ענפי הספורט, מספרים לי על הודעות דומות אשר נחות להן כל בוקר בתיבות הדואר האלקטרוניות. יחדיו אנו מביטים בפחד מהצד ולא יודעים היכן זה ייגמר. כמה רחוק עוד ניתן לרוץ. והכי משמים בעיננו הוא מדוע ולמה. הרי ספורט אמור לתרום לבריאותנו. המתי הפך זה לזרז מחלותינו ומכאובינו?
זה מובן כי פרד בן 45 , אשר רק אתמול החל להתרוצץ (לרוץ), אינו יכול לדהור מהר כמו סייח בן 20. לכן, הוויתור על המרחקים הקצרים והמהירות לטובת הסיבולת, הוא "כאילו" ברור. אך זה גם מובן מאליו, כי אותו פרד בן 45 אינו בנוי לרוץ מרתון איכותי מבלי להיפצע.
נכון לרגע כתיבת שורות אלו למעלה מ- 70% מחבריי בפייסבוק הם ספורטאים כש- 45% מהם רצי מרחקים ארוכים. הנתון המעניין הוא כי 15% מבין חבריי רצי המרחקים פצועים ברמה כזו או אחרת.
ומה באשר לאלו אשר אינם משתמשים בפוסטים כתרפיה קבוצתית. מה עם כל הנחבאים לכלים אשר אינם מספרים? גברת ריצה למרחקים אינה סלחנית. על פי מחקרים, היא מכה ביותר מ- 60% מהעוסקים בה. רק ברי מזל ונתונים פיזיים יוצאי דופן יצליחו לחמוק מעונשה. אפילו אלה אשר יודעים מה עושים, לא תמיד חומקים מנחת זרועה.
ספורטאים חובבים, כשאתם קוראים שורות אלה אני מבקש; עצרו לרגע… נשמו עמוק ונסו להבין כיצד התמכרתם והגעתם למצב הפציעה הנוכחי. עיינו מעט בחומר מחקרי ורובכם ככולכם תגיעו למסקנה שעשיתם הכול הפוך. הייתם אמורים לרוץ מרחקים של 5-10 ק"מ במשך מספר שנים טרם תצאו ל" קרב מרתון ".
אם בארזים נפלה שלהבת…גולדמן במרתון תל אביב 2010
צילום" עידו אמאדו
הייתם אמורים להקשיח את שלדכם ולבנות את שריריכם, טרם היציאה במערומים למערכה אבודה מראש. מעז אני לשער, כי צופרי האזהרה התריעו אך אתם אטמתם אוזניכם. העדפתם לחשוב כי לכם זה לא יקרה. בחרתם לתת דרור לרוח נעורים אשר הפציעה פתאום באמצע החיים.
מאמר זה לא מגיע עם טיפים למניעת פציעות בקרב רצים. אלה מציצים מכל סמטה ברשת. מאמר זה מגיע עם השכמה, חבר'ה בוקר טוב! אינכם ילדים! ספורט על כל היופי שבו יכול גם להזיק! ספורט הינו תחביב! אינכם מקבלים כסף על העיסוק בו אז בבקשה, קחו אותו בקלות!
הכרתי והתחריתי עם הבכירים והטובים ביותר בספורטאי עולם. חוויה מדהימה אשר היא זכות מעטים. אני מדווח לכם בביטחון מוצק, כי אפילו ספורטאי העילית הטובים בעולם, אינם מקבלים פציעה באופן טרגי כפי שרץ חובב מה"וול" שלי בפייסבוק מקבל. הם נהנים ממנה כמיטב יכולתם. נחים, מתהוללים ושבים "לתת בראש." אנא התנחמו בכך.
העולם החובבני איבד פרופורציה לגבי חשיבות הספורט ומטרתו. הספורט אינו מצדיק כי יקריבו הכול למענו אם איננו מקור פרנסה. הוא אינו מצדיק שחיקה גופנית חסרת היכר אם לא מכניס פרוטה לכיס. מרבית החובבים כיום הם בני 30 ומעלה.
גם בשנה הבאה הם יהיו הם בני 30 ומעלה. הקריירה הספורטיבית המקצוענית לא מבוששת להגיע. והלו! היא גם לא תגיע. מצטער שאני שליח בשורה מרה. לסיכום: התאמנו בעדינות! עם חיוך על הפנים. וחשוב מכך; אם כבר נפצעתם תעשו זאת עם חיוך.
אילן גולדמן
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש בעל תואר במזרחונות ומייסד Road Rush sports המציע בין השאר שירותי ייעוץ לרכישת אופניים.
