אם אתם עדיין לא יודעים שישראמן גרמין זו אחת מתחרויות הסבולת הכי קשות שאפשר לדמיין, בארץ ובעולם, כנראה שלא ממש הייתם מחוברים לשוונג או לטריאתלון הישראלי בעשור האחרון וזה בסדר כי אף פעם לא מאוחר מדי. אז כן, לא סתם דירגו את ישראמן גרמין במגזין טריאתלון בינלאומי נחשב לאחת מ-10 התחרויות הקשות בעולם. התואר הזה נשמע מאיים, וההיגיון אומר שזה בטח לא המקום המתאים לכל ספורטאי. אבל דווקא במים של ים סוף, בעליות המטורפות של הרי אילת, ובריצה המפרכת בחזרה לעיר – גם הספורטאים הפראלימפיים מוצאים את עצמם שווים בין שווים.
הישראמן הקודם דחף אותה לשנה מטורפת בים. אילנית יורמן | צילום: צלמי שוונג
על המסלול של ישראמן גרמין תוכלו לראות במקביל אנשי ברזל מקצוענים מחו"ל, טריאתלטים מהצמרת המקומית, כמה מבכירי הרוכבים בארץ וגם ספורטאים פראלימפים, בעיקר עיוורים או קטועים. חלקם מתחרים לבד בקטגוריית חצי ישראמן ורובם מתחרים בשלשות של ספורטאים בעלי מוגבלויות. בכל שנה רואים בתחרות הזאת יותר ויותר ספורטאים בעלי מוגבלויות, שפשוט מבינים שיש להם מקום מכובד בתחרות שנחשבת בעיני רבים למכובדת ביותר בתחום הסבולת הארץ.
עוד כתבות בנושא
סיפורה של השחיינית אילנית יורמן
קבוצת TRI WECAN היתה במדור קבוצת השבוע של שוונג
אורי סלע ליווה את דרור כרמלי בטריאתלון תל אביב וסיפר על זה
שלשה פראלימפית שמתכוונת לעשות את את החצי ישראמן גרמין השנה, מביאה סיפור מיוחד ומלא השראה. אילנית יורמן היא שחיינית קטועת רגל, שאוהבת בעיקר שחייה במים פתוחים ובקיץ הקרוב מתכננת לחצות את תעלת למאנש כחלק מקבוצת שליחים. אבל אם תשאלו אותה, התחרות שגרמה לה להאמין יותר ולעשות יותר היתה הישראמן בשנה שעברה, אז היתה חלק משלשה פראלימפית, מה שהיא מתכוונת לעשות גם הפעם. "אני רואה את עצמי השנה לעומת שנה אחורה לפני כל המסע שלי, ומבינה שמאז הישראמן בשנה שעברה עליתי 3 מדרגות", מספרת יורמן: "זה מינף אותי, לפני כן לא עשיתי משחים של 5 קילומטרים ומאז העליתי נפחים. מה שעשיתי בשנה שעברה היה שחייה לחצי המרחק (1.9 ק"מ) בשלשות ויום לאחר מכן 5 ק"מ במסגרת גביע הים האדום וביחד זה היה מרחק משמעותי. מאז שחיתי 5 ק"מ גם במשחי אכזיב וביכורי ים וכעת אני מתכננת לשחות מרתון של 12 קילומטרים במטרה לגייס כספים לקבוצתי TRI WE CAN".
"הזדמנות להתחרות כשווים בין שווים"
יורמן תשתף הפעם פעולה עם הרוכב לקוי הראייה עמי רביב שילווה על ידי יובל בן מרדכי, כשהרץ בשלשה יהיה דרור כרמלי לקוי הראייה שמלווה על ידי קרן גולדבלט. הרעיון של השלשה הזאת היה למעשה יוזמה של יובל בן מרדכי, מאמן בקבוצת TACC, שחיפש מסגרת תחרותית רצינית עבור הרוכב שאותו הוא מאמן ושאיתו הוא מתחרה. "אני מלווה את עמי רביב כבר שנתיים. הוא מתחרה בקטגוריית עיוורים ולקויי ראייה באופני טנדם ולמעשה כבר כמה שנים רוכב בתחרויות בסבב הגביע העולמי כשמדובר ב-6 עד 10 ימי מרוץ בשנה. למרבה הצער, בארץ אין מספיק רוכבים בקטגוריה הזאת כדי לארגן תחרויות כאלה. אנחנו כל הזמן מחפשים ארועים שעמי יוכל להשתתף בהם, כי כספורטאי יש חשיבות שהוא יהיה בכמה שיותר ארועים. באופן אישי השתתפתי בשנה שעברה בשלשה בישראמן והבנתי שיש שם הזדמנות מצוינת עבור ספורטאים נכים להתחרות כשווים בין שווים".
הזדמנות מצוינת עבורם. עמי רביב ויובל בן מרדכי מובילים בתחרות בחו"ל | צילום: באדיבות יובל בן מרדכי
מי שימתין בשטח ההחלפה השני לעמי רביב ויובל בן מרדכי יהיה דרור כרמלי בן ה-50, שבשנת 2012 השלים ב"עיניים עצומות" את חצי הישראמן כמו גם מרתונים וחצי מרתונים שעשה. הפעם הוא התבקש להצטרף לשלשה הפראלימפית ונענה ברצון. "אני חושב שבסופו של דבר האנשים שרואים אותנו לוקחים דוגמה ובסופו של דבר עושים טריאתלונים בעצמם", מסביר כרמלי שבתור רץ הוא חבר בקבוצת עיוורים שמאומנת על ידי וילם לאוקס. ביום יום הוא מלווה על ידי כלב נחייה, ואת שרידי הראייה שלו הוא מצליח לנצל יותר טוב דווקא בלילה ולא באור יום. "אני מניח שאני אהיה עם חברי השלשה האחרים בזינוק, ולאחר מכן כבר אצמד למלווה שלי קרן שהיא תמיד יודעת מה לעשות ואתה אני רגוע".
השלשה הפראלימפית, שבעצם תהיה אחת ממספר שלשות כאלו, תתגבש באילת בימים שלפני ותגיע יחד לקו הזינוק. "אני לא יכולה לרוץ 400 מטר מהים לשטח ההחלפה הראשון", מסבירה אילנית יורמן: "הרצים יחכו על קו היציאה מהמים והם ירוצו עד לשטח ההחלפה שם יחכו על האופניים עמי ויובל. לאחר מכן אני מתכננת להתקלח, לאכול משהו, ולעלות מיד לשטח ההחלפה השני בנטפים כדי לחכות לרוכבים שלנו וגם לחי גיטה (טריאתלט לקוי ראייה – ד.ב) שיתחרה השנה בפעם הרביעית בחצי המרחק".
אחראים לפינאלה. דרור כרמלי עם המלווה קרן גולדבלט | צילום: באדיבות דרור כרמלי
כמו הפנטזיות של כל הספורטאים שרשומים לישראמן 2016, גם אלו של אילנית יורמן ושותפיה קשורות לחצייה המרגשת של קו הסיום, שבמקרה שלהם היא חגיגה כפולה. כמו כל ספורטאי חוגגים במעמד הזה את סופו של מסע קשה ומפרך, וכשמגיעים לשם ספורטאים פראלימפיים הם גם מוכיחים שהם שייכים באופן טבעי לאותה תחרות "נוראית" מבחינת הקושי שלה, בדיוק כמו כל ה"משוגעים" האחרים שמגיעים לשם. "בשנה שעברה אנשים פשוט עמדו ובכו", נזכרת יורמן, "הרגע הזה שבו תעבור את קו הסיום שלשה של שני עיוורים ובחורה על רגל אחת – שווה את הכל".
