אתמול נערך מרתון בית לחם, בצל סירובו של משרד הביטחון לבקשתם של 22 רצים מעזה להגיע למרוץ. רצים אלה, בהם רצה אחת, התאמנו במשך חודשים כדי להתחרות במרתון שאמור היה להיערך ברצועת עזה בשבוע שעבר בחסות סוכנות האו"ם לפליטים (אונר"א). מרוץ זה בוטל לפני חודש בשל סירובן של הרשויות בעזה לאפשר לנשים להשתתף בו
מאת:שרי בשי
על החלטת שלטון חמאס שלא לאפשר לנשים להשתתף – אוכל רק להפנות לגינוי שהחלטה זו קיבלה בקרב ארגוני זכויות אדם פלסטיניים בעזה, שמתחו ביקורת על החמרת תופעת הדרת נשים מהמרחב הציבורי.
על החלטת משרד הבטחון הישראלי, שלא לאפשר לרצים המאוכזבים להגיע למרתון הפלסטיני השני – שמאפשר השתתפות נשים – יש לי שלוש הערות.
כעורכת דין, אני לא מבינה את עמדת משרד הביטחון, שסירב לבקשה בנימוק ש"כניסה של תושבי רצועת עזה לשטחה של מדינת ישראל ומעברם לאיו"ש מתאפשר רק מטעמים הומניטריים חריגים, בדגש על מקרים רפואיים דחופים. הבקשה הנוכחית לא העלתה טעמים מסוג זה".
אולם, בסעיף 16 למסמך שחיבר משרד הביטחון, המפרט את הקריטריונים למעבר בין עזה לגדה, מצוין כי "מעת לעת, בכפוף לקבלת בקשה מפורטת מנציגי הרשות הפלסטינית באיו"ש, ובכפוף לאישור שר הביטחון, מותרת כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל לצורך השתתפות בכנסים או אירועים מיוחדים הנערכים בחסות הרשות הפלסטינית".
כלומר, על אף שהמעבר בין עזה לגדה מוגבל, מדי חודש מונפקים היתרים עבור אלפי פלסטינים, לרבות אלה שמבקשים להשתתף באירועים כגון מרתון בית לחם, שנערכים בחסות הרשות הפלסטינית. היענות לבקשתם של הרצים – כמובן, בכפוף לבדיקה ביטחונית פרטנית – היתה תואמת את מדיניות ישראל, שמכירה במוצהר בחשיבות מרקם חיים אזרחי תקין בשטחים הפלסטינים. עבור אחד הרצים – נאדר אל-מצרי, שהשתתף באולימפיאדת בייג'ין בשנת 2008 – משרד הביטחון כבר הנפיק היתרים בעבר, לצורך מעבר דרך ישראל והגדה, למחנות אימונים ותחרויות בחו"ל.
מרתון בית לחם (צילום: Right to Movement)
כרצה, כואב לי שמונעים מרצים פלסטיניים להגיע למרתון הפלסטיני היחיד שנשאר להם. באירועי המרתון בבית לחם ישתתפו רצים מהגדה המערבית ומן העולם כולו. בין הרצים מעזה ביקשה להשתתף רצה בת 29, סנאא אבו-בחית, שמצטיינת בריצה ל-5,000 מטרים. היא אינה יכולה לרוץ בתחרויות ברצועת עזה, בשל ההגבלות שמטיל שם שלטון חמאס.
מי שמכירים אותי בקהילת הרצים יודעים שבנוסף להיותי מייסדת ומנכ"ל ארגון גישה, אני רצה למרחקים ארוכים מאוד (לפני שנה סיימתי בהצלחה את מקצה האולטרה הארוך במרוץ הר לעמק, 216 ק"מ). לפני חודש, יחד עם 2,000 רצים ישראליים אחרים, התאכזבתי לנוכח ההחלטה לבטל את המקצה הארוך במרתון תל-אביב. האכזבה התחלפה אז בהתלהבות, לאחר שבמהירות בזק ובמיומנות רבה, חברת שוונג הקימה מרתון חלופי, שאפשר לנו לממש את חודשי האימון הארוכים. במרתון ישראמן החלופי, ניצחתי בין הנשים וקבעתי שיא אישי.
כנראה שרצים ישראלים אחרים היו שותפים לתחושת הזדהות זו, משום שעשרות מהם נרתמו ושלחו פקסים למשרד הביטחון בבקשה לאפשר לרצים מעזה להגיע למרתון בית לחם. אהבתי במיוחד את מה שכתבה המרתוניסטית המוכשרת אלכס סולן, שסיימה במקום החמישי בנשים באליפות ישראל לריצת מרתונים, טבריה 2013:
"ביוון העתיקה", כתבה סולן, "לקראת האולימפיאדה, נהגו להפסיק את כל המלחמות ולאפשר מעבר חופשי למתחרים ולמעודדים. לדעתי, אנחנו צריכים ללמוד מזה".
כאזרחית ישראל, אינני סבורה שחסימת מעברם של רצים מעזה מקדמת את האינטרסים של מדינת ישראל. מאז שנת 2010, נפל דבר: בכירי מערכת הביטחון הבינו כי לחץ על אזרחים בתוך רצועת עזה אינו מחליש את שלטון חמאס אלא דווקא מחזק אותו, ולכן הבטיחו להסיר הגבלות על מעבר לצרכים אזרחיים. לכן נקבעו קריטריונים למעבר אנשים שמאפשרים מעבר לאירועים כגון מרתון בית לחם.
לעניות דעתי, חברה שבה אנשים – ובמיוחד נשים – רצים, היא חברה טובה יותר, והייתי רוצה ששכניי יחיו בחברה שכזאת. חבל שלא נותנים לדבר המדהים הזה, הנקרא ריצת מרתונים, להיות זמין גם עבור רצים ורצות מעזה.
אתמול נערכה לראשונה ריצת מרתון תחרותית בגדה המערבית, תחת גשם שוטף ובהשתתפות מאות רצים פלסטינים וזרים, שניווטו בזהירות בכבישים החלקלקים של העיר בית לחם. ניצח עבד אל נאצר עווגמ'ה, בזמן של 3:09, זאת בהשוואה לזמן סיום של 2:42, שהשיג לפני שנה תושב עזה נאדר אל-מצרי במרתון האחרון שהתקיים ברצועת עזה (השטוחה, יש להוסיף!). אני מקווה שבשנה הבאה, תינתן לנאדר הזדמנות להתחרות.
22.4.2013
שרי בשי – מקום 1 בריצת פרו ספורט אולטרה 216 ק"מ בהר לעמק 2012
