מאת:דניאל מורגנשטרן
לעמיתנו התריאטלתים שלום רב,
אנו מביאים לכם דרישת שלום "חמה" מאילת. בשבת האחרונה (9 לנובמבר) השתתפנו יחד עם 13 עמיתים, שניים מהם מחו"ל הרחוקה (ניו יורק ולונדון) בתחרות חצי איש הברזל המחתרתית השניה והאחרונה לציון סגירת עמותת "ישראמן" – איש הברזל. למעשה סגרה בכך משפחת מורגנשטרן את עונת התריאטלון של שנת 2002.
בתשובה לשאלה: ומה עם אליפות ישראל ה 16 באילת ? אנו סמוכים ובטוחים כי היא תתקיים בהצלחה יתירה גם בלעדינו. כי לו היתה התחרות יותר תריאטלון ופחות תיאטרון, ועוד בכרטיסים יקרים מפז – יתכן והיינו משתדלים לעשות מאמץ ולהגיע; אך זה לא המקרה, ועל כן תאלצו להסתפק בברכת הדרך שלנו עם לחשושי האלקטרוניקה של אתר Shvoong .
כי בשבת החולפת נפתח מגרש ההחלפה לצד מלון רויאל ביץ' בשעה 0505 וכעבור 15 דקות היו ערוכים בו 15 זוגות אופניים בוהקים בבוקר נעים, כשהחבורה המתאמנת – זה היה ממש אימון טוב לחצי איש ברזל – ומקצת ממלוויה, ממתינים בשלווה סטואית להתפזרות חשכת הליל. ב 0540 זינקנו בנחת, יחד עם אילון, למים הנעימים שגם הם הסבו לנו רק הנאה.
לאחר שגמענו את 2 הק"מ בים, עוד מקלחת חמה ונעימה בחוף, החלפת "המדים" ו..הופ אנו כבר רוכבים, איך לא …. ממש במסלול של תריאטלון אילת: ימינה למלון הורדוס, וממנו צפונה תוך חציית הלגונה עד לכביש המלונות – שכיוונו מערבה, ואחר לאורך שדה התעופה, והסיבוב שמאלה בעליה – לקטע הבלתי סלול – פעם אחת בלבד: ללא חזרות משעממות, מסוכנות, ומתישות נפשית – 6 פעמים! כמעט שכחתי – לא המתנו עד בוש לשום שוטר, פשוט המשכנו להתנפל על העלייה הממש מתונה של עוקף אילת עד שזו שנתה זווית והפכה לפראית במעלה אילת.
יוסי מלמן בארוע קודם שהפיק – PowerMan
כאחרון בטור זכיתי בליווין החביב של שלוש בנות מאסף נאמנות העלמות לבית מילר, לדרמן ושמיט, שאיך לא – פינקוני כל העת במי מעיין זכים, ואפילו בבננות. כך זה נשרך לעוד 12 ק"מ כאשר הפיצוי למאמץ הדיוושוש האין סופי הם נופי הבראשית שהתחלפו תדיר: משפכי גרניט בגווני האפור – כתום באזור מסוף קצא"א ומצודת אילת, דרך גווני סלעי המשקע הבהירים העוטים את אזור הר שלמה, ועד לשכבות אבן החול הנובית בגווני הכתום – חום – אדום באזור מעבר הגבול של עין נטפים.
עוד עליה קטלנית ואנו חולפים על פני הר יואחז. ירידה אימתנית שמעוררת את כל נימי הגוף לפני הדיוושוש לפסגת הר חזקיהו, וכאן מתחלפים שוב נופי סלעי הגרניט בגווניו של גיא שני (הקניון האדום). בינתיים התעורר לו גם מר טמפרטורה ותעוקת החום הולכת וגדלה, ועמה גם נוכחותם של מטיילי האזור שמרביתם שועטים על דרך מספר 12 היא דרך גבול סיני… ברכבי שטח מהודרים, אטומים וממוזגים.
אט אט מתאושש הגוף מהעליות המפרכות, כאשר את נופי הרי אילת עוצרי הנשימה מחליפים הרי סלעי המשקע הגירנים העוטים על נופי הבקעות הגדולות: ראשונה סיירים ולאחריה עובדה. והדרך רצופה עליות וירידות מתונות, והבקעות משובצות במחנות צה"ל כאבני החושן. לפי שולי הדרך – שהיו ממש עשירים במכלי משקה ריקים לרוב, רובם חייבי פיקדון, הבחנתי מיד בתמורה האקו-גאגרפית של הסביבה. יש להניח שהושלכו ע"י החיילים המשרתים באזור, ומקצתם ע"י מטיילים חולפים. אודה כי נוכחותם הפריעה לי מאוד בעת הרכיבה, ואלמלא ריחמתי על המאסף – פשוט הייתי עוצר ואוסף אותם, לפחות למען הבאים אחרי.
לאחר 90 ק"מ רכיבה הגענו לחניון צומת שיזפון שנבחר בתבונה רבה כתחנת החלפה ליציאה לריצת ½ מרתון. מכאן נותר לרובנו לבלות עוד כשעתיים בריצה לא קלה בשמש צהרים ובטמפרטורה סביב 30 מעלות, עם המון מים קרים וקרח, ועידוד ותמיכה: הן מהעמיתים/ות החולפים על פניך, והן ממחלקי המים הצעירים והבוגרים, ומהקהל בנקודת הסיום.
מכיוון שאת שוטרי ישראל הועדנו מראש למשימות בטחון הפנים, ויתרנו על הסיוע שלהם. איש לא נפצע או נפגע, והדרפטינג היחיד היה של הרוח החברית הסוחפת – אשר סחפה גם אותנו הבוגרים 55+, שהיינו כמחצית מהמשתתפים.
מנוחת הלוחמים – משפחת מורגנשטרן בדואתלון ניר פורז
היה זה, כאמור אירוע הסגירה של עמותת ישראמן – איש הברזל מיסודו וניהולו של חברנו יוסי מלמן, אשר הביא לישראל את המושג "איש ברזל". העמותה ארגנה במרוצת שנות קיומה 7 תחרויות שונות של איש ברזל וחצי איש ברזל ואת תחרות "איש הכח".
אנו קוראים לבעלי חזון, יוזמה, וכושר ביצוע להרים את הכפפה – שהונחה בינתיים במגרה, לעשות מעשה ולהוכיח שרוח התריאטלון האמיתי טרם פסה מקרבנו.
לא חולקו גביעים, לא מדליות אף לא פרסים כספיים. חולקה בשפע אחווה, אהבה, עזרה לזולת, רוח התנדבות ותחושה שהמשתתפים, המלווים, והמארגנים – הם משפחה אחת שחיה, נושמת, ומגשימה יחדיו ערכי ספורט ואדם.
