ג'יימס אוליבר, שחיין אמריקאי צעיר בקבוצת השחייה של תיכון ג'נבה באילינוי, הלך לעולמו ביום ראשון האחרון לאחר שקיבל שבץ מוחי במהלך אימון וסבל מדימום תוך גולגלתי. השחיין החל את עונת התחרויות שלו בתחילת דצמבר והיה אמור להמשיך ולהתחרות בשבועות הקרובים במסגרת ליגת התיכונים האמריקאית.
לכתבות נוספות בנושא:
השחיינית יעל נרודיצקי נפטרה בגיל 27: "כולנו כואבים, שבורים והמומים"
התפקיד החיוני של פעילות גופנית בשמירה על לב בריא
האם בדיקת ארגומטריה הייתה מגלה את הפרעת הקצב של ראש הממשלה נתניהו?
לאחר המקרה, שאירע ב-8 בדצמבר, משפחתו פתחה עמוד מימון המונים לטובת סיוע בטיפול בו ואף גייסה מעל 30 אלף דולר, אולם לאחר שמונה ימים בהם היה מאושפז במצב קשה, הלך לעולמו בבית החולים. מהמשפחה נמסר: "המשפחה רוצה להביע את תודתה העמוקה לכל מי שהתפלל לשלומו של ג'יימס במהלך אשפוזו. התמיכה במהלך חוויה כואבת כל כך הייתה משמעותית מאוד עבורנו ולעולם לא נשכח אותה".
תיכון ג'נבה באילינוי | צילום: טוויטר
לפי המשפחה, אוליבר סבל ממצב מולד שנקרא AVM (ר"ת של Arteriovenous malformation), מום עורקי-ורידי במום, וזו הסיבה למותו. ביקשנו מד"ר חן גלייט סנטר, מנהלת היחידה לאיפיון תאים, המעבדה ההמטולוגית בבית החולים איכילוב בתל אביב (וגם כותבת טורים קבועה כאן בשוונג), סיוע בהבנת המקרה על סיבוכיו הרפואיים:
פגם מולד נדיר
AVM הוא למעשה מצב מולד שבו נוצר מעין סבך של עורקיקים עם ורידים אשר באופן נורמלי אמורים לספק דם עם חמצן לאזורים במוח ולפנות דם עני בחמצן מרקמות המח. באופן נורמלי חילופי גזים ברקמות מתרחשים בכלי דם קטנים שנקראים "קפילרות". במצב שיש AVM, חסר אותו "גשר" שמחבר בין העורקיקים והוורידים לבין הרקמות. כתוצאה מכך נוצר מצב של זרימת דם חזקה עורקית שמתחברת ישירות עם הוורידים אשר אינם רגילים ללחץ דם גבוה, כמו זה שמגיע מהעורקים.
כתוצאה מכך, החיבור החריג בין העורק והווריד ב-AVM יכול לגרום לקרע בכלי הדם ולדימום לתוך המוח של אותו אדם. מצב פתולוגי של AVM הוא יחסית נדיר, 1 מתוך 100,000 איש נולדים איתו. סימפטומים מסוכנים עשויים לבוא לידי ביטוי בטווח גילאים של 30 עד 50 בדרך כלל. התסמונת AVM הינה תוצאה של פגם מולד בעקבות התפתחות עוברית לא תקינה.
העורקים והוורידים במצב רגיל ובמצב של AVM | צילום: Shutterstock
הסיבוכים האפשריים
– שבץ מוחי הוא למעשה הסיבוך עם השכיחות הגבוהה ביותר. דימום לתוך רקמת המח עשוי לגרום לשבץ, לנזק מוחי.
פרכוסים והתעלפויות. בעקבות פגיעה בהולכה החשמלית התקינה במח.
– מפרצת שהיא למעשה ביטוי של פגיעה בדופנות כלי הדם במח. עשוי להוביל לדמם מוחי.
– נזק מוחי שמתבטא בפגיעה מנטלית, תהליכי למידה, זיכרון וכיו"ב.
– קומה ואף מוות גם הם עשויים להיות פועל יוצא של MVA.
אבחנה וטיפול
האבחנה של MVA יכולה להיעשות באמצעי הדמיה, כמו MRI, CT או הדמית כלי דם Catheter angiography. הטיפול ב MVA הוא כתלות בסיכון לסיבוכים, כתלות בגיל, ובכלל בתלות במצב הרפואי הכללי של המטופל. באופן אידיאלי, המטרה של טיפול במומים עורקים היא להפחית את הסיכוי לדימום או לגרום לו להיעלם לצמיתות. מספר דרכים שונות לטפל בו.
סוגי טיפול אלו כוללים ניתוח פתוח, חסימת עורקים על בסיס צנתר ו/או קרינה ממוקדת ל-AVM. לכל סוג של התערבות יש יתרונות וסיכונים התלויים בבריאותך הכללית ובמאפייני ה-AVM. באופן כללי, טיפול במום עורקי בהקדם האפשרי הוא בדרך כלל האפשרות הטובה ביותר להימנע מסיבוכים חמורים. כל אדם – וה-AVM של כל אדם – הוא ייחודי. כל אחד והפיתרון האינדיבידואלי שלו.
AVM עשוי להיות באזור במח שבו הסכנות של ניתוח או טיפולים אחרים מהווים סיכון גדול יותר מאשר פשוט לא לטפל ולהשאיר את המצב כמו שהוא. אם זה המקרה, יש לפקח בקפידה על ה-AVM עם בדיקות הדמיה לאורך זמן. אם ה-AVM מתחיל להראות סימנים של שינוי, המעידים על סיכון מוגבר לדימום, אז ייתכן שצריך לשקול התערבות טיפולית.
האם ניתן למנוע מצב של AVM?
אז התשובה היא לא, כיוון שזה תוצר מולד. הפרוגנוזה ומידת החומרה של ה-AVM היא כתלות במיקום שלו, בגודל שלו, בגיל ובמצב הבריאותי הכללי של המטופל. אפשר לחיות עם MVA ולשים לב היטב לסימנים כמו סחרחורות, כאבי ראש חזקים תדירים, חולשה של אחת הגפיים, בעיות זיכרון או ראייה או איזון.
