לפני כשבועיים נפטרה הרצה הנורווגית האדירה גרטה וייץ (Grete Waitz), בגיל 57. מי היא היתה? מה חשיבותה?

מאת:חגי אשלגי

קשה יהיה לשחזר את הישגיה של גרטה וייץ כרצה מהמרחקים הבינוניים ועד הארוכים. גרטה אנדרסן נולדה באוסלו, נורווגיה, בשנת 1953. בהמשך חייה היא נישאה לג'ק וייץ. ננסה לשחזר מעט מסיפורה.

בגילאי נוער, זכתה גרטה הצעירה בתארים לאומיים בנורווגיה במרחקים של 400 ו-800 מטרים. כשגרטה התחילה להשתתף בריצה תחרותית, הריצה הארוכה ביותר עבור נשים באולימפיאדה (במקסיקו 1968) היתה 800 מטרים בלבד. עבור הגברים באותו זמן, מיותר לציין, שהיו קיימים כל המרחקים שישנם כיום – עד המרתון.
 
באולימפיאדת מינכן 1972 התחרתה גרטה בת ה- 18 בריצת הנשים הארוכה ביותר (והחדישה-חדשה לאותה עת) באולימפיאדה. באותה שנה, הואילו בטובם קברניטי האולימפיאדה לאפשר לנשים להרחיק עד למרחק המופלג של 1,500 מטרים שלמים. גרטה, שהיתה שיאנית אירופה לנוער כבר שנתיים קודם, התחרתה ב- 1,500 מטרים, אבל מקומה נפקד מדוכן המדליות.

בשנת 1975 שברה גרטה את שיא העולם ב-3,000 מטרים – מרחק שעדיין היה גדול מדי בשביל רוחב האופקים המגדרי המצומצם של קברניטי התנועה האולימפית. למרות ששיא העולם שלה נשבר שנה אחר כך על ידי הרוסיה בראגינה (בתוצאה מלאה סימני שאלה), המשיכה וייץ להיות המהירה בעולם במרחק זה בשנים 1977-1979.

באולימפיאדת מונטריאול 1976 השתתפה וייץ שוב בריצה הארוכה ביותר לנשים – ה-1,500 מטרים, אבל במרחק שהיה לבסוף קצת קצר למידותיה, לא יכלה גרטה לסוויפ של שלוש בנות מצדו היותר "ברזלי" של מסך הברזל.

סוף שנות ה- 70 סימנו את תחילתו של בום הריצה הגדול בארה"ב. גרטה וייץ עמדה להפוך לסמלו הנשי הבולט, ובדרך, גם להכחיד את צרות האופקים וקוצר הראייה (והריצה) המגדריים של התנועה האולימפית.

ב- 1973 ייסדה הפדרציה הבינלאומית לאתלטיקה (ה-iaaf) את אליפות העולם הרשמית במרוצי שדה, שמתקיימת עד היום. מרחק המרוץ המסורתי לגברים היה ונותר 12 ק"מ, ולנשים – 8 ק"מ. עד סוף אותו עשור, דאגה גרטה וייץ לרשום על שמה בטאבו את תואר הנשים.

גרטה וייץחותמם למעריצים במרתון ניו יורק 2004
צילום עופר ביידה

בחורפים בשנים 1978 – 1982, זכתה וייץ חמש פעמים (ארבע מתוכן ברצף) באליפות העולם. לרוב, בהפרשים ניכרים מהבאות אחריה. שיא של זכיות במרוץ המלא, שלא נשבר עד היום. בשטח, נבנה כוחה של וייץ. כח שהפך אותה לרצת המרתון הטובה בעולם.

בשנת 1978, כשבאמתחתה תואר (ראשון) של אלופת עולם במרוצי שדה, שקלה וייץ פרישה מקריירת ריצה מרשימה. אבל היא ובעלה ג'ק התאוו אחר חופשה מפנקת בניו-יורק. בהעדר המשאבים המתאימים (וייץ עבדה אז כמורה בבית ספר), ניסו השניים לסדר לגרטה הזמנה למרתון ניו-יורק בסתיו – במטרה לקמבן את הנסיעה והמגורים על חשבון המארחים. הניסיון כשל. מועדון רצי ניו-יורק – מארגן מרתון ניו-יורק – דחה את בקשתה של גרטה והיא התכוננה לתלות את הנעליים.
 
אבל אז, ברגע האחרון, התקשר לגרטה מנהל מרתון ניו-יורק, פרד ליבו (Fred Lebow). הוא הכיר את סצנת הריצה האירופאית וידע שגרטה מהירה. הוא הציע לה זימון לניו-יורק בשאיפה נסתרת שהיא תמשוך את הדבוקה בתחילת הריצה. עד אותו בוקר באוקטובר 1978 ברחובות ניו-יורק, לא רצה גרטה מטר אחד יותר מ- 20 ק"מ.

כך קיבל פרד ליבו את ה"ארנבת" למרתון הנשים, ג'ק וייץ קיבל את החופשה חינם בניו-יורק עם אשתו, גרטה קיבלה חופשה מהתלמידים שלה וירח דבש שני עם בעלה לקראת סיום קריירת הריצה. כך, שילוב האינטרסים הסמויים הוביל את גרטה בת ה-25, עם קוקיות בילבי בלונדיניות, לקדמת קו הזינוק בניו-יורק, בלי שמץ מושג למה היא נכנסת ובלי שהיא מכירה נפש חיה על קו הזינוק.

בערב לפני הזינוק, התענגו גרטה וג'ק על הנופש שנפל לחיקם וסעדו את לבם בארוחת פאר בת ארבע מנות, של קוקטייל שרימפ, פילה מיניון, תפוחי אדמה, יין אדום וגלידה. מתכון עסיסי לערב המרתון.
 
עד הקילומטר ה- 28 שייטה וייץ, ואפילו טרחה להגביר. אחרי הכל, מדובר בתחרות. אבל במייל ה- 19 (מתוך 26.2) נכנסה גרטה למצוקה. היא לא הבינה את סימוני המרחק על הכביש, בהעדר יכולת להמיר את הסימונים (במיילים) לקילומטרים. היא לא דיברה אנגלית וממילא התביישה לשאול איפה היא.

גרטה וייץ עם עופר ביידה (הרץ המצלם)- במרתון ניו יורק
צילום: עופר ביידה

היא החלה להתכווץ והתקשתה לשתות תוך כדי ריצה. היא ידעה שהמרתון מסתיים בסנטרל פארק ונהרה אחר כל מקבץ עצים בתקווה לא ממומשת. בשלב זה, התסכול מחד והנחישות לא לעצור לפני הסיום מאידך, הובילו אותה לתגובה הנכונה היחידה – היא קיללה ברצף את בעלה שהכניס אותה לגיהנום הזה. בלי הצלחה בשתיית מים, היא החלה למצוץ תפוזים.

לבסוף היא הגיעה לקו הסיום. צלמים עטו עליה בלי לדעת את שמה. גם מספר החזה שלה לא היה מוכר. הבלונדינית עם הקוקיות היתה תעלומה עבור העיתונות האמריקאית.

וייץ מצאה את בעלה ג'ק, הורידה את נעליה וזרקה אותן לעברו באמירה שהיא לעולם לא תרוץ שוב מרתון. בהתפזר העשן, נתברר שוייץ סיימה את מרתון הבכורה שלה ב- 2:32 שעות ועם שיא עולם חדש, שתי דקות מהר יותר מהשיא הישן.

בשנים אחר כך היא המשיכה לרוץ במרתון ניו-יורק וניצחה בו שמונה פעמים נוספות (ובסך הכל – 9 פעמים). היא ניצחה גם פעמיים במרתון לונדון. בתקופתה, היא לבדה הורידה משיא העולם תשע דקות שלמות. המורה שעמדה לפרוש מריצה, הפכה ב-1979 לרצה שפרשה מהוראה.

גרטה וייץ ניצחה במרתון ניו יורק 8 פעמים

בשנת 1984 נערכה באולימפיאדת לוס אנג'לס ריצת המרתון הראשונה לנשים, לא מעט בהשראתה של גרטה וייץ, שהשפיעה עמוקות על הלך הרוח בארה"ב ובעולם, והוכיחה שנשים יכולות לרוץ מרתון. היטב.

וייץ לקחה מדליית כסף, אחרי ג'ואן בנויט האמריקאית. היא השתתפה גם במרתון האולימפי בסיאול 1988 – שש-עשרה שנה אחרי אולימפיאדת הבכורה שלה – אבל נאלצה לפרוש באמצע עקב פציעה בברך.

במהלך שנות הקריירה של וייץ, הוסיפה התנועה האולימפית את המרחקים של 1,500 מ', 3,000 מ', 10,000 מ' ומרתון לנשים.

וייץ היתה סמל של פמיניזם ספורטיבי-מעשי, עמידות, קשיחות, מהירות וסיבולת. היא החדירה דרך הרגליים את השיוויון המגדרי למסלולי וכבישי התנועה האולימפית והעולם כולו. ריצתה היתה הבסיס הנכון בזמן הנכון, לנשים שרצות מרחקים עד היום.

לאחר תום קריירת הריצה, הוצב פסל דמותה של וייץ מחוץ לאחד מאצטדיוני האתלטיקה המפורסמים בעולם – אצטדיון ביסלט בעיר הולדתה אוסלו. וייץ, שנשארה צנועה ועממית, פעלה רבות במיזמי צדקה שונים, וסייעה לרבים. בעלה סיפר שערב פטירתה, על מיטתה חוליה בבית החולים, התקשרה אליו גרטה הביתה, וביררה אם יש לו מספיק חלב במקרר.

חגי אשלגי – שואף לתנועה.
קישורים: מרתון, ריצה