מאת:אילן גולדמן
יונתן, את שנת 2010 סיימת בטריאתלון אילת (אליפות ישראל), עם מקום רביעי אחרי האחים אלתרמן ורון דרמון הצעיר. כעת, כשעונת 2011 בפתח, ספר לנו מה השתנה מבחינתך? מהם הלקחים?
אחרי טריאתלון אילת בו סיימתי במקום ה- 4 דברים השתנו אצלי לחלוטין. זה הביא אותי להבנה כי אני רוצה ליהנות גם מתהליך האימונים ולא רק מהתוצאה. הבנתי כי אני מתחרה בשביל עצמי. כיום מאוד חשוב לי להיות הכי טוב שאני יכול בעיני מבלי לחשוב על אחרים. פעמים רבות מידי בעבר, מצאתי את עצמי מתרכז בתוצאות ושכחתי ליהנות מהדרך, אשר לפעמים יפה מהתוצאה עצמה.
ובפועל, איך עושים שינוי שכזה?
כיום אני דואג לעשות אימונים בצורה יותר מהנה שתחזיר לי את ההנאה. לפחות פעם בשבוע אני עושה אימון שאינו על פי תכנית, אלא על פי תחושה. אם בא לי לרוץ או לרכוב, אז זה מה שאני אעשה באותו יום. כל כך הרבה שנים אני עוסק בספורט ואני צריך לעיתים להזכיר לעצמי כי הספורט בסופו של דבר הוא ההנאה שלי. הגעתי לשלב של בגרות, בו אני יודע את נקודות החולשה שלי. כיום מתכנן דברים בהתאם. זוהי תקופה לא פשוטה בשבילי- אני מתלבט מאוד לגבי המרחקים: הרבה זמן אני מתלבט על מעבר למרחקים ארוכים יותר (איירונמן), אך אני חש כי אני עדיין לא בשל לכך. הלבטים האלה צפים על פני השטח כל הזמן, אך כרגע אני עדיין מעדיף לחכות.
איך אתה מרגיש כלפי החלום הישן שלך להשתתף באולימפיאדה?
מטרת האולימפיאדה חיה וקיימת. אך אני סבור כי קריירה של ספורטאי אינה מבוססת על תחרות אחת. אני רואה קריירה ספורטיבית מצליחה, כאוסף של אירועים ולא כאירוע בודד אחד. למרות זאת, אני בהחלט מכוון לאולימפיאדה, ואעשה את הטוב ביותר שאוכל, כדי לנסות ולהניף את דגל המדינה בלונדון. מדליה אולימפית היא הכוח המניע אותי בתור ספורטאי, אך לא הדבר היחיד.
יונתן מלכא באליפות ישראל ב- 10,000
צילום: עופר ביידה
כיום, במבט לאחור, אני רואה שהנפתי את דגל ישראל במקומות הנידחים בעולם. מידי פעם אפילו שאלו אותי: איך זה שאין לי עוזי בחליפת הטריאתלון?
(יונתן מסמיק, זה מביך אותו כל פעם מחדש). אנשים מסביבי אומרים כי התבגרתי. מנטאלית יתכן, אך אני עדיין מרגיש צעיר ובתחילת הדרך. בשנה האחרונה הכנסתי לחיי תחומי עניין נוספים. הטריאתלון הוא העבודה שלי, אך דאגתי להעשיר את חיי בתחומים נוספים. מעל 14 שנה שאני בטריאתלון ואני רק סופג ידע והשנה התחלתי לתהות "הספורט נתן לי כל כך הרבה, כיצד אני יכול לתרום חזרה? " בשיחות עם הספורטאים סביבי קיבלתי תגובות דומות וכך התגבשה לה ההחלטה ליצור גוף, אשר באמצעותו, אנחנו הספורטאים נוכל להחזיר לקהילה ולתת מהידע העצום אשר צברנו.
ולגבי הזוגיות יונתן, האם יש משהו באופק?
את החיים הפרטיים אני תמיד משאיר בצד. מעדיף לא לערבב אותם עם הספורט. לדעתי זה סוג של מתכון לא בריא.
בשנים האחרונות, דווחנו על מאבקים עיקשים שלך עם האחים אלתרמן, אפילו דיווחים אודות אלימות פיסית ביניכם בתחרויות בבחו"ל. מה נראה השנה?
רק אגיד כי האלתרמנים מעולם לא היו המטרה שלי ואין לי כלום נגדם. אני תמיד מתחרה מול הטוב ביותר אשר אני יכול לייצר, מבלי להסתכל אל עבר המתחרים שלי.
הילה מימון "הספורטאית"-ועולם הטריאתלון המקצועי, נפגשו לפרק זמן קצר. זה היה רומן קצר אך אינטנסיבי. מערכת היחסים הייתה טובה. יש שיגידו: "טובה מידי". הכול מהצד נראה היה מושלם. ספורטאית חזקה וכשרונית, עם לב ענק ורעב בלתי נתפס לנצח.
הילה הספיקה "לעקוץ את עולם הטריאתלון ב-60 שניות" ולצרוב חותמה האישי על הענף תוך שנתיים בלבד. ילדת הפלא מבית לחם הגלילית הוכתרה כסגנית אלופת ישראל בטריאתלון/אופני כביש ונג"ש בשנת 2007. שנה לאחר מכן היא כבר עמדה על ראש דוכן המנצחות כאלופת ישראל בטריאתלון ודורגה במקום ה- 61 באירופה.
אך הצלחתה של הילה גבתה מחיר כבד. גופה פשוט קרס ולא הסכים לעמוד במה שהנפש כה חשקה. סופו של חלום שטרם התחיל.
שנת 2011 ומימון אינה ילדה. היא כבר בת 29. התמימות למהירות, פינתה מקומה לתובנות עמוקות יותר אשר רק גיל ומעט קמטים מביאים. בימים אלו; הילה עומדת בראש דור חדש של מאמנים ספורטאים, אשר החליטו לתרום מניסיונם האישי ולאמן דווקא בני נוער. או- "בנקודה שעוד ניתן לעצב את נפשו של הספורטאי," כפי שהילה מגדירה זאת.
הילה, עונת הטריאתלון נפתחת עוד מספר ימים. אני בטוח כי רגע זה אינו תמיד קל בשביל ספורטאית. איך את מתכוננת לעונה זו מהצד השני של המתרס?
אני מאמנת קבוצת בני נוער תחת העמותה לקידום השחייה של מכבי קרית אונו, ומספר בודד של בוגרים שעשו צעדים ראשונים של פעילות גופנית אחרי "עידן קרח" ביולי האחרון. החצי הראשון של העונה, נועד מבחינתי לתת בסיס טכני בעיקר, והתנסות בתחרויות בהתאם לרצון (מתייחס לבני הנוער). המבוגרים עוד בונים בסיס של ריצה/אופני/שחייה. תל אביב, ברוח לוח התחרויות הישראלי, היא תחרות המטרה, אליה מתנקזת העבודה בחצי הראשון של העונה ואליפות הארץ באילת/אשדוד בחצי השני.
לאחר שהתבוננתי בך מאמנת, ניכר כי מאוד חשובה לך ההתמקדות באימון בני נוער וילדים. מדוע זה כל כך חשוב מבחינתה של הילה?
הסיבה הראשונה והעיקרית, זהו מקום שבו אני מרגישה שיש לי אפשרות לתת אופק לספורט, כאורח חיים בהווי הישראלי. ספורט שלא בהכרח חייב להיות הישגי בקצה הדרך, אבל מייצר בסיס ממנו אפשר לבחור גם את הכיוון הזה. לאפשר חוויה חיובית שזורה ביומיום. אני רואה בעבודה עם הדור הצעיר אתגר שהתמורה החברתית והאישית בעבורו מאד גבוהות. התהליך האימוני איתם הוא הרבה יותר דינאמי, הם לומדים מהר, קשובים לתהליך, וכיף לראות אותם נהנים . הם יודעים לעבוד קשה, אבל הם לא שם בשביל לסבול. הכאב הפך להיות כמעט מטרה בנוף הבוגר יותר. מי סובל יותר היא השאלה שהתגבשה בבסיס ההווי התחרותי הבוגר. ואני… אני פריקית של מהירות… הסיבה השנייה היא אישית.
אישית מידי?
זו סיבה הקשורה למקום בו אני נמצאת היום, בעקבות מה שעברתי במסגרת התהליך האימוני שלי כספורטאית. הספורטאים הבוגרים בענף והקשר המידי בינם לבין החיים החברתיים בבועת הטריאתלון מעט מאיימים עלי.
השמועות בעולם הטריאתלון מדברות על קמבק של האלופה. האם זה יכול לקרות העונה?
לטריאתלון לא אחזור העונה. אני נמצאת היום במצב גופני כמעט זהה לזה שהייתי בו בתחילת דרכי בענף, ביוני 2006, כמתחרה חסרת מושג בספרינט טריאתלון נשים, רק חכמה יותר. אז לחזור להתחרות העונה לא. אבל לעבוד ולהכין בסיס לעונה הבאה בהחלט.
כיצד את רואה את עצמך משתלבת שוב בענף? האם תרצי לראות עצמך בצמרת?
ימים יגידו. אני תמיד מכוונת גבוה, ואני יודעת שמקומי שם. עכשיו אני צריכה להצמיח נוצות מחדש, להיזכר איך עפים.
האם זה קשה לראות את האחרים מתקדמים ולדעת שהגוף שלך לא רוצה?
זה יכול להיות מתסכל מאד, אבל לפחות אני מתנחמת בעובדה שאת הטעויות שאני עשיתי אני יכולה אולי למנוע מאחרים. סבלנות יש לי הרבה, זה ישתלם.
"במדינת ישראל 2011 עדיין יש פטריארכליות שעוברת כחוט השני, ומעצבת את הסביבה הספורטיבית כאחת; שבה נשים הן אובייקט ולא שוות בין שווים"
מה דעתך על רמת הטריאתלון הנשי בארץ ?
אני חושבת שרמת הטריאתלון בארץ דורשת עומק יותר מכל דבר אחר ומתוך העומק תצמח גם יותר איכות. אני שמחה לראות שפני (בייסרון) העבירה את בסיס האימונים שלה למקום כמו אוסטרליה. אני מודה שאין לי יותר מידי וותק בענף, אבל לא נראה שאי פעם היו יותר מ- 2 בו זמניות שייצגו את ישראל בסבב הבינלאומי. זו תעודת עניות לראשי הענף, לא לספורטאיות.
הילה מימון ביציאה מהים בטריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת 2008
צילום: עופר ביידה
האם זה נכון לדעתך ליצור תחרויות טריאתלון אשר נועדו לנשים בלבד?
לגבי טריאתלון נשים – אם לא הייתה התחרות הזו כנראה שלא הייתי מוצאת עצמי מתחרה, אז אני מאמינה שכן. היא מהווה פתח נשי נוח לענף, ובכלל לפעילות ספורטיבית לנשים שלא היו מגיעות לכך אחרת. במדינת ישראל 2011, עדיין יש פטריארכאליות שעוברת כחוט השני, ומעצבת את הסביבה הספורטיבית כאחת שבה. נשים הן אובייקט ולא שוות בין שווים. בשתי הזדמנויות שמעתי מבנות שמתאמנות אצלי על הערות שאינן במקומן מצד גבר שראה אותן רצות. טריאתלון נשים זו חממה אולי בעיני אחדים, אבל מקור כוח בעבור נשים רבות. בטריאתלון הזה לא יעירו לך.
"עבורי כילדה ספורט היה מקור של כוח במאבק על מקומי החברתי בין חבורת בנים."
קיימת תופעה של סקסיזם בטריאתלון?
בחברה. ספורט הוא עוד מקום שמביא את זה לידי ביטוי ולא, אני לא איזו פמיניסטית נזעמת והתופעה אינה גורפת, אבל המסרים הם שם וייקח זמן עד שיעברו מן החברה והעולם. עבורי כילדה ספורט היה מקור של כוח במאבק על מקומי החברתי בין חבורת בנים. רצתי מהר מהם אז הייתי יותר שווה להם.
ולסיכום : בתור מאמנת, מה הטיפ החשוב ביותר אותו תתני לטריאתלט המתחיל דרכו?
להקשיב לגוף ואז להקשיב למה שיש לאחרים להגיד ושוב להקשיב לגוף.
אילן גולדמן
אילן גולדמן-עורך משנה אתר שוונג אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי
כל הכתבות שלאילן גולדמן במדור- מזרח תיכון חדש
קישורים: טריאתלון
