מאת:איתן ורוני

שני רוכבי סופשבוע מגשימים חלום ויוצאים לחרוש את הארץ על אופני שטח, מראש הנקרה לאילת

הרעיון

שני חברים בגיל 45, רוכבי שבילים בסופי שבוע זה שנה חצי (WEEKEND WARDIORS), מחליטים להגשים חלום שנרקם מאז החלו לרכוב על אופני שטח: רכיבה לאורך הארץ מצפון לדרום

שני חברים בגיל 45, רוכבי שבילים בסופי שבוע

המסלול

הכוונה הראשונית היתה לרכב מהחרמון או ממטולה לאילת. מתוך עיון בכתבות באינטרנט והתייעצות עם יודעי דבר, התברר שיהיה צורך בכ12- ימי רכיבה לפחות. מאחר שמספר הימים לרכיבה היה מוגבל מבחינתנו, הוחלט לצאת למסלול ראש הנקרה-אילת, שיכלול על פי הערכתנו הראשונית – תשעה ימי רכיבה, כשש שעות כל יום, מתוכן ארבע שעות רכיבה נטו ביום במהירות ממוצעת של כ-15 קמ"ש, ובהתחשב בעייפות מצטברת, הערכנו שנעבור כ-60 ק"מ ביום, עם שעתיים הפסקות ומנוחות מדי יום.
כבר ביום הראשון ובהמשך שאר ימי הרכיבה נוכחנו לדעת שאנחנו מתקדמים בקצב מהיר יותר ורוכבים בפועל שעות ארוכות יותר מהמתוכנן, לכן שינינו את אורך הקטעים, שבוצעו בפועל בין 27-20 בנובמבר 2003.

פירוט הקטעים

היום הראשון – ראש הנקרה – עמיקם (דרך יקנעם, בת שלמה והר חורשן) – 88 ק"מ.
היום השני: עמיקם – בן שמן (דרך ציר המוביל) – 93 ק"מ.
היום השלישי בן שמן – להבים (ליד כביש 6 ואחר כך קו הרכבת) – 80 ק"מ.
היום הרביעי: להבים – שדה בוקר (ליד הרכבת עד באר שבע ואחר כך בציר מקביל לכביש לטללים) – 72 ק"מ.
היום החמישי: שדה בוקר – עין יהב (נחל צין, נחל חוה, שלוחת נחל מרזבה ונקרות) – 64 ק"מ.
היום השישי: עין יהב – יטבתה (לאורך שבילים ליד כביש הערבה ועל שביל המערכת) – 101 ק"מ.
היום השביעי: יטבתה – אילת (שבילים לאורך הערבה, תמנע ועל הכביש הישן לאילת) – 43 ק"מ.
ובסך הכל: 540 ק"מ שהושלמו ב6.5- ימים של רכיבה, תוך 32 שעות דיווש (47 שעות בדרכים), במהירות ממוצעת של 16.9 קמ"ש.
בין היום השלישי ליום הרביעי לרכיבה היה יום הפסקה על רקע תקלה והתחייבות אישית. ההפסקה היתה טובה, יחד עם זאת, בדיעבד נראה שניתן לבצע את המסלול גם ללא הפסקה.

המועד

חודש נובמבר נבחר כמועד מתאים ליציאה למסע ממספר סיבות: התאמה ללו"ז האישי; הטמפרטורות במשך היום נוחות מאוד לרכיבה ממושכת ולמרות הימים הקצרים יחסית, שעות האור מספיקות לצורך מסגרת של כשמונה שעות בשטח.
ימי גשם מעטים בתקופה זו והשמש אינה חמה וקופחת.
בפועל, מזג האויר היה לטובתנו, טמפרטורות השיא בימי הרכיבה נעו בין 19 ל-26 מעלות. להוציא יום אחד (בלהבים) שהחל עם טפטוף קל, כל שאר הימים היו ללא עננים. דהיינו, זכינו למנת שמש הגונה (כשבע שעות בכל יום) – דבר המחייב הגנה טובה כבר מהיום הראשון על מנת להימנע מקשיים מיותרים בהמשך ימי הרכיבה.

מעט אינטרוולים ושלוש-ארבע רכיבות הרים בדופק גבוה

הכנות ותזונה

אחרי שנה וחצי של רכיבות בימי שישי ושבת, נכנסנו לסדרת אימונים כשבועיים לפני המסע. האימונים בשבועיים שקדמו למסע כללו רכיבות של כ-50-40 ק"מ ליום, בתדירות של ארבע פעמים בשבוע, רובן רכיבות בדופק של עד 140, מעט אינטרוולים ושלוש-ארבע רכיבות הרים בדופק גבוה ולחיזוק השרירים.
התייעצנו עם יאיר קרני וטל ויסמן, נציגת איזוטון. יאיר נתן לנו הוראות מדוקדקות של מינוני אוכל, חומר אזוטוני, חלבון מי גבינה, תוספי מזון וויטמינים. כמו כן יאיר המליץ לנו לא להיכנס לתחום הדופק האנארובי בשום שלב במסענו.
ההקפדה על ההנחיות של יאיר ותזונה נכונה סיועו לנו לסיים את המסע בצורה יעילה מחד ובריאה מאידך.
לאור זאת, הצלחנו לדווש עד 5.5 שעות ביום, בכל יום מימי המסע לאורך זמן של שבע-שמונה שעות ביום.
בנוסף למזון המיוחד לקחנו איתנו "מנה חמה" (פסטות וכדומה), על פי רוב ניתן היה לארגן מים חמים באמצעות גזיה קטנה או בתחנות דלק וביישובים לאורך הדרך.
הערה: לאלו שרוכבים ברצינות בסופי השבוע (לפחות שעתיים בדופק ממוצע מעל 140), שבועיים של אימונים אינטנסיביים בהחלט מספיקים.

אופניים וציוד:

רוניGARY FISHER SUGAR 4+ – , איתן – SPECIALIZED – M4.
כחלק מההכנות לקראת המסע התארגנו בנוסף לציוד הרזרבי הרגיל (פנימית, מפתח שרשרת וכדומה) עם הפריטים הבאים: מעבר לרכיבה עם קליטים, הכנת מתקנים למפות על גבי הכידון, סט מפות עדכניות 1:50000 + קיטוע הצירים, תיק גב למים, מזון וציוד רזרבי, כיסוי "ג'ל" לכיסא, קרם הגנה,
מצלמה, אקדח – מאחר ששני רוכבים באיזור מבודד עלולים לשמש כמטרה מזדמנת קלה, החלטנו להוסיף משקל וביטחון.

הבעיה היחידה היא למצוא מעברים מעל תעלות המים

סיפור הדרך וטיפים

הקטע מראש הנקרה לאורך הים, מזרחית לעכו, בין קריית אתא והקריות דרך כפר חסידים, ובמקביל לקישון עד יקנעם, מתבצע 95 אחוז מהזמן על שבילים הדוקים היטב. הבעיה היחידה היא למצוא מעברים מעל תעלות המים. מפת שבילים של 50,000 בהחלט מספיקה. הדבר היחיד שעיכב אותנו היה מטע אבוקדו מגודר.

מיקנעם השביל מסוף איזור התעשיה בצלי ההר המערבי הוא טוב, אבל מסתיים בשני שליש העלייה לצומת אליקים. לא מצאנו שביל חלופי טוב שיוביל אותנו לאליקים ולכן נאלצנו לרכוב את הק"מ האחרון בשולי הכביש.
ביציאה מאליקים בשביל שעובר דרומית לבסיס הצבאי מצאנו את עצמנו, אחרי מעבר גשר מתחת לכביש, בצד הדרום מזרחי, ושוב, כשלושה ק"מ מבת שלמה, הסתיים השביל. עוד ק"מ בשדה חרוש ונשברנו. חתכנו לכביש ואת שני הק"מ האחרונים לבת שלמה עשינו בשולי הכביש.
מבת שלמה מעלה להר חורשן עמד בפנינו אתגר כי היינו נחושים לא לעבור דופק 145 – בהילוך ראשון זה אפשרי במרבית העלייה, יחד עם זאת, יש קטעים שלא ניתן לרכוב מבלי להגיע לדופק של 160 לזמן קצר.
מעמיקם לדרום בנימינה, בדרך הכרמים היפהפיה והטעימה של ענבי היין, ניתן לזרום במהירויות גבוהות. מתחברים לשביל ליד פסי הרכבת עד גן שמואל, רק כ300- מטר של חול טובעני מקלקלים את הזרימה.
את הכביש לואדי ערה חצינו על פסי הרכבת (200 מטר), ואחר כך שביל שמתחבר עם קו המוביל הארצי עד לפאתי בורגתה. בקטע זה לבורגתה ומשם, במקום לעבור ליד קלנסוואה, חתכנו דרך המושבים תנובות וכו' עד קדימה, להפסקת צהריים בבית.
חזרנו שוב לקו המוביל הארצי שחוצה את כפר סבא, ואחר כך בשבילים באיזור פסי הרכבת לכיוון צומת קסם. ליד תחנת הרכבת בקסם ניתן לחצות את ההצטלבות הגדולה ליד פסי הרכבת למקור הירקון, ואחר כך בהמשך ליד פסי הרכבת עד נתב"ג.
לא מצאנו דרך לחצות את כביש 1 אלא על הכביש. משם חתכנו למושב בן שמן ודרומה דרך השדות למפעל נשר ברמלה. אחרי המפעל עלינו על שביל ליד כביש 6 עד סוף הכביש בהצטלבות עם כביש 4.
בהמשך דרומה שוב עלינו על השביל ליד פסי הרכבת (לא מסומן במפה שלנו), השביל באיכות טובה, אבל מג'עג'ע בעליות וירידות אינסופיות (עד באר שבע). בנוסף נתקלנו ברוח פנים חזקה שהיוותה עבורנו אתגר לא קטן. ביום שבת (כאשר כל תחנות הדלק המסעדות והחנויות סגורות) במעבר דרך קריית גת, פנינו למשפחות אלחרר ודניאל שישבו בחצר ביתם, בבקשה לקבל מים. המשפחות הנחמדות והחמות נתנו לנו מים וכיבדו שני עוברי אורח עייפים ורעבים בכל טוב.
בסוף המסע בדרך מאילת הביתה לא יכולנו שלא להיכנס שוב לקריית גת, לבית משפחת אלחרר, להביע תודה מעומק ליבנו – "אנשים טובים באמצע הדרך" – אלף תודות.
את באר שבע חצינו על המדרכות ואחרי ביקור בחנות האופניים "החלוץ" בעיר העתיקה המשכנו פחות או יותר על הכביש הישן לצומת טללים. בדרך עלינו על תוואי הרכבת החדשה שנכנסה לאיזור התעשיה רמת חובב.
מצומת טללים לכיוון שדה בוקר בחרנו תחילה בקו צינור הנפט (קצא"א). השביל באיכות טובה יחסית אך התוואי כולל עליות וירידות קשות במיוחד ולבסוף, את הק"מ האחרון לפסגת ההר עשינו בכביש.

השביל באיכות טובה יחסית אך התוואי כולל עליות וירידות קשות במיוחד

משם עלינו על קו מקורות בתוך נחל בוקר בירידה מתונה וכיפית (באור אחרון) היישר לשדה בוקר ללינת לילה.
הציר משדה בוקר עד עין יהב קשה ורצוי ליווי בשטח, זאת כיוון שאין קליטת פלאפונים לאורך מרבית הציר, הציר מרוחק מיישובים וכבישים ולא פגשנו בו איש. בתחילת המסלול בנחל צין עד אחרי פסי הרכבת (בשביל האדום המסומן לאופניים) זורמים בקלות. הבעיות מתחילות אחרי פסי הרכבת עם דשדשת לאורך נחל חווה ואחר כך טיפוס ארוך וקשה לאורך שלוחת צלמון (דרב א' אסולטן). אחרי טיפוס בשבילי דרדרת חיכה לנו ציר מהמם על שלוחת צלמון עם שבילים מהירים וארוכים, בסיום השלוחה הגיעה הירידה לנחל מרזבה – ירידה טכנית קשה מאוד עם בולדרים, דרדרת וצוקים מסוכנים. הידיים רעדו בלחיצות בלמים ארוכות וחזקות לאורך כחצי שעה.
למרות מזג האוויר הנוח במיוחד בסוף נובמבר, שתינו כשבעה ליטרים מים כל אחד במסלול של 64 ק"מ – 4.5 שעות רכיבה נטו.
בהמשך, היציאה בנחל נקרות. השביל טובעני וקשה לרכיבה ולכן ירדנו מהשביל ובחרנו באפיק הנחל הרחב שהרכיבה בו היא על אבנים וערוצי נחל קטנים, אך במהירות גבוהה, הגלגלים לא שוקעים ואפשר לדווש במהירות עד עין יהב – כיף אדיר. אנחנו מודים לחבר היקר מוני ובנו ירדן שליוו אותנו ביום הזה ופינקו אותנו בכל טוב.

את ההמלצה לנתיב משדה בוקר עד עין יהב וייעוץ לגבי קטעים אחרים קיבלנו מחבר, אורי שחף (www.etgar-tours.co.il), שתיאר לנו מבעוד מועד כל אבן שאנו עשויים להיתקל בה בדרך. לזכותו ייאמר שהנתיב מאלף ביופיו, אתגרי וללא כל ספק היווה את גולת הכותרת במסענו.
הפתעה נוספת היתה איכות השבילים לצידי כביש הערבה מעין יהב עד אילת. בדרך כלל היו לפחות שני שבילים טובים, חלקי הכביש הישן, וגם בטעות עלינו על שביל המערכת בו המשכנו כעשרה ק"מ.

הגלגלים לא שוקעים ואפשר לדווש במהירות עד עין יהב – כיף אדיר

לוגיסטיקה

על פי רוב התארגנו בסיוע בן משפחה/חבר/מכר שהסיע אותנו לנקודת ההתחלה בכל יום ואסף אותנו בנקודת הסיום שתואמה בהתאם לצפי ההתקדמות באותו יום. ברכב האיסוף היה כל הציוד הנדרש למסע שכלל ציוד רזרבי ואופניים רזרביים. כמו כן דאגנו למלווה שהיה בכוננות טלפונית על מנת לתת לנו סיוע במידת הצורך.
לינה – בשלושת הלילות הראשונים (גבול הצפון עד להבים) חזרנו לישון בבית (במרכז הארץ) מדי לילה. בלילות הבאים בהמשך הרכיבה (מלהבים דרומה), לנו לאורך הציר אצל חברים ומשפחה.

תקלות

ציר אחורי – ביום השלישי למסע, כעבור שעתיים של רכיבה, התעוררה בעיית נקישות בציר הגלגל האחורי (בנאבה) באופני ה"גרי פישר". בהתייעצות טלפונית עם ארז מנור מקיבוץ בארי, הבנו שלא נוכל לסיים את הרכיבה המתוכננת לאותו יום (כ- 60 ק"מ נוספים). כפתרון, ביקשנו מבן משפחה להקפיץ לנו גלגל חליפי (לאיזור כפר מנחם) ובמקביל התקדמנו עוד כשמונה ק"מ עד לנקודת המפגש עם הרכב והגלגל החליפי. למזלנו, הגלגל והקסטה החלופיים התאימו (אמנם לא במאה אחוז, אבל במידה כזו שאפשרה לנו לסיים את יום המסע השלישי על פי התכנית). עם החזרה הביתה, במוצ"ש, יצרנו קשר עם פאול מ "מוטו אופן" שנרתם ברצון רב למשימת מציאת פתרון מתאים ומיידי, והגיע אלינו הביתה לבדיקת האופניים. מאחר שלא התאפשר להחליף או לתקן את הנאבה בתוך זמן קצר, פאול בלי היסוס השאיל לנו את הגלגל מאופניו הפרטיים. עם גלגל זה המשכנו עד סוף המסע – אלף תודות לפאול.

רוב עוברי האורח אותם שאלנו לגבי חנות מקצועית ידעו להפנותנו לחנות בעיר העתיקה

ספידומטר – באופני "ספשלייזד" הספידומטר "איבד את הראש" ביום הרביעי לרכיבה. מאחר שכניסה לחנות בבאר שבע היתה רק חריגה קלה מהציר, החלטנו להיכנס לצורך תיקון. רוב עוברי האורח אותם שאלנו לגבי חנות מקצועית ידעו להפנותנו לחנות "החלוץ" בעיר העתיקה. התקנו ספידומטר חדש, טענו את עצמנו במנת פלאפל חמה והמשכנו במסלול.
פיצוץ בצמיג – ביום האחרון לרכיבה, בעת חניה, התפוצצו הצמיג והפנימית בגלגל האחורי ב"ספשליזד". אפשר היה לנסות לתקן את הצמיג (קרע לא גדול) ולהחליף פנימית, אך העדפנו להקפיץ בן משפחה (עם רכב האיסוף) שהיה בקרבת מקום על מנת לקבל צמיג רזרבי מהרכב ולהמשיך עד אילת עם צמיג תקין.

טיפים והמלצות נוספות

1. יש להצטייד בצמיג רזרבי – לקחנו פנימיות, וזה לא מספיק.
2. אין להגיע לדופק אנאירובי – רק בעליות בהר חורשן ובשלוחת צלמון, בגלל הדרדרת, בלית ברירה עלינו לדופק מלא.
3. תזונה נכונה – הדרכה בנושא תזונה (אנחנו קיבלנו מיאיר קרני) היא חיונית ביותר. ב-32 שעות רכיבה נטו (48 שעות בדרכים), שרפנו כ-21 אלף קלוריות כל אחד ומבלי להשלים אותם כראוי, סביר להניח שהיינו שובקים.
4. אין "ללכת עם הראש בקיר" ולנסות לעמוד בלו"ז מסוים, כי לפעמים רוח או איכות השביל הם גורמים מעכבים. בניסיון להגיע לנקודה מסוימת בשעה מסוימת עלול להיווצר מצב של נזק תוך כדי שריפת שרירים ולבסוף חוסר יכולת לסיים את המסע. עדיף לבנות תכנית ריאלית וגמישה.
5. הזזת הכיסא קדימה – בתחילת המסע הזזנו את כסאות האופניים קדימה על מנת לאפשר שטח ישיבה גדול יותר על הכיסא. אין מה לעשות, ברכיבה מסוג זה של מספר שעות כל יום במשך מספר ימים, החלק האחורי הופך להיות רגיש וכואב (בדרך כלל כואב יותר מהרגליים), לכן חובה להתחשב בו, אחרת הוא לא יתחשב בך.
6. כיסוי לבקבוקי השתייה – לאורך המסע חצינו בלי סוף מאגרי מים שונים: נחלים, תעלות, שלוליות, נחלי זוהמה ועוד. כבר ביום הראשון מצאנו את סוגי הנוזלים השונים, כולל צואה של פרה, על בקבוקי השתייה. הלקח נלמד והצטיידנו מיד בשקיות ניילון וגומיות לכיסוי לבקבוקים.
7. חובה להזכיר שני נושאים מרכזיים למרות שמדובר בנושאים מוכרים וידועים: שתייה – כל הזמן והרבה, חייבים להיות במצב בו מרוקנים את השלפוחית לעתים תכופות. מתיחות – כל יום, לפני הרכיבה ואחרי הרכיבה והרבה.
8. שינה – תופעה של שינה קלה והתעוררות מספר פעמים במשך הלילה. למרות המאמץ הממושך ועייפות הגוף, הופתענו לגלות שאנחנו ישנים שינה קלה ומתעוררים מספר פעמים במשך הלילה. הגוף לא מספיק להירגע ונדרשות לו שעות הלילה כשעות "החלמה", הדופק ממשיך להיות גבוה במשך הלילה, לכן ההתעוררויות. מדי בוקר מצאנו את עצמנו מתעוררים עם דופק – 68 פעימות לדקה, כעשר פעימות מעל הדופק הנורמלי שלנו.
בסוף המסע חשנו שהגוף והראש נכנסו "לשגרת רכיבה" וניתן להמשך במתכונת זו עוד מספר ימים.

בסוף המסע חשנו שהגוף והראש נכנסו לשגרת רכיבה

אז מה היה לנו?

· 540 ק"מ אתגריים.
· 21 אלף קלוריות של בריאות.
· שלוש תקלות
· שתי נפילות, ללא פציעות
· נחש אחד במרחק עשרה ס"מ, שלושה צבאים והרבה פרות וגמלים.
· מזג אוויר מושלם.
· נופי ארץ ישראל מיוחדים ויפים מזווית האוכף.
· אנשים טובים באמצע הדרך.
· פרגון מכל הכיוונים (משפחה, חברים, מכרים וכמעט כל מזדמן בדרך).
· כיף גדול וסיפוק רב.
· 6.5 ימי רכיבה חלומיים.

אלפי תודות לכל המסייעים והמפרגנים הרבים לכל אורך המסע

איתן ורוני