"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחַל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ", אנחנו שומעים את המשפט הזה מדי שנה אבל השנה הוא מקבל משמעות אחרת, חזקה הרבה יותר.

לעמוד כאן, לראות את כולכם, חברי הקבוצה היקרים שלי וחברים בכללי, זה אירוע משמח ומרגש ובאותה נשימה גם קשה ועצוב. לפני שנה מרבית חברי הקבוצה שלי, "אתגרית עוטף עזה", הגיעו לאימון שבת, בציפייה לאימון שישרוף את הקלוריות מארוחת החג השני. כרגיל, השעה שנקבעה: 06:30 בתחנת הדלק של כפר עזה. בגלל שכולם ממושמעים, כל אחד הגיע ממקום אחר ובשעות אחרות, אבל את האזעקות והיירוטים כולנו שמענו, כל אחד במקומו.

אתגרית העוטף בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג

כל אחד מאיתנו ייקח איתו לעד את מה שחווה באותה שבת ארורה, שבת שבה נרצחו מאות חפים מפשע, ללא הבחנה בין גבר לאישה, ילד או ילדה, מקום מגורים, דת, לאום… רוע טהור שפשוט פגע בכל מי שנקרה בדרכו.

בשבת זו, איבדנו חברים רבים במגוון מעגלי היכרות, בני משפחה, חברי קהילה, חברי ילדות, חברי צבא וכן גם חברי קבוצה… המאבק בתפיסה שבין הצער והכאב העצומים לבין הזכות שהייתה בהיכרות ובקרבה לאותו חבר נמצאים שם כל הזמן… בנימה הכי אישית פשוט אומר: אני מתגעגע אליך נדב. אני מזמין אותך לחזור בשביל לנזוף בי, לאתגר אותי, לחזק אותי, להוכיח אותי…

פינת הזיכרון בצ'אלנג' ישראמן | צילום: שוונג

אז עברה שנה, החטופים עדיין נמקים אי שם מתחת לאדמה, כואב אפילו לחשוב על זה… אבל, על-אף ולמרות כל זאת, הנה אנחנו כאן, כולנו ביחד, הורדנו את "עזה" משם הקבוצה ונשאר לנו העוטף, נשארו לנו חברי הקבוצה, גם אם לא פיזית אז בוודאי שבראשינו ובלבבותינו חברים שהוכיחו לנו שיעטפו אותנו, שיבינו אותנו, שיגבו אותנו, שיחלקו איתנו
ובשבילנו.

קיבלנו מכה נוראית, כואבת, חזקה וקשה והנה אנחנו כאן, מרימים ראש, מתאמנים בכוח, מכוונים אל המטרה הבאה, משפחתית, ספורטיבית, מקצועית, חברתית… מתווים את הדרך, מוצאים כוחות, נושמים וממשיכים קדימה. והנה, לקבוצה נוספו חברים חדשים, אימונים חדשים, שלוחות חדשות והכי חשוב – נוער חדש! כן, צריך להסתכל קדימה ולצמוח! לא רק שאנחנו צריכים את זה עבורנו, אנחנו מחויבים לכך עבור אלה שלא איתנו.

אתגרית עוטף ישראל בהכנות לצ'אלנג' ישראמן | צילום: גולדי רייך

נאחל לעצמנו שנדע שלמרות שאין ביכולתנו לשנות את העבר – נבטיח שלא נשכח! נבטיח שנזכור את החברים שהלכו אבל גם את אלה שנמצאים איתנו.

שנהנה מההווה, מזה שאנחנו כאן, כמעט בריאים, ביחד, חזקים, מתאמנים ומגשימים.

שנחלום אל העתיד, חלומות קטנים וחלומות גרנדיוזיים, שלא נאבד את המצפון, המוסר והערכים שלנו, שנצליח להיות הגרסה הטובה ביותר שלנו כל יום בכל יום.

ושתמיד נזכור ש"התקווה מתה אחרונה"!

"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ"

הכותב: איתי בקר | טריאתלט וישראמן מקבוצת אתגרית עוטף ישראל