מאת:ד"ר שמי שגיב
רוכבי אופניים חשופים כידוע לפציעות ממגוון סוגים. רוכבי הכביש מסתכנים במפגשים עם נהגים לא זהירים, בנסיעה בכבישים משובשים ובתאונות הנובעות מרכיבה בדבוקה. רוכבי השטח, ובעיקר רוכבי הדאונהיל, מעדיפים דווקא את טעם האדמה על פני ניחוח האספלט, והיתקלות באלמנטים כמו סלעים ועצים מגדילה את הסיכוי ללקות בחבלות חמורות יותר. בשני ענפים אלו מרכיב המהירות מגדיל את הסיכון. למרות הנאמר ישנם רוכבים "מוכשרים" במיוחד אשר נפצעים מנפילות במהירות אפס. לשמחת הרופאים ובני המשפחה מרבית הנפילות מסתיימות בחבלות יבשות, זעזועים קלים ושפשופים אך רוכבים הסובלים מפציעות קשות יותר, כמו שברים קשים וזעזועי מוח.
טריאתלון אילת 2007 מקצה עילית צלם: אורי מרשנסקי
הפציעות הרווחות מתאפיינות בשברים בעצמות: שורש כף היד, עצם הבריח, עצם הפיקה וחוליות הצוואר אך גם בעצמות הגפיים, הקרסול ואזורים אחרים אשר אינם חסינים.
כיצד מאבחנים שברים? מה הוא הטיפול בשברים? כיצד ומתי חוזרים לפעילות? האם ניתן להמשיך להתאמן? על שאלות אלו ואחרות נענה הפעם.
מה הוא שבר?
שברים נגרמים עקב חבלות טראומתיות לעצמות השלד. שבר מוגדר כנזק בשלמות האנטומית של העצם. שבר יכול להיות חלקי, כשרק חלק מהעצם נשבר, כמו בסדקים, או שבר שלם כשהנזק הוא לכל רוחב העצם. שבר שלם יכול להתרחש ללא תזוזה, דהיינו, מצב שבו שני חלקי העצם השבורה עדיין במקומם האנטומי. לעומת זאת, שבר שלם עם תזוזה הינו מורכב יותר ולעתים עלול להיות מסובך יותר לטיפול. במקרה זה חלק מהעצם, או לפעמים שני חלקי העצם, זזים ממקומם האנטומי. שברים מסוג אחר, המכונים AVULSION, יכולים להתרחש בזמן נפילה והניסיון לבלום אותה. במקרה כזה מופעל השריר במלא עוצמתו עד כי הוא מסוגל למשוך את העצם שאליה הוא מתחבר וממש לתלוש חלק ממנה. שברים מסוג זה לרוב מתרחשים באזור האגן. סוג נוסף של שברים – שברי דחיסה – פוגעים בעיקר בעצמות חוליות עמוד השדרה. שברים אלו לרוב נגרמים מנפילות על הישבן ומעוצמת הנחיתה מופעלים כוחות לאורך עמוד השדרה העלולים לגרום לדחיסת וקריסת החוליות.
שברים בלוח הגדילה של העצם
שברים בלוח הגדילה של העצם דורשים התייחסות מיוחדת, מכיוון שאלו שברים הפוגעים במרכז הגדילה של העצם. שברים מסוג זה קיימים רק בקרב ילדים ונערים אשר עדיין נמצאים בתהליך הצמיחה ושלוחות גדילת העצם אצלם לא נסגרו ועדיין פעילות. שברים או נזקים ללוחות הגדילה יכולים לשבש את המשך ההתפתחות והצמיחה של הילד. לרוב, נזקים ללוחות הגדילה כשהם מטופלים נכון ובזמן אינם מותירים מוגבלויות כלשהן אבל חבלות ללוחות הגדילה אשר לא מאובחנות ולא מטופלות עלולות לפגוע בהמשך הגדילה התקינה בקרב ילדים.
האבחון
כשיש חשש לנזק חבלתי לעצמות השלד יש להגיע מיד לחדר מיון לצורך צילום. הצילום אינו נועד אך ורק כדי לקבוע אם אכן קיים שבר אלא גם כדי לקבוע את סוג השבר, והאם קיימת תזוזה הדורשת התערבות כירורגית בדמות ניתוח לקיבוע העצמות. סוג השבר יקבע גם את סוג הטיפול ומשך זמן ההחלמה הנדרש. קיימים מקרים שבהם צילום רנטגן מתקשה לאבחן שברים וסדקים סמויים, כמו שברים בעצמות שורש כף היד. במקרים כאלה יש לבצע מיפוי עצם.
שבר עצם הבריח
שבר זה הינו שכיח ביותר בקרב רוכבי האופניים. זכור לנו כיצד טיילר המילטון שבר את עצם הבריח בטור דה פראנס כבר בשבוע הראשון ובמהלך השבועיים הנותרים המשיך לרכוב ואף ניצח קטע נגד השעון. אם קיים חשש לשבר בעצם הבריח אל תנסו לשחזר את רכיבתו ההרואית של המילטון! תגשו ישר לחדר מיון. לרוב שברים אלו, מלבד הכאב, אינם מקור לחשש, אך לפעמים עלולים להתרחש סיבוכים כתוצאה מפגיעה בעצבים וכלי דם באזור השבר.
שבר זה מתרחש לרוב כתוצאה מנפילה ומהניסיון לבלום אותה בעזרת היד המושטת לפנים. שבר זה מלווה בכאב ובנפיחות באזור עצם הבריח ולפעמים גם נצפת בליטה, מעין מדרגה, המעידה על השבר ותזוזת העצמות. שבר זה לא ניתן לגבס ולכן הטיפול בפציעה זו לרוב די פשוט וכולל רצועה החובקת את הכתף והמרפק. ההחלמה היא בין 4-6 שבועות של כשבזמן זה יש להימנע ככל האפשר מתזוזת הכתף. על מנת לשלול מצב של נפילה נוספת והחמרת המצב, אסור לצאת לרכיבות מחוץ לבית אך ניתן לרכוב על טריינר.
לפעמים, במהלך ניסיון הבלימה, ניזוק גם מפרק עצם הבריח והשכמה,Acromioclavicular joint. חבלה כזו יכולה לגרום לפריקת מפרק זה שלרוב נראה כבליטה מעל מפרק הכתף. מצב זה מאופיין במוגבלות וחולשת תנועת הכתף. קיימים מצבים, בעיקר במקרים שבהם הרוכב מגיע מהר לטיפול, שבהם ניתן להחזיר את הפרק למקום.
שבר בעצמות שורש כף היד
שברים בעצמות שורש כף היד די שכיחים. שברים אלו מתרחשים כתוצאה מנפילה וניסיון בלימה בעזרת היד. שברים אלו, לרוב, שברים חלקיים ולכן גם קשה לאבחן אותם רק בעזרת צילום רנטגן. אם חוויתם נפילה מאופניים וצילום הרנטגן היה שלילי אבל אתם עדיין חווים כאבים ומוגבלות, אולי יש צורך במיפוי עצם על מנת לקבוע באופן ודאי האם קיים שבר.
פציעה זו דורשת גבס למשך 3-5 שבועות ולפעמים אף יותר. בזמן זה ניתן לרכוב על טריינר ואף בשטח, זאת בתנאי שהיד מגובסת ויש יכולת שליטה מלאה על הבלמים. מומלץ כמובן לרכוב בשטח קל על מנת להקטין את הסיכוי לנפילה חוזרת.
שבר בעצם הפיקה
שבר בעצם הפיקה מתרחש עקב חבטה ישירה בברך, פגיעה ישירה של הברך כנגד סלע או עץ, או כתוצאה מנפילה על הברך. במקרים כאלו עצם הפיקה יכולה להישבר לשניים או אף ליותר חלקים. לרוב, שבר זה מתרחש ללא תזוזה של חלקי עצם הפיקה, אך קיימים מצבים שבהם שריר הארבע ראשי (השריר המתחבר לעצם הפיקה) עלול ליצור כיווץ המסוגל ליצור הפרדה בין החלקים. במקרה של תזוזה קיים צורך בקיבוע כירורגי של חלקי עצם הפיקה. גיבוס הברך למשך 4-6 שבועות נחוץ להחלמת הברך. בזמן ההחלמה ניתן להתאמן על טריינר, אך רק על הברך הבריאה. מחקרים מראים שאימון הברך הבריאה ממריץ את הדם ועוזר בהאצת תהליך ההחלמה של הברך הפגועה.
שברים בחוליות הצוואר וזעזועי מוח
כמעט בכל חבלה ונפילה מאופניים מתרחשת פגיעה בחוליות הצוואר. אף על פי כן, בצילומי הרנטגן לרוב אין ממצאים, וגם האבחון הקליני לא מגלה סימפטומים המעידים על נזק. אך שבועות וחודשים מאוחר יותר עלול הרוכב לחוש כאבי ראש, סחרחורות, אובדן זיכרון ואי יכולת ריכוז, וכאבי צוואר המלווים בהקרנות ליד ועוד מיחושים אחרים.
טיפול ראשוני ופינוי של נפגע חבלות ראש וצוואר דורש משנה זהירות. אין לעודד את הנפגע להתרומם מהר מדי לאחר הנפילה. יש לוודא שהרוכב נמצא בהכרה מלאה, ער ומסוגל לזהות את עצמו ואת הסביבה. אם קיים חשש לזעזוע מוח ונזק לחוליות הצוואר, אין לנסות לרכב חזרה אלא לדאוג לפינוי (לכן תמיד יש לרכוב בשטח עם חבר וטלפון). במקרה שבו קיים אבחון ודאי של שבר בחוליות הצוואר יש לקבע את הצוואר. אם אין שבר, יש להימנע מקיבוע הצוואר וזאת משום שמחקרים מראים שבמצבים שבהם קובע צווארם של נפגעי תאונות דרכים (לרוב כדי להרשים את חברות הביטוח) נוצרו נזקים אשר הותירו מוגבלויות קשות. חוליות הצוואר עמוסות בעצבים השולטים על היציבה ואיזון השלד וכשעצבים אלו מתנוונים כתוצאה מאי-שימוש נוצרים נזקים למערכת המוטורית–שרירית.
שיקום משברים וחבלות
כפי שצוין ניתן ורצוי להתאמן תוך כדי ההחלמה משברים. אין לאמן את החלק השבור בזמן תהליך האיחוי! ניתן לרכוב על טריינר אם הפציעה בפלג גוף העליון או לאמן את הרגל הבריאה. תהליך השיקום לאחר הסרת הגבס צריך לכלול:
החזרת טווח תנועה מלא של הפרק. יש צורך במוביליזציה של הפרק ( בטיפול כירופרקטי או פיזיוטרפי ). בהתחלה התנועות פסיביות (כשהמטפל מניע את הפרק) ולאחר מכן תנועות אקטיביות ( כשהמטופל מניע ).
חיזוק הטונוס השרירי. לאחר שטווח התנועה השתקם יש צורך בחיזוק השרירים שנחלשו באופן משמעותי. בהתחלה יש לבצע חיזוקים סטטיים (התנגדות ללא תנועת הפרק) ולאחר מכן תרגילים אקטיביים עם התנגדות. התרגילים הרצויים הם תרגילים אקסצנטריים, כלומר התנגדות תוך כדי הארכת השריר.
חיזוקים דינמיים–תפקודיים. תרגילים יותר מורכבים שנועדו לשקם את תפקוד מערכת העצבים. תרגילים אלו הם קריטיים לשיקום מלא ולחזרה בטוחה לפעילות. מדובר בתרגילים כמו עמידה על פטרייה או כדור. תרגילים על כדור (GYM BALL). מצוינים למטרה זו.
שברים וחבלות אינם פוגעים רק בשלמות האנטומית והתפקודית של גופנו אלא גם בביטחון העצמי שלנו. העובדה כי לחוסן המנטאלי יש חשיבות מכרעת בתהליך הריפוי ידועה זה מכבר ולכן חשוב לזכור כי תהליך השיקום מתחיל מיידית. ככל שתניעו את חלקי הגוף שלא נפגעו מוקדם יותר, כך תאיצו את תהליכי הריפוי ותמנעו את התנוונות הגוף והנפש.
זיכרו כי לכל פציעה יש "חלון" החלמה, ולכן יש הגיע כמה שיותר מהר לטיפול. פציעה שלא מטופלת בזמן עלולה להשאיר צלקות בלתי ניתנות לריפוי בשלבים מאוחרים יותר.
הכותב: ד"ר שמי שגיב – כירופרקט, מומחה לפציעות ספורט
M.Sc. ביומכניקה – ניתוח ואבחון תנועת כף הרגל ( Gait Analysis)
www.shemidc.co.il
