תוצאות מקצה אולימפי גברים                                                        תוצאות מקצה אולימפי נשים
מקום ראשון, רועי זוארץ, 2:11:32 ש'                                             מקום ראשון, פני בייסרון, 2:16:11 ש'
מקום שני, אמיר בכר, 2:12:35 ש'                                                  מקום שני, ליאן ויתקין, 2:20:27 ש'
מקום שלישי, ויטלי פרוסט, 2:13:26 ש'                                          מקום שלישי, חגית סינדליס, 2:29:25 ש'

תוצאות מקצה ספרינט גברים                                                        תוצאות מקצה ספרינט נשים
מקום ראשון, שוקי סרויה, 1:10:27 ש'                                            מקום ראשון, אביטל גז, 1:16:10 ש'
מקום שני, אמיל שחקלדיאן, 1:14:35 ש'                                         מקום שני, לילך בר-נתן, 1:24:10 ש'
מקום שלישי, יהונתן גבעוני, 1:16:20 ש'                                         מקום שלישי, הילה כהן, 1:27:35 ש'

ביום שישי האחרון בטריאתלון נתניה הכל התחיל כל כך מבטיח… האסטרטגיה השולטת להגיע להישגים יוצאי דופן בטריאתלון זה היא ייחודית לתחרות זו וידועה מראש. שוחים כמה שיותר מהר ויוצאים רגוע מהמים.

בטריאתלון זה היו זרמים חזקים ואפילו גלים גבוהים בכניסה למים | צילומים: לילך בן אלטבט

החלק השני באסטרטגיה הוא ריצה מהירה עד כדי התאבדות בעלייה התלולה בין החוף לשטח ההחלפה, מכיוון שמי שמגיע מהר יותר לרכיבה, יוכל להצטרף לקבוצת דרפטינג מוקדמת יותר, ומן הסתם חזקה יותר, ולגלוש לו מאחוריה בהנאה וכמעט ללא מאמץ לחלק הבא של הריצה. תודות לקבוצת הדרפטינג מגיעים לריצה הרבה יותר מוקדם ממה שהיה שניתן בתחרות ללא דרפטינג. ואז מתחילים אותה רעננים ומלאי כוחות מתמיד. משם רק הפודיום הוא הגבול.

אז גם היה לי זמן טוב ביציאה מהמים. טוב, זו לא חוכמה. למי שמורגל ושוחה בקביעות בים, זרמים חזקים ואפילו גלים גבוהים בכניסה למים, כמו שהיו בשישי בנתניה נותנים לי רק יתרון יחסי מול "עכברי הבריכה". את העלייה לשטח ההחלפה עשיתי בריצה ונותרתי ללא נשימה והופ על האופניים. עכשיו רוכבים בערך ב-80%-90% ומחכים לפלטון שיבוא.

קבוצת דרפיטנג טובה תמיד מגיחה מאחור

מדוע מחכים? פשוט כי קבוצת דרפיטנג טובה תמיד מגיחה מאחור. אין צורך ולא רוכבים לפלטון שלפנים. לקבוצה המתאימה לא מגיעים ברכיבה מהירה וגם לא סוגרים אליה את הפער, אפילו שהיא רק קצת לפניך. הסיבה היא בגלל היתרון העצום של הפלטון המאפשר לרכוב בו בניחותה בקצב שהוא גבוה במוצע ב- 20% – 25% יותר גבוה ממה שניתן לרכוב לבד. כלומר, אם השגת את קבוצת הדרפטינג שלפניך, הרי שהיא לא קבוצת הדרפטינג האופטימאלית בשבילך, היא איטית מדי ויש ככל נראה קבוצה יותר מהירה שתוכל להנות ממנה.

בנוסף, נרכב ברוב הכוח ולא במלוא העוצמה. אם בתחרות נרכב לבד ב- 100% כוח, כאשר לבסוף תאסוף ותערסל אותך קבוצת הדרפטינג הנכונה מאחור, זאת שרוכבת קצת יותר מהר יותר ממך, וזה ללא ספק יקרה בשלב כל שהוא, הרי תצטרך להגביר טיפה כדי להשתלב בה. אבל מי שרכב כבר ב-100% מאמץ לא יוכל להגביר ולתפוס אותה, וחבל.

במעבר מפלטון אחד לפלטון אחר ניתן לעשות רק "טרזן" או "כדור האש". "טרזן" זה לקפץ יחידי מקבוצת הדרפטינג האיטית שלך לקבוצת דרפטינג מהירה יותר. אבל צריך להזהר לא לעלות על פלטון מהיר מדי. קבוצה זו תתיש את כוחותיך כשתנסה לדבוק בה מאחור. לאחר זמן תברח לך ותגרום לך להישאר לבד מאחור בחושך ובקור, וככל הנראה גם תפרק את קבוצת הדרפטינג הישנה שלך, שעכשיו כבר ברור גם לך, שהיא היתה זו שהתאימה לך יותר.

הנאה בלתי רגילה בקו הסיום

אפשר גם לבצע "כדור האש", שזה המצב האופטימלי, בו שני פלטונים מתאחדים והופכים לקבוצה אחת טובה יותר. שני  המובילים של כל פלטון מקבלים כוח ומתאחדים עם המובילים של הקבוצה השנייה, ולראשונה יכולים גם לנוח וגם למצות את יכולותיהם האמיתיות. הכמות העצומה של הרוכבים הטרמפיסטים בקבוצה המאוחדת הופכים לכדור אש ענק, שאוסף לתוכו עוד ועוד רוכבים אלמונים בכביש לחוויה מטורפת של מהירות וסכנה.

לבסוף, חשוב לזכור כי גם אם תצליח לברוח קדימה מאיזשהי קבוצת דרפטינג (חלשה או חזקה), אפילו כזו שהיא איטית מדי, בשלב כלשהו היא תתפוס אותך. כי גם אם היא מורכבת מרוכבים חלשים ממך, אי אפשר להתמודד ולנצח את הכוח המצרפי של הקבוצה. וזה היה על רגל אחת כל תורת החיבור לקבוצות דרפטינג בתחרות.

וכמו שחזיתי הקבוצה הזו אכן הגיעה. כמה מאות מטרים מהיציאה משטח ההחלפה, בעלייה למקטע הדרומי והעליון של מסלול הרכיבה בנתניה הרגשתי אותה. היא באה כמו שצריך מאחור ובקצב נכון. ובגלל שאני מטפס טוב, יכלותי בקלות להשתלב ולהתמקם בה היטב לקטע התאוצה הקשה שקיים לאחר כל סיבוב או פניה בכביש. היתה זו קבוצה בת כ-8 רוכבים שהורכבה ברובה מאנשי המקצה האולימפי, ואני מהספרינט. דבר המבטיח לפלטון רוכבים חזקים ואיכותיים ולי מהירות ראויה ונימנום קל כל הדרך. וידאתי מהירות של 42 קמ"ש דרומה וחייכתי לעצמי. רכבתי באחוריה מברך על ששפר עלי גורלי. עשינו את הסיבוב הדרומי ופנינו צפונה, שם בדירוג לגמו הרוכבים מבקבוקי השתייה.

הסיוט הגדול מכולם, רשרוש וקרקוש מבשר רעות מראשית הקבוצה

ואז קרה הסיוט הגדול מכולם. רשרוש וקרקוש מבשר רעות מראשית הקבוצה. מיד לאחריו קולות נפץ, המובילים נפלו והתרסקו על הכביש, קולות הקריסה והנפילה, שהשתלבו בצווחות ובאנחות הרוכבים שאחריהם, בעודם רואים ויודעים כי לא יצליחו לעצור או לסטות הצידה ויאלצו להתרסק ישירות על הרוכב שלפניהם, שעכשיו הוא שוכב על הכביש, כשהוא מחובר עד כאב בנעליו לאופניו.

למזלי ברגע האחרון הספקתי והצלחתי לנווט עדיין ברכיבה לצד שמאל, למסלול הנגדי, תוך גרימת התקף לב לרוכב שרכב דרומה לתומו, בעודו רואה לפתע לנגד עיניו, אותי רוכב מבועת שכעת מזגזג במהירות עצומה לכיוונו ומסית אותו להדבק לימין כדי לא להתנגש בי…

אפילוג או מהם הטיפוסים הנפוצים בפלטון
בעיקר בגלל התאונות כמו זו שקרתה כפי שתיארתי בפסקה הקודמת, לא פלא הוא שהפודיומיסטים משתדלים להימנע מרכיבה בפלטון בתחרויות עם דרפטינג, למרות שרבים מהם מורגלים באימונים ברכיבה שכזו. אבל לעומתם לשאר המשתתפים בתחרות, קבוצת הדרפטינג יכולה להביא להישגים נדירים. כמובן בתנאי שמזהים ומכירים את המצבים והטיפוסים בפלטון שמתגבש אקראית בטריאתלון שכזה. אז מהם הטיפוסים הנפוצים בתחרויות:

המוביל
אם הוא לבד ואין לו מוביל נוסף, הוא יקרע עד מוות בהובלת הקבוצה, בעוד שורה של טרמפיסטים רוכבים מאחוריו ונחים. הם לא מבינים או לא רוצים להבין כי אם יחליפו אותו ולו לדקה או שתיים, הוא יחזור לכוחותיו ולא ישחק. כתוצאה מכך המהירות של הקבוצה לא תלך ותדעך, ככל שהוא מוסיף להוביל לבדו. 2 –3 מובילים, לא צריכים את בכלל את הקבוצה שמאחוריהם, אבל תמיד נחמד להם שהם עוזרים לאחרים.

הטרמפיסט
הטרמפיסט הוא הרוכב הממוצע המרכיב את הפלטון. יליד הקפטיליזם החזירי וניצול המעמד העובד. הוא חושב שתפס פיס אם הוא רוכב במרכז או באחרית הפלטון ולא תורם בהובלה. הוא אינו מבין שהשיטה המנצחת היא סוציאליסטית. כלומר כל אחד נותן כיכולתו ומקבל כצרכיו. מותר ליהנות מאחור, אפילו רוב הזמן, אבל הנימוס מחייב להוביל ולו לדקה או שניים.

הפודיומיסט
לא סתם הוא מגיע כל פעם לפודיום בטריאתלון. הוא סוליסט בספורט, סוליסט בתחרות ולפעמים גם סוליסט בחייו הפרטיים. הוא לא יתן לאף אחד לנצל אותו, לא סומך על אף אחד ולא צריך אף אחד. הוא ירכב לבדו ולא יהנה מהפלטון. הפחד העיקרי שלו הוא שמישהו ובמיוחד חבריו לפודיום, יהנו ממנו. גישתו: אם לא לי, לא לאף אחד.

המאמן
בפלטון גדול ועם כמה מובילים שמתחלפים יצוץ במהרה המאמן. הוא רוכב קרוב לחוד החנית של הפלטון. מקריא בקולו הרועם תזמונים להחלפה אצל המובילים, נותן הוראות לכולם, מכוון את הפלטון, כאילו שצריך הוראות לאן לרכוב. הוא אפילו נוזף באלו שאינם מובילים, רק משום מה המאמן תמיד שוכח להוביל. בתכלס, הוא טרמפיסט אבל עושה קולות של מוביל.

ועכשיו למצבים:

שגרה
הכי חשוב ברכיבה בפלטון הוא להתרכז ברוכב שלפניך. הוא שיקבע את עתידך, להאיץ להאיט או לברוח. המבט צריך להיות לא בטוסיק שלו או שלה, כי אם על הרגלים שלו והגלגל האחורי שלו. ברצונו מאט וברצונו מאיץ ואתה עבד לרצונותיו. כל עוד אתה מרוכז בכפות רגליו ובסימנים המקובלים בפלטון, שהחליט בטובו להעביר לך מהמוביל, כמו כביש משובש, פניה, עקיפה וכו' אתה מסודר. אם תחשוב ותתרכז רק בשלך, אתה תמצא את עצמך מהר מאוד מתרסק על הכביש או נשאר הרחק מאחור. זה הזמן לאמור לעצמך, אחריו לצנחנים.

שתייה
חשוב לשתות ולאכול במהלך הרכיבה בתחרות. אבל אם הרוכב שלפניך שותה או אוכל, אתה צריך להיזהר ולתפוס מרחק. יתכן שתשלם על כך בהאצה שתצטרך לעשות כדי לחזור למיקומך מאחוריו לאחר שיסיים את ענייניו, אבל הריכוז של השותה שלפניך נמצא בבקבוק השתיה ולא בדרך. לא סתם נאמר "אם שותים לא נוהגים". שמור מרחק, עקוב אחריו בזהירות והצמד אליו רק אחרי שהחזיר את הבקבוק למתקן שלו.

קליטים
הקליטים הם ידידך. לכן שילמת עליהם ובמובן מסויים אתה אפילו נעול עליהם ואיתם. בכל מקרה של מצב סכנה או תאונה חשוב מראש לזכור להתנתק מהם. כי ביחד נופלים חזק יותר וכואב יותר. תשאל כל טריאתלט או רוכב אופניים מה היא הפנטזיה שלו היתה לפני שנפל ופרק את הכתף או שבר את עצם הבריח והוא יגיד לך: "אם רק הייתי זוכר להתנתק מהקליטים, הכל היה אחרת".

סיום הרכיבה
אז השעון מראה עוד 5 קילומטר לסיום חלק הרכיבה. זה הזמן להפסיק להיות גיבור לחשוב על החלק הבא. אין טעם להוביל, גם אם הפלטון לא מראה סימנים של מהירות מספקת. ניתן ורצוי לעבור לסוף, להוריד עומס מהרגליים, לגלוש על אחרים, לשתות את השלוק האחרון מהבקבוק, ללחוץ בפעם האחרונה על הג'ל בפה פעור, לפתוח את הסקוטש של סוגר הנעליים לקראת שחרור ובעיקר להוריד לחץ ולהתכונן לתנוחה המאונכת של הריצה. החלק המהנה והקשה מתחיל עכשיו. אז אולי לא תקבל את התוצאה המצטיינת של רוכבי הפלטון שלך באופניים, אבל הורדת העומס תשתלם היטב בריצה.

לסיכום, דרפטינג ופלטון אינן מקובלים ונפוצים במרבית התחרויות הטריאתלון. הכרתם וניצול הטוב שבהם יכול להביא אותך להישגים שלא ציפית להם. אך כמו כל דבר בחיים, ביחד עם הרבה יתרונות יש גם כמה חסרונות. אם תשכיל לתרום ולהבין את הסיטואציה שלפניך, מי יוכל עליך?