כח שריר, מסת שריר, זמני תגובה, גיוס יחידות שריר ולימוד מוטורי מהווים כולם נדבכים חשובים ביכולות ובביצועי האתלט

מאת:ד"ר עמית מור, ד"ר אבי אלבז – מפתחי שיטת האפוסתרפיה

מושג מרכזי אחד מחבר בין כל אלו – שליטה עצבית-שרירית. המושג שליטה עצבית-שרירית משקף את האינטראקציה בין המערכת העצבית והמערכת השרירית וכיצד אינטראקציה זו מביאה לשליטה ותיאום במפרקים, בשלד ובתנועה האנושית. שליטה עצבית-שרירית הינה מרכזית בתרגום יכולות לב-ריאה לתנועה נכונה,יעילה ומתואמת ולפיכך יש לה חשיבות מכרעת בביצועי האצן, השחיין ורוכב האפניים. מהי בדיוק שליטה עצבית-שרירית? מה הקשר ליעילות ריצה (running economy ), רכיבה ושחיה? כיצד ניתן ללמד ולשפר השליטה עצבית-שרירית? ומתי היא נפגעת? ננסה להסביר במאמר זה.

ריצה, כמו גם שחייה ורכיבת אפניים, מחייבת פעילות מתואמת של שרירי הגפה התחתונה, האגן, הבטן,הגוו והגפיים העליונות. במהלך כל הריצה חייב להתקיים תיאום מדוייק בין קבוצות השרירים. על השרירים המכופפים (פלקסורים) לעבוד בתיאום מלא מול השרירים המיישרים (אקסטנסורים) ועל מרחיקי הירך (אבדקטורים) לעבוד מול מקרבי הירך (אדדקטורים) כל זאת מול משקל הגוף והכוחות העולים מן הקרקע בתגובה ובתיאום בין תבניות קונצנטריות (התקצרות השריר על מנת לחולל כח) ואקסצנטריות (התארכות השריר המנוגד מול כח ההתכווצות) על מנת להבטיח תנועה טובה ויעילה ככל האפשר.

הריצה כוללת אלפי ועשרות אלפי מחזורים של אותן פעולות שרירים ועשרות אלפי מפגשים בין הגוף לקרקע. לתיאום בין קבוצות השרירים, זמני התגובה, תבניות התנועה ואסטרטגיית הפעלת השריר יש משמעות אדירה בריצה. כאשר גורמים אלו נמצאים במצב האופטימלי יעילות הריצה (running economy ) גבוהה יותר, ביצועי האצן טובים יותר וסיכויי הפציעה נמוכים יותר. המערכת העצבית היא המכתיבה את תנועת האתלט ומתאמת אותה. היא עושה זאת באמצעות שליטתה במערכת השרירית. האינטראקציה בין מערכת העצבים למערכת השרירים יוצרת את השליטה העצבית שרירית. השליטה העצבית-שרירית הינה מרכזית ליציבות המפרק והשלד ולכל תנועה אנושית. השליטה העצבית שרירית היא הגורם המאפשר תרגום יכולות לב-ריאה לתנועה יעילה ולפיכך לביצועים טובים יותר של האתלט.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו את ההשפעות של אימונים שונים, דוגמת אימון פליאומטרי ואימון התנגדות (resistance training ), על יעילות הריצה. עדויות מחקריות מצביעות על כך שהשיפור ביעילות הריצה מתקבל כתוצאה משיפור במאפייני השליטה העצבית-שרירית: פיתוח כח שריר (muscle power development ), גיוס יחידות שריר (motor recruitment ) ושימוש יותר נכון ויעיל באנרגיה האלסטית העצורה בשריר. מחקרים חדשים אף מצביעים על כך שהשליטה העצבית-שרירית תלויה בסטטוס האימונים. אצנים ורוכבי אפניים אשר מתאמנים לאורך זמן ובנפח גבוהה מראים שליטה טובה ויעילה יותר לעומת אצנים ורוכבים שהינם חדשים יחסית בתחום. מסתבר כי גם אצל תריאתלטים נמוכה השליטה ביחס לאלו המתאמנים בריצה או רכיבה בלבד. הדבר מיוחס הן לעומס פזיולוגי והן לפגיעה בתיאום השליטה השרירית בריצה לאחר רכיבה.

פציעה היא בלא ספק הגורם הנפוץ ביותר לפגיעה ביכולת לביצוע ספורט נפח, הברך והשוק הינם האזורים הסופגים את עיקר הפגיעות, כשמרבית הפגיעות (50-70%  ) הינן פגיעות של פעילות-יתר (over-use ). חוסר איזון בפעילות השרירים, תזמון לא נכון, עייפות שרירית וחולשה שרירית הם חלק מהגורמים העצביים-שריריים הנצפים  כתוצאה מהפציעה. ליקויים בפעילות גיוס השריר נמדדו אף עד ל- 66 (!) חדשים לאחר הפציעה.

כאב מביא גם הוא לפגיעה בהפעלת השרירים סביב הפציעה, תהליכים רבים מתרחשים בשרירים – עיכוב בהפעלה, דלדול (אטרופיה ומעבר מתבנית פעולה קואורדינטיבית ומתואמת להפעלה גסה יותר ומתמשכת הנקראת חביקה (bracing ). גם עייפות, דוגמת זו הנגרמת מאימון כרוכה בפגיעה זמנית בשליטה העצבית-שרירית ובתבניות הפעלה גסות יותר המפצות על חוסר השליטה (תבניות קומפנסטוריות). כפי שהוזכר לעיל, אף בתריאתלטים נמדדת ירידה בשליטה עצבית-שרירית בריצה לאחר רכיבה, הדבר נובע כנראה מהצורך במעבר מהיר בין תבניות פעולה עצביות-שריריות שונות לצורך שימוש יעיל באנרגיה האלסטית העצורה בשריר. בעוד שברכיבה הפעילות השרירית היא ברובה קונצנטרית, בריצה ישנו שילוב יותר גדול של פעילות קונצנטרית-אקסצנטרית.

כאמור, שליטה עצבית-שרירית נפגעת בכל פציעת שריר-שלד. פגיעה בשליטה עלולה להימשך זמן רב, לפגוע בתבניות הפעלת השריר, לפגוע בתבניות התנועה ואף להביא בעקבות כך להעברת עומסים למפרקים אחרים (קומפנסציה) ולפגיעה בהם בעקבות זאת. אי לכך ישנה חשיבות אדירה לשיקום השליטה העצבית שרירית כחלק מרכזי בשיקום הספורטאי.

שיפור התבניות העצביות-שריריות: זמן תגובה, גיוס מוטורי, פיתוח כח ותיאום הינו מרכזי בשיפור ביצועי האתלט. שיפור בשליטה בעצבית שרירית מאפשר שימוש יעיל יותר באנרגיה האלסטית העצורה בשריר, שיפור בתבניות התנועה,שליטה טובה יותר, יעילות גבוה יותר וביצועים טובים יותר.

מניעת פציעות תופסת יותר ויותר מקום באימוני ספורטאים במקצועות שונים. המרכיב המרכזי באימוני מניעת פציעות הינו תרגול השליטה העצבית-שרירית. קיצור זמן תגובה, תיאום ופיתוח תבניות מוכנות לתסריטים שונים מושגים באמצעות האימון ומאפשרים הורדה בפציעות חדשות ובפציעות חוזרות אצל ספורטאים.

אפוסתרפיה הינה שיטה שפותחה בישראל לאחר שנים של מחקר בתחום הביו-מכניקה והשליטה העצבית-שרירית. האפוסתרפיה נועדה לתרגל את השליטה העצבית-שרירית ואת התבניות המוטוריות של המתאמן. האפוסתרפיה מתרגלת את השליטה העצבית-שרירית באמצעות הבאת הגוף ומפרקיו למנח נכון ואימון מתמיד של תבניות השרירים ע"י גרימת "הפרעה" (אי יציבות קלה) לאורך כל שלבי הדריכה של המטופל. הדבר נעשה באמצעות התאמת מערכת ביומכנית המותאמת אישית למטופל ע"י פזיותרפיסט המומחה באפוסתרפיה לאחר בדיקת מעבדת הליכה ממוחשבת ובדיקה פיזיקלית. המערכת מורכבת מיחידות "חכמות" המורכבות תחת עקב המטופל וקדמת כף הרגל תחת כל רגל באמצעות נעליים יעודיות לכך. היחידות מאפשרות הבאה של המתאמן למנח בו העומסים מחולקים נכון לאורך כל שרשרת המפרקים ותבניות התנועה טובות יותר. התרגול באמצעות המערכת נעשה למשך שעה או יותר אגב הליכה כחלק מפעולות היום יום ללא צורך בהקדשת זמן מיוחד לתרגול. היחידות מחוללות הפרעה קלה לאורך כל שלבי הדריכה, הפרעה זו עולה לאורך שרשרת המפרקים קרסול-ברך-ירך-אגן-גב ומאפשרת מאות אלפי תרגולים של התבניות השריריות לאורך זמן. ניתן לשנות את דרגת התירגול, סביבת התירגול ומשך התירגול על פי התקדמות המתרגל.

תודה לד"ר נעמה קונסטנטיני על הייעוץ המקצועי

שליטה עצבית – שרירית Neuromuscular Control – פעילות תת הכרתית, שמופיעה כהכנה וכתגובה לתנועות המיפרק ולעומסים המופעלים עליו, על מנת ליצור יציבות פונקציונאלית.
Reimann & Lephart 2002


אתר אפוסתרפיה – apostherapy

דר' עמית מור

דר' אבי אלבז

מפתחי שיטת האפוסתרפיה, רופאים וחוקרים בתחום הביומכניקה ורפואת הספורט