כמה פעמים יצא לכם כבר להלקות את עצמכם על כך שבמקום לקום לאימון בוקר, העדפתם להמשיך ולישון? רבים מכירים את הטרמינולוגיה הנוקשה כמו "אני עצלן! למה לא קמתי לאימון?" או "אני שמנה" והגיע הזמן שאעשה קצת ספורט ואפסיק לאכול ג'אנק". הרבה שיפוטיות והענשה עצמית דרך מלל מאוד אגרסיבי. פעמים רבות מאמנים בעצמם משתמשים בשפה נוקשה על מנת לדרבן את המתאמנים שלהם, אולם פעמים רבות קורה בדיוק הדבר ההפוך וקיימת נטישה של עולם הספורט במקום התאהבות בו.
"הבאתי שפה חדשה לגמרי", לין | צילום: עדי אורני
שרון לין היא מאמנת כושר גופני כבר כמעט שלושים שנה, מאמנת ריצות ארוכות שסיימה שישה מרתונים ובשנים האחרונות היא למדה טיפול בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף. לין שמה לעצמה כמטרה להפיץ את השפה החדשה הזו ברשתות החברתיות ועכשיו גם מרצה כחלק מתכנית הלימודים לאנשי מקצועות החינוך בפקולטה לחקלאות, המדור ללימודי חוץ. את שפת הכושר היא מנסה להחדיר לאנשי חינוך על מנת שיטמיעו אותה אצל הורים וילדים כבר בשלבי בית הספר.
בעקבות השפה החדשה שנכנסה לחייה ולאחר ששנים רבות השתמשה בשפה אחרת לגמרי, הרגישה לין כי היא מאבדת את האמון, "הבאתי שפה חדשה לגמרי. לי בעצמי לקח המון זמן עד שהוצאתי את השפה הזו החוצה. עד אז דיברתי ב'שפת הדיאטה' ו'שפת החיטוב'. מדובר על שפה מאוד נוקשה עם משטר, חוקים, המון שיפוט והאשמה עצמית. אמירות כמו 'שינה זה לחלשים', No pain, No gain, המון ססמאות שאנשי כושר אומרים אותן. אנחנו יכולים לבוא ולדרוש את זה ממתאמן כי זה כל החיים שלנו. אבל לבוא ולדרוש את זה ממישהו שזה לא כל החיים שלו, זה בקשות מוגזמות ולא בטוח שאותו מתאמן יכול לקיים בשגרה היום יומית שלו. אולי הוא יכול לקחת לפרק זמן".
לין יודעת על מה היא מדברת, היא בעצמה חיה שנים רבות בעולם הכושר הגופני ויש לה קבוצת פייסבוק ועסק בשם "כושר מתחיל כאן!". לקח לה זמן להבין שאנשים אשר בחרו להגיע אליה על מנת להכניס לחייהם אורח חיים בריא יותר והעצמה, קשה היה להם להתחבר לשפה אותה דיברו המאמנים: "היינו מכניסים אותם לתכניות אימון מאוד אינטנסיביות, לאחר מכן רובם היו פורשים כיוון שזה לא התאים לשגרת היומיום שלהם והאימונים היו בעצימות גבוהה וחלקם אף נפצעו. היו כאלו שהגיעו למטרה מסוימת ופרשו כי הם לא באמת נהנו מהפעילות הגופנית".
"בגישה של 'שפת האכילה' ו'שפת הכושר', כל הזמן מחזירים את הפנס פנימה" | צילום: עמי טלמור
לאכילה יש שפה
את השפה החדשה אותה מנסה לין להטמיעה היא מבססת על ניסיונה העשיר בעולם הכושר בשילוב עם עולם המחקר. היא הרגישה צורך להעשיר עוד את עולמה ולאחר שלמדה את "שפת האכילה", גישה אותה הביאה לארץ איילת קלטר, היא העמיקה בתחום וכיום לומדת גם הפרעות אכילה בתוכנית הלימודים של ד"ר עינת צוברי, מכון מגיד האוניברסיטה העברית
.
מה למעשה את עושה באופן שונה ביחס למתאמן?
"בגישה של 'שפת האכילה' ו'שפת הכושר', כל הזמן מחזירים את הפנס פנימה, אל אותו האדם שעומד מולך על מנת לראות מה עושה לו טוב. אנחנו יוצאים מהשיח הנוקשה של 'כמה קלוריות אכלתי או שרפתי', 'אני היום נלחם בגוף שלי כי אתמול אכלתי', כל הזמן השיפוט והמלחמה כנגד הגוף שאינה מיטיבה עמנו. כיום המטרה שלי היא לייצר בריאות בכל גודל. אנחנו כל הזמן מנסים לשנות את המשקל והמראה של אנשים. אנחנו שופטים אותם, 'אתה עצלן' אם אתה לא מתאמן, 'אם אתה מתאמן ונראה כך כנראה אתה מזלזל', מדובר על שפה שאינה מעצימה את המתאמן. אני כאשת מקצוע רוצה להעצים את מי שעומד מולי ואם אני משתמשת בשפה כזו 'אתה עצלן', 'את שמנה בואי להתאמן' זו אינה העצמה. אני רוצה לתת לכל אדם להיות במקום שנוח לו ומשם לראות מה הם התנאים והאפשרויות הקיימות סביבו כדי לחיות הכי טוב שהוא יכול אם הוא בחר בפעילות גופנית. לא כולם בוחרים זאת. אבל אם מישהו כבר בחר, אני אנסה להביא אותו לבריאות מיטבית ולפעילות גופנית מהנה ולא מענה".
הרבה אנשים מוצאים את עצמם נכנסים עם מלוא המוטיבציה לתכנית אימונים או לקבוצה ואחרי מספר פעמים נושרים. לין מחפשת את הדרך בה אנשים יישארו בשגרת פעילות גופנית תוך כדי הנאה ולא בתחושת הכרח. אם נפיק הנאה משגרת האימונים שלנו, סביר להניח שאנו נתמיד בה. לין ממליצה למצוא חוויה שהיא מעצימה ומרוממת את הנפש ולא כל הזמן כועסת ומלקה. לין מאמינה כי מבחינה אבולוציונית, גוף האדם רוצה מזון בריא ולהיות בתנועה אך ברגע שמכריחים אותנו ואנו מתחילים לשנוא את זה, אנחנו מתרחקים מתוך הרצון הפנימי שלנו.
השפה עליה היא מדברת, מתחילה כבר מילדות. כאשר פעילות גופנית הופכת להיות חלק ממסגרת שהיא הכרח ומישהו קבע עבורנו ללא שום יכולת בחירה מצידנו, שם מערכת היחסים עם הגוף שלנו מתחילה לקבל תפנית. אם מסתכלים סביב, לפעילות גופנית יש יחסי ציבור נוקשים מאוד, פעמים רבות אנשים חווים זאת כסבל של ממש.
לין ממליצה לתת לילדים לבחור את חוג הספורט שעושה להם טוב, לא להכריח אותם, לתת להם את האפשרות לעשות או לא. חשוב שירגישו העצמה וחוויה חיובית והכי חשוב שתהיה דוגמה אישית בבית, "כל דבר שיהיה הכרח", אומרת לין, "תגרום לילד לגדול למערכת יחסים לא טובה עם הפעילות הגופנית".
"ככל שאנחנו מתעסקים ומתערבים לילד יותר באכילה, כך הוא יהפוך להיות שמן יותר" | צילום: עמי טלמור
אנחנו רואים השמנה בקרב ילדים, איך שפת האכילה משתלבת פה?
"ככל שאנחנו מתעסקים ומתערבים לילד יותר באכילה, כך הוא יהפוך להיות שמן יותר. כנראה הוא הופך להיות שמן יותר כי אנחנו מנסים להוריד אותו במשקל. משקל רוב הילדים יהיה נתון גנטי, כלומר אם ההורים בבית הם רזים או שמנים גבוהים או נמוכים, סביר שהילד יהיה דומה בגנטיקה להורים שלו. אם ההורים נותנים לילד אפשרות בארוחת הערב מזון טעים ומזין, סביר להניח שהוא יאכל איתם. אם הוא יעדיף לאכול אוכל אחר אנחנו כמובן נצטרך לתת לו לאכול את מה שהוא רוצה. אנחנו לא היינו רוצים שמישהו יחליט עבורנו מה לאכול ולא היינו רוצים שייקחו לנו את הצלחת ויגידו לנו, 'זה מספיק. את כבר שבעה', כשאני לא באמת שבעה. ככל שאנחנו מתערבים יותר לילד באכילה, כך אנחנו משבשים לו יותר את מערכת היחסים עם האוכל. אנחנו מתייגים את האוכל כך שאנחנו לא באמת נהנים כבר מהטעם שלו. לדוגמה אם אוכלים פיצה, יש את כל התיוגים: משמין, בצק, גבינה שכל אחד מהם הוא מילת גנאי. קיימת כמובן תחושת אשמה כיוון שזה אוכל לא בריא ומשמין. כך נוצרת מערכת יחסים מאוד לא טובה מול האכילה. האוכל שהוא דבר מרכזי בחיים שלנו הופך לאויב, בזמן שהוא נמצא בכל מקום, מהרגע שאנו נולדים".
איך נשכנע את הילדים שלנו לאכול בצורה מסוימת?
"אנחנו לא משכנעים. אותו ילד שניסו לשכנע אותו, הוא זה שהולך אחר כך לבית של חברים ומרוקן להם את מגירת הממתקים. זה אותו הילד שילך לקנות בקיוסק ויאכל את הממתק ממקום של 'גנבה' ולא ממקום של רשות פנימית".
מה אנחנו יכולים לעשות אם יש לנו ילד שעולה במשקל ואוהב דברים שאין בהם ערך תזונתי?
"עלייה במשקל היא אישית וסובייקטיבית. כאשר ילד עולה במשקל צריך לוודא שהוא עולה באחוזון האישי שלו. ככל שאנחנו נתערב לילד, הוא יהפוך להיות שמן יותר. אם אין שום שינוי חריג במשקל שלו עקב בעיה רפואית, אין לנו מה להתערב. יש ילדים שהם שמנים ויש כאלו רזים. אנחנו חייבים להפנים שאם אין בעיה רפואית והילד שמן, כי זה מבנה הגוף שלו, או שזה הגנטיקה שלו ולהפסיק לשנות את מבנה הגוף שלו. הרבה פעמים באמת יורדים במשקל ומעלים אותו חזרה ולפעמים אף יותר עם המון בעיות בדימוי הגוף, במערכת היחסים מול האוכל שיכול ללוות לכל החיים".
לסיכום היא מוסיפה שאנחנו חייבים לסמוך על הילדים שלנו שכאשר הם רעבים לאוכל אמיתי, הם יאכלו וחשוב לדאוג שיהיה להם מגוון של אפשרויות מזון, לא להתערב לילד בבחירה ולהאמין שמה שהילד בחר זה מה שטעים לו, מענג ומספק אותו גם מבחינה גופנית וגם מבחינה קוגניטיבית. מי שלא ממלא את המישורים הללו אף פעם לא יהיה שבע ויחפש את זה בשלב אחר של היום או השבוע.
