מאת:ורד בן יעקב
צילום:
קוסטה אוסנה
צפה על פני- המים, נושמת נשימות עמוקות ואיטיות, מגיעה להרמוניה עם גופי ומתחילה להוריד את קצב פעימות הלב…95…85…70…65… 55… פעימות לדקה… ורד בן יעקב בכתבתה השנייה על צלילה חופשית
מביטה במדרון שמתחתיי המתחיל מעומק 15 מטרים, לוקחת נשימה אחרונה ומלאה, מכניסה את ראשי וידיי למים לכיוון הקרקעית, הרגלים מזדקרות למעלה, אנכית לפÌני-המים וגורמות לגוף לשקוע מהר יותר וללא מאמץ.
בתנועות הראשונות מניעה את רגלי בחוזקה אך באיטיות. ככל שאני צוללת עמוק יותר, גופי נהייה כבד יותר ושוקע יותר מהר, המאמץ קטÁן והרגיעה והרפיון גדלים, קל יותר לשקוע, רפויה לחלוטין… מגיעה לקרקעית. רק 20 שניות חלפו!
המדרון הרבה יותר יפה וצבעוני מקרוב. הגעתי לשונית אלמוגים מרהיבה. שושנות ים ושושנונים סביבן, אלמוגי אבן המחביאים בתוכם דגיגים קטנים, ספוגים בשלל צבעים ועוד מינים וגדלים רבים של אלמוגים ודגים.
אני ממשיכה להעמיק וגולשת לאורך המדרון בקצב הכפול מזה שאני יכולה בצלילת מיכלים אך למעשה ללא כל מאמץ. הסנפירים שלי ארוכים פי שניים מאלו המיועדים לצלילת מיכלים והגמישות המדהימה שלהם מאפשרת דחף עצום תוך השקעת אנרגיה מינימאלית. רק עכשיו אני מתחילה להבין את היעילות שבתנועת הדולפין או הדג הנובעת מהמבנה והתנועה ההידרודינאמית שלהם.
הגוף עובר למצב של חיסכון בחמצן, קצב חילוף החומרים יורד וכך גם הדופק. הוא צונח ל-40 פעימות בדקה… אני תוהה מה לקח לי זמן רב כל כך להביא את עצמי לחוות את האופוריה הטבעית הזו?!
הגעתי ל- 18 מטרים עומק ולפתע אני מבחינה במורנה ירקרקה (דמוי נחש מים) המתקדמת לכיווני, היא מתקרבת מרחק נגיעה, מתעלמת ממני ולא מפחדת, אין פלא, הרי איני מרעישה תוך הוצאת בועות מוזרות מפי. אני מנצלת את ההזדמנות, שולפת מצלמה קטנה הקשורה למותניי ומצלמת אותה.
אני מסתובבת ומתחילה לעלות לפני המים בתנועות רגלים איטיות ורחבות. 18 מטרים של מים נמצאים מעלי, אך אני נשארת רגועה וממשיכה להניע את רגלי בקצב קבוע ואיטי, אני יודעת שתוך 25 שניות כבר אהיה למעלה, ואכן, פני המים מגיעים!
אני מרוקנת את האוויר הכלוא בריאותיי ומאפשרת לאוויר חדש וטרי להיכנס, טעם האוויר לעולם אינו כה טוב כלאחר צלילה חופשית.
הגוף כולו מרגיש כבד מחומצת החלב שהצטברה משום שבזמן העליה, השרירים עבדו תוך פעילות אנארובית. אני מאפשרת לשרירים ולנשימה להתאושש כמה דקות וצוללת שוב…
הריכוז שלי והיכולות שלי משתפרים מצלילה לצלילה, תחושת האופוריה מאפשרת לי להמשיך לצלול-חופשי כמה שעות ארוכות, ואז התשישות מגיעה ומציעה לי לפרוש, אני יוצאת מהמים בשיכרון חושים, בהרגשה נפלאה ומחכה כבר להיכנס אליהם שוב…
לכתבה הראשונה: לא, לא צניחה חופשית, צלילה חופשית
ורד בן יעקב- אלופת הארץ ומדריכה בצלילה חופשית.
www.deepfly.co.il
