חגי אשלגי הצטרף לקבוצת גארמין, למשך יומיים, בהזמנה של גארמין ישראל. הוא מביא מתוך קבוצת גארמין, המתחרה בטור דה פראנס, את הסיפורים שאפשר למצוא רק מאחורי הקלעים
מאת:חגי אשלגי- שליח שוונג עם עם קבוצת גארמין בטור דה פראנס
• כל כתבות הטור דה פראנס – כאן
• מסלול המרוץ- כאן
• רשימת משתתפים – כאן
• אתר הטור דה פראנס של שוונג – כאן
• השידור הישיר של שוונג- קטע 9- כאן
הסימנים המקדימים התחילו לטפטף עוד בארץ. יואב קמין, מנכ"ל גארמין ישראל שמארחת אותי בטור דה פראנס כבר ורוד מהתרגשות עוד בנתב"ג. כדי להגיע לליון צריך לעבור דרך צומת אירופאית. סוכני הנסיעות בחרו את בריסל. לפנות בוקר בביקורת הדרכונים בבירה הבלגית פקידת ביקורת דרכונים ערנית מדי כבר מסבירה לנו שטום בונן, הגיבור המקומי, אמנם לא משתתף בטור דה פראנס אבל שהוא מתאמן חזק לאולימפיאדה.
בטיסת ההמשך לליון אנחנו מקבלים את שני העיתונים היומיים הנפוצים ביותר בבלגיה. בעמוד השער של שניהם מופיע תמונתו של בראדלי וויגינס המוצהב. השער של דפי הספורט כבר כולו תמונה ענקית של וויגנס מניף ידיים אחרי השלב נגד השעון מאתמול, ומלל הכותרת קובע: "סקיי ואחר כך כל השאר". הגענו ליבשת האופניים.
בערב קודם נסעתי במכונית ועברתי בין ערוצי הרדיו 102-103 עם תוכניות ה"ספורט" שלהן. באחת דיברו שעתיים על זהות הבעלים של הפועל תל אביב, כולל דעות מלומדות יותר או פחות אודות טביב או חיים רמון. בשנייה עסקו בסאגה הספורטיבית הכל-כך חשובה שמתנהלת סביב הבחירות באיגוד הכדורסל. מילה על ספורט לא שמעתי שם. ההבדל לא יכול היה להיות צורם יותר. כאן בקונטיננט, כל פקידת ביקורת דרכונים אקראית עוקבת מקרוב אחרי ההכנות של טום בונן לאולימפיאדה והעיתונות מכוסה בדפים על גבי דפים של מעללי גיבורי הטור דה פראנס.
רכב האיסוף של גארמין- שארפ
הגענו לליון והגיע לאסוף אותנו רכב של קבוצת גארמין – שארפ. ישר משדה התעופה למלון של הקבוצה. הרוכבים ביום המנוחה הראשון של הטור. כולם גמורים מעייפות. הם חזרו מרכיבת "שימור" של יום המנוחה, אכלו ארוחת צהריים, הצטלמו ושוחחו. הקבוצה מונה עשרות אנשים. מכונאים, מסז'יסטים, מאמנים, רופאים, אנשי מנהלה, וגם כמה רוכבים. המטרה של כולם היום היא שלא תופרע מנוחת הרוכבים. מנוחה צריכה להיות מנוחה.
בשעה שהרוכבים אוכלי ועולים למסאז" והמכונאים עובדים בחוץ על הכלים, תפסנו דבר ראשון את אלן פייפר. פייפר אומר שהאכזבה מהנפילה הקשה, שגבתה מהקבוצה מחיר של שלושה פורשים לפני כמה ימים, הייתה גדולה, אבל שמאז החבר'ה התאוששו ומביטים קדימה. המטרה השתנתה. רוצים לנצח שלבים.
הקבוצה, אומר פייפר, עומדת לנסות להיכנס לכמה שיותר בריחות ולנסות להתמודד על כמה שיותר שלבים. כולם באים בחשבון. טיילר פראר כבר חושב לנסות להשתתף במאוצים עוד כמה ימים. "ראית שאחרי היום הקשה החבר'ה שלנו הובילו את הדבוקה מקדימה" הוא אומר.
אפרופו פראר וההובלה קדימה, שאלתי אותו איך יכול להיות ש ואנסאמרן ופראר מתקשים מאחור אחרי התרסקויות קשות, ובה בעת זבריסקי ומילר דוחפים מקדימה ומקשים עוד יותר על ואנסאמרן ופראר (חבריהם לקבוצה) לסיים את השלב בתוך לוח הזמנים?. פייפר לא מתבלבל. "זו הייתה ההחלטה של הקבוצה. לוחצים קדימה. אם פראר היה נושר זה היה בגלל החולשה שלו לא בגלל שעבדנו מקדימה. גם קבוצות אחרות יכלו לעבוד ולגרום לו לנשור. עובדה שגם הוא וגם ואנסאמרן עמדו בזמנים ולא נשרו."
פייפר נראה כמי שהטור שלו התחיל מחדש היום בצהריים. בחוץ, שיירת רכבי גארמין, אוטובוס הקבוצה, משאית האופניים, רכבי הקבוצה ועוד עומדים כולם כמו במבצע צבאי.
בינתיים מגיעים גם הרוכבים של אוריקה גרין אדג' האוסטרלית לארוחת הצהריים. סטיוארט או'גריידי בראש. טיילר פראר, דייב זבריסקי ויוהאן ואנסאמרן מסיימים לאכול ועולים למסאז'. איתם מסיים גם דן מרטין.
למרטין בן ה-25 יש חתיכת ייחוס. דוד שלו – סטפן רוש האירי זכה בטור, בג'ירו ובאליפות העולם כולן יחד באותה שנה (1987). דניאל הצעיר נולד לתוך עולם האופניים. בן דודו – ניקולא רוש (מדורג עשירי לאחר שבוע ראשון) נמצא לידו יום יום בדבוקה – רוכב מקבוצת איז'2אר –לה מונדיאל (AG2R). מרטין נראה כמו ילד אירי מג'ונג'ן שבטעות הגיע ממגרש הכדורגל. הוא רזה וגרום כמו חוט, לא גבוה, וכל המבנה שלו זועק – "מטפס הרים".
זה הטור הראשון של מרטין והוא קצת היה מקורר בימים האחרונים. הוא מאמין שהוא מתחיל להתאושש ורוצה להראות את עצמו בהרים. שאלתי אותו על המורל בקבוצה. מרטין מודה: "ברור שזה היה קשה, אחרי הנפילה הגדולה כששלושה פרשו, אבל זה הטור דה פראנס. אי אפשר להיות כאן בלי מורל. זה המרוץ הכי גדול שיש וכולנו רוצים להצליח. אני מלכתחילה באתי רק במטרה לנצח שלב או להילחם על דירוג ההרים. אני עדיין מתכוון לנסות לעשות את שניהם." אני שואל אם אפשר לצפות לראות אותו בבריחה ארוכה בהרים, בניסיון לאגור נקודות בדרך לחולצה המנוקדת? מרטין לא מהסס להגיד שהוא ילך על זה ככל שרק יוכל. ניצחון שלב והחולצה המנוקדת.
לגבי מחר הוא צופה שאם יטפטף, בי.אם.סי וליקוויגאס בראשות קאדל אוואנס וניבאלי ינסו לתקוף בירידות, אחרי הקול ומבייר, לקראת הסיום, אבל הוא חושב שסקאי מוכנים לזה, אחרי שזה בדיוק מה שהיה בקריטריון דו דופינה ליברה לפני כחודש, על אותו מסלול.
אני שואל את מרטין על פטר סאגאן. מרטין הלך ראש בראש עם סאגאן בשנה שעברה בטור של פולין. מרטין הוריד את חולצת ההובלה בדירוג הכללי מכתפיו של סאגאן ביום הלפני אחרון כשהצליח לברוח ממנו בשיפוע בעלייה. ביום למחרת, על קו הסיום של השלב האחרון, החזיר סאגאן את הניצחון לידיו כשזכה בבונוס של כמה שניות בזכות הניצחון במאוץ לקו הסיום. מרטין לא מהסס להחמיא לסאגאן: "הוא כישרון מולד. זה נראה כאילו שהוא נולד כדי לרכב על האופניים. יש לו כישרון, כוח, והתמצאות במאוצים. הוא ללא ספק כוכב עולה. אבל לא לשכוח שאני כנראה היחיד בעולם שהצליח – to ride him off my wheel."
זווית אחת אחרונה בשיחה שלנו עם מרטין משלבת את טכנולוגיית גארמין עם הייחוס המשפחתי. מרטין מסביר שהטכנולוגיה של גארמין מאפשרת את כל כלי המדידה האפשריים וגם שיתוף עם המאמנים והצוות בכל העולם באמצעות תוכנת החיבור של גארמין. הוא אומר: "אופניים זה ספורט מיושן. דברים כאן זזים לאט ולא כולם אוהבים קידמה. אבל אחרי שקבוצות ראו את הטכנולוגיה שלנו הן התחילו לנסות לחקות אותנו." אני שואל אותו אם "לא כולם אוהבים קידמה" זה כולל את הדוד האגדי שלו סטפן רוש שדיבר לא פעם נגד מכשירי הקשר שבשימוש הרוכבים ועוד. מרטין צוחק. "אתה לא מבין מה הוא עושה לי. כל הזמן הוא מסביר למה ישנם דברים שצריך להחזיר אחורה."
מחר יום עמוס לפתחנו, והחבר'ה רוצים להמשיך לנצל את יום המנוחה למנוחה. הם נראים כמו טירונים שיצאו שבת אחרי שלא ישנו כל השבוע. עייפים, רעבים, רוצים לישון כמה שיותר.
לפני סיום, כמה מלים על נושא שאמשיך וודאי לדבר עליו בעתיד. הטור דה פראנס זה בית ספר ללוגיסטיקה. זה מבצע אופרטיבי אדיר שמי שלא רואה את כל חלקיו פשוט לא יכול לדמיין אותו. פשוט אי אפשר לתאר את היקף הארגון שדורש מבצע מתנייע שכזה. זה מעבר לדמיון.
נתראה מחר על קו הזינוק. עולים לאלפים.
חגי אשלגי
שואף לתנועה
