יום אחרי ישראמן 2018, בו רצתי בלבד כחלק משלשה, ישבתי ותכננתי את השנה הקרובה בה אתחרה שוב אחרי 5 שנים בישראמן המלא ב-2019. מרתון תל אביב עבר מצוין ובתוצאה שרציתי, תחת משטר אימונים רגוע יחסית והתחלתי לחזור לכושר בענף האהוב עליי מהשלושה עם הרבה רכיבות במזג האוויר האידאלי של האביב. כחלק מההכנות עבדתי על ירידה באחוזי שומן ונסעתי לשבוע של אימוני רכיבה בארץ האופניים הלוא היא איטליה. נסעתי לאותו מקום שנסעתי בשנה שעברה, שם אני מכיר את המסלולים ואפילו חתמתי את השבוע בגראן-פונדו הגדול בעולם נובה קולי (Nove Colli תשע פסגות).

ניצב בפני שיקום ארוך. מרמרלי בבית החולים

עוד כתבות בשוונג
מהם 11 הטריאתלונים הקשים בעולם למרחק איש ברזל?
מרוצי האופניים הגדולים בעולם שאתם חייבים להכיר
איך ישראל הפכה למדינה של אופניים?

בגראן פונדו הגדול בעולם משתתפים כ-15 אלף משתתפים מדי שנה בשני מסלולים אפשריים, הקצר והארוך. המסלול הקצר הינו בן 130 ק"מ עם 2,400 מ' גובה מצטבר והמסלול הארוך הינו בן 205 ק"מ עם כמעט 4,000 מ' גובה מצטבר. שני המסלולים לא קלים ועד נקודת ה-90 ק"מ עוברים שניהם באותו מסלול ומשם יכול הרוכב להחליט לאיזה מרחק הוא ממשיך. כמו בשנה שעברה, גם השנה המשכתי אל ה-205 ק"מ. בשנה שעברה רכבתי את המסלול יחד עם איש הברזל בר רדנסקי כחלק מההכנות שלו לישראמן ועשינו זמן מצוין, שנתן לי את האפשרות לזנק השנה מקדימה עם מספר בצבע אדום. האפשרות הזו שמורה לרוכבים החזקים, על מנת שלא "יתקעו" מאחורי רוכבים איטיים יותר במסלול שהופך צר ועם ירידות טכניות. הגעתי השנה במטרה לשפר את הזמן שלי משנה שעברה והרגשתי מצוין, למרות השבוע המאתגר שרכבתי קודם לאירוע.

בהתחלה כמובן כולם פתחו חזק מאוד, אך אחרי כ-100 ק"מ הרבה מאוד מהרוכבים מורידים הילוך ופשוט מתפרקים. בשלב הזה התחלתי לעקוף הרבה רוכבים בקצב הולך ועולה כי חילקתי את הכוח שלי נכון. התחלתי ממש ליהנות ולדחוף יותר ויותר. המהירות והמספרים עלו והרגשתי בעננים. החל מהקילומטר ה-150 מצאתי את עצמי לבד על המסלול, מבין 15 אלף המשתתפים לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב שאני לא רואה רוכבים לפניי או מאחוריי והביטחון המשיך לעלות. ראיתי שאני מקדים את הזמן שלי משנה שעברה בכמעט חצי שעה ויש לי עוד 50 ק"מ לצמצם ולשפר עוד את הזמן. ואז… משום מקום "נמרחתי" על הכביש!

זה קרה כל כך מהר שלקח לי כמה שניות להבין שאני לאחר התרסקות די קשה. שכבתי על הקרקע, מתוך ידיעה שבדרך כלל בנפילות אופניים שוברים בריח, אז בדקתי מה מצב הכתף. ראיתי שפשוף די קטלני והתחלתי למשש ולהרגיש שהכל במקום. מנסה להזיז את היד והכל נראה תקין למעט כמה שפשופים. מבין שאני עדיין שוכב על הכביש והגיע הזמן לקום או לפחות לעבור לשוליים כי מתחילים לעבור רוכבים אחרים. מנסה לקום לרגע ומבין שרגל שמאל לא מחוברת.. ממש לא מחוברת, אין עם מי לדבר. צועק הצילו ומסמן לרוכבים אחרים לעצור על מנת לעזור לי, להזמין אמבולנס ולפנות אותי מהכביש מאחר ויש כמעט 15 אלף רוכבים בדרך אליי. אחד הרוכבים עצר והזמין לי אמבולנס שהגיע די מהר ומשם לאבחנה של שבר בירך, ניתוח והשבתה ארוכה מפעילות.

אני עדיין מופתע ולא מבין עד הסוף איך זה קרה, הייתי לבד לחלוטין בשלב הזה, אני בסך הכל רוכב מנוסה ושום דבר לא הפתיע אותי. כשאני מנסה לשחזר את הרגעים לפני הנפילה אני מבין שהגלגל הקדמי איבד אחיזה בסיבוב, ככל הנראה עליתי על מעט חצץ או חול ומשם ב-60 קמ"ש הדרך לקרקע היתה מהירה מאוד. אין לי דרך להודות לחברים שהיו איתי שם ולאלה שעזרו לי מרחוק בימים הקשים האלה באיטליה, אבל לא אשכח.

כעת אני ניצב בפני שיקום ארוך ולא ממש ברור אם הכל יחזור למצבו כפי שהיה לפני התאונה, אך אני אופטימי וסבלני. מה שבטוח אני מבין בעיקר שנפילות שיש לך שליטה מסוימת עליהן פשוט מיותרות ולא שוות את זה. בשבועות האחרונים ספורטאים ישראלים וחברים טובים כמו אנטונינה רזניקוב ואוהד סיני עברו תאונות אופניים גם כן עם השבתה מסוימת מפעילות ומכאן אני מאחל גם להם החלמה מהירה וחזרה לשגרה כמה שיותר מהר. כאנשים שלהם הספורט הוא יותר מאורח חיים, ההשבתה הזו כנראה קשה קצת יותר. ישראמן מלא ב-2019 כנראה לא יהיה, אז התחלתי לחשוב על 2020. במוקדם או במאוחר אני חוזר וכמה שיותר מהר לספורט המדהים הזה.