מאת:יותם מלמן
עוד שלב בטור, עוד תאונה, שוב פעם אותו מנצח.
רובי מקיואן כנראה והוכיח היום שבכל הנוגע ליכולות בספרינט, הוא הרוכב המהיר ביותר השנה. כידוע לכולם לאו דווקא הרוכב הטוב ביותר זוכה בחולצה הירוקה. בשנה שעברה טור הושבד לבש את החולצה הירוקה על דוכן המנצחים בשאנז אליזה וזאת בלי לזכות באף שלב.
בימים האחרונים היה מקיואן נחרץ בדעתו לשנות את פורמט קבלת הנקודות בתחרות החולצה הירוקה.
ע"פ מקיואן החולצה הירוקה נועדה עבור הרוכב שזוכה במספר הרב ביותר של שלבים. "זהו אבסורד, הרי זוהי התחרות על המאיץ המצטיין ולא מי שזוכה במספר הרב ביותר של נקודות" אמר שלשום האוסטרלי.
כחיזוק לדבריו, נתנו מקיואן את הטור של השנה שעברה כדוגמא. מקיואן ניצח בשלושה קטעים אך כאמור, הפסיד החולצה להושבד לו לא היה ולו ניצחון אחד. "אני חושב שהמינימום הוא שכדי לזכות בחולצה, המועמד יצטרך לנצח בקטע אחד". בינתיים יכול מקיואן להסיר כל דאגה מלבו. יש לו כבר שני ניצחונות שלב, והיום חזר ללבוש את החולצה הירוקה. בניגוד לחבריו הושבד, בונן וזאבל- מקיואן לא מבזבז אנרגיות במיאוצי הביניים.
על הנייר יכול טום בונן להכתיר את הטור של 2006 כהצלחה. מזה כיומיים הוא בעליה הגאים של החולצה הצהובה כשאתמול הוסיף לה את החולצה הירוקה. אך אתמול בונן היה נסער מיד לאחר שחצה את קו הסיום.
אם היה שלב בו בונן חשק, היה זה השלב של אתמול. הקטע שהתחיל בהוי שבבלגיה עבור במחוזות ילדותו של בונן ומול מאות אלפי בלגים עבורם הוא גיבור. הסינריו של הימים האחרונים, בו בונן כושל במטרים האחרונים שוב חזר. נראה שהבלגי מתחיל להיכנס ללחץ. הוא יודע שככל שהימים חולפים ההרים מתקרבים ובפועל הזדמנויותיו מצטמצמות. וכך כל יום הלחץ גדל.
רוכבים בצל גביע העולם
קרלוס דה קרוז הוא אחד הרוכבים החביבים בדבוקה. הצרפתי של פראנסייז דה ז'ו הוא מאיץ טוב ופועל נאמן. בימים האחרונים הוא גם מושא העניין של רבים מהעיתונאים ואנשי התקשורת שמלווים את הטור.
דה קרוז הוא חובב כדורגל נודע ובן להורים פורטוגזים. ביום שבת ביקש ממנהל קבוצתו לזנק ראשון לפרולוג כדי שיספיק לראות את פורטוגל מנצחת את אנגליה. בימים האחרונים הוא כלוא בין אהדתו צרפת, ביתו ומולדתו לבין פורטוגל, אהובתו וארץ מוצאו. רוכבים צרפתים רבים מודעים לעובדה זו. בק"מ הראשונים של כל שלב, כשהדבוקה עדין מתנהלת בעצלתיים, הם רוכבים לצידו ומקניטים אותו ("הכל נעשה ברוח טובה"). גם אנשי התקשורת הפכו אותו לפרשן הלא רשמי לענייני מונדיאל. "מעל הכל אני צרפתי. זהו ביתי וכאן נולדתי אך עדין אהבתי לפורטוגל היא רבה" מסכם דה קרוז.
