טיול אופניים מרתק וקל על גדות נחל הירקון מתאים לכל רוכב
אך גם להלכים שבינינו. מתחילים בשפך הירקון ומגיעים עד לפארק הלאומי אפק.
ניצן כהן ממליץ על הטיול שלו לחג הסוכות
מאת:ניצן כהן
לא חייבים לנסוע רחוק כדי לטייל בין שדות ירוקים ודרכים מתפתלות. כאן בגוש דן, צפון תל-אביב ליתר דיוק, מתחיל מסלול שמשלב בתוכו כמה סגנונות של טיול. מתחיל עירוני, ממשיך טבעי ובסוף יש הפתעה. מצד אחד זה מסלול שאפשר לעשותו ברגל, ומצד שני כדאי מאוד לדווש בו על אופניים. אך לא, בסופו של דבר, זה לא ממש משנה באיזו צורה בוחרים לעשות את הדרך, כי יופייה ורב-הגוניות שבה, ישבו כל אחד ואחת לתוכה. מה גם שהשביל הוא אחד מארבעים וארבעה הקטעים של שביל ישראל.
אחד הקטעים היפים של הנחל
לפני שנה. העמסנו, אני ועוד חבר טוב, שני זוגות אופניים על הבאגז' של האוטו ונסענו אל נקודת ההתחלה של המסלול בשפך הירקון בנמל תל-אביב. התחלנו בשעת בוקר, די מאוחרת יש לומר, אך עדיין קשה לפספס את כמות האנשים שיוצאים לבלות, לרוץ או לרכב על אופניים בפארק הירקון. בלב העיר הסואנת עומד לו פארק שכולו ירוק, והרבה אנשים שמבלים בו את זמנם כדי לתפוס אולי רגע קט של רוגע בתוך העיר הרועשת.
חלפנו על פני כל העוברים ושבים, רכבנו בשביל אספלט מסודר שנסלל לצד הנחל, וכמובן עקבנו וחיפשנו לאורך כל הדרך את סימון השביל – כחול, לבן וכתום – הסימון של שביל ישראל, כפי שציינתי כבר בהתחלה. לאחר שחלפנו על פני אצטדיון הכדורגל הלאומי ברמת-גן, ועל פני רמת החי"ל מצד שני, גילינו פתאום, ללא הכנה מוקדמת, כי נגמרה הדרך הסלולה. הסימון מוביל לדרך של חול, אבנים וכורכר. נגמרה הדרך הנוחה והקלה. מעכשיו כבר צריך לעבוד.
מהרגע הזה לא רק הרגליים עובדות, אלא כל הגוף וכל החושים פועלים. העיניים שמחפשות אחר סימון השביל הבא ושנפעמות מקני הסוף הגבוהים שבשני צדי השביל החום, מהנחל שמלווה אותנו לכל אורך הדרך ומהשלווה שכל אלה משרים סביב. אל האף מגיע ריח הצמחייה הצפופה, ובהמשך גם ריח הפרדסים שבגבול בין שפלת החוף לדרום השרון. קני הסוף שמתנועעים מהרוח משלימים את האווירה עם מנגינה מן הטבע. כל אלה בליווי שינויים תכופים בתנאיי הדרך. כך שבקטע אחד נוסעים לאט על אבנים קטנות שמרעידות את כל האופניים והגוף, בקטע אחר מתאמצים בעלייה שאחריה זוכים בירידה מתונה יותר ומתונה פחות. ובזמן שכבר נשמעו קולות של רעב קל שדגדג את קיבתנו, עצרנו לחניית ביניים בפינה קסומה מעל הנחל לאכול ארוחת צהריים.
ים של נופרים. לקראת מקורות הירקון
לאחר שחוצים פעם אחת מתחת לכביש מספר 4 ופעמיים מתחת לכביש מספר 5, וכמעט שוכחים איך נראים מבני בטון, עוברים בדרך כמה סוגים של מבנים אחרים, שלא כמו בנקודת ההתחלה בתל-אביב. כפר הבפטיסטים, כפר קטן המונה בסך-הכל כמה עשרות משפחות בודדות שחיות בשקט ובשלווה. "בית הבטון", מבנה שכשמו כן הוא, עשוי מבטון אך תוכנו ריק מכל וכל והוא מגודר מסביבו. טחנת קמח ששימשה בעבר, כנראה בזמן שהייתה מעט יותר זרימה בירקון. סכר הדר, שמי נחל הדר עוברים מעליו, וגם אנחנו עברנו על גבי הסכר, בתוך המים. וכמעט לקראת סיום רכבנו לצד גשר של מסילת רכבת שמובילה לתחנת ראש העין.
בסוף המסלול, במקורות הירקון, מתגלה הפתעה לעיניי הרוכבים, ההולכים וכל מי שעושה את הדרך הזאת, בכל צורה שהיא. כל שטח מי הנחל מכוסה בשטיח מרהיב ונוצץ של נרקיסים צפופים להפליא.
אחרי ששטפנו את העיניים במראה מלבב שכזה המשכנו עוד דרך קצרה עד נקודת הסיום הרשמית של המסלול בשמורת תל אפק, ששם נמצא מבצר אנטיפטרוס (הכניסה לשם בתשלום וכרוכה בתיאום מראש). הגענו לקצה המסלול שמחים ומחויכים, נחנו, אכלנו, שבענו, והתחלנו את הדרך חזרה. אך זאת הייתה מהירה יותר, בלי עצירות ותוך היכרות עם הדרך. כשהגענו חזרה לנקודת מוצאנו, חיכה לנו נמל תל-אביב שונה מזה שיצאנו ממנו בבוקר. הנמל, לקראת הערב, כבר התחיל להדמות יותר למרכז בילוי. השמיים נצבעו כתום-אדום. ואנחנו החלטנו ביחד שיום טיול כזה נפלא ומוצלח יכול להסתיים רק בצורה אחת – שוקולד.
תמונות / ניצן כהן
ניצן כהן – מנהל בלוג 'בשביל הדרך'
