"המטרה שלי במסע היא להראות שאפשר לחלום בעיניים פקוחות, רק צריך לעבוד קשה בשביל זה. אני לא אומר שכולם צריכים לקחת אופניים ולחצות יבשות, אלה שכולם צריכים לחשוב טוב, טוב, מה הוא החלום שלהם." ג'ינג'י מקיף את העולם באופניים

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

שלום לגולשי שוונג. אני שמח על ההזדמנות לכתוב מידי כמה זמן ולספר לכם קצת מהסיפורים והחוויות שלי כאדם המקיף את העולם באופניים. כעת אני נמצא על החוף הים התיכון, באזור ולנסיה שבספרד. זו הפעם הראשונה מזה יותר משנתיים של מסע בו אני לוקח מנוחה להתארגנות מחודשת, כתיבה ועוד דברים שיקדמו אותי הלאה. ספרד היא מקום טוב למנוחה, הרגעת הגוף והעלאת כמה קילוגרמים טובים שחסרו לי אחרי מסעי האחרון באפריקה. אנשים חמים כאן בספרד, הבירה קרה, וזו הזדמנות טובה לסיכום עם עצמי על המסע שערכתי בשנתיים האחרונות באמריקה ואפריקה, אולי כי כאן המסע נעשה יותר נוח.

 
אחרי שרכבתי 40 אלף קילומטרים (כמו קו המשווה), חלפתי על פני 23 מדינות ב- 3 יבשות שונות, הזדקקתי לפסק זמן כדי לעכל את אשר עברתי ומה אני עומד לעשות בהמשך. לאחר עשרה ימים עמוסים בישראל, כדי לקדם את המסע שלי בכל דרך שיש, הופתעתי לראות את הדחיפה של אנשים מכול קצוות הארץ למסע הזה. לא אנסה לסכם כאן את החלק שכבר עשיתי במסע אבל אני יכול לכתוב שלדעתי זה המסע הגדול ביותר שנעשה על ידי ישראלי אי פעם, גדול בהרבה ממה שחשבתי שהוא יהיה, מסע שבו היכולות הפיסיות שלי יהיו גדולות, אבל מינוריות לעומת היכולות המנטאליות שסיגלתי לעצמי עם השנים.

הכל יכול לקרות והכל יקרה…
במסעי עד כה שמחתי מאוד להתראיין (ביחד עם העזרה של השגרירויות ישראל בעולם) לכלי התקשורת במדינות השונות, להגיע לבתי ספר ולדבר על המסע שלי ועל ישראל. היה חשוב לי לדבר עם האנשים המקומיים, כדי לתת להם פנים של ישראלי אחר ממה שהם מכירים בכלי התקשורת שלהם. רק לפני כמה ימים נפגשתי עם סטודנטים ספרדים שרצו לדבר איתי על המסע ועל החיים בארץ, ונראה היה שהצלחתי לשנות להם קצת את נקודת המבט שלהם על ישראל בפרט ועל החיים בכלל.

המטרה שלי במסע היא להראות שאפשר לחלום בעיניים פקוחות, רק צריך לעבוד קשה בשביל זה. אני לא אומר שכולם צריכים לקחת אופניים ולחצות יבשות, אלה שכולם צריכים לחשוב טוב, טוב, מה הוא החלום שלהם. לדעתי, המסלול החברתי המוכר של צבא, טיול, עבודה ולימודים, אשה וילדים, סוגר בנו מקום בו מתקיימים החלומות ועם הזמן אנחנו שוכחים אותם.

האופניים שלי
אני לא משתמש באופניים ככלי תחרותי, מבחינתי העולם גדול וחזק בשביל שאתחרה נגדו, אני מעדיף להרגיש שאני איתו. אני גם לא רוכב נגד העולם, וזה לא רועי נגד האנדים או נגד מדבריות אפריקה, אלה ג'ינג'י שרוכב עם האנדים ועם המדבריות. אי אפשר להעביר 5 שנים מהחיים בהרגשה של 'אני נגד משהו', לא?

לאופניים שלי קראתי 'אמונה' והוא כאמור לא כלי תחרותי או כלי לטיולי פנאי. הוא כלי שמעביר אותי בעולם בדרך שלי, כלי שאפשר לרכוב עליו למחוזות נידחים שלא הרבה אנשים מגיעים אליהם. על האופניים מרגישים חלק מהדרך, נסיעה לא יותר מידי מהירה ולא יותר מידי איטית כך שאפשר יהיה לשמוע את הטבע מדבר ומספיק זמן להקשיב לו.

אני יכול לומר שהחלטתי להקיף את העולם עם אופניים ורק אחר כך התחלתי לרכוב עליהם. לא ידעתי איך מתקנים פנצ'ר או מכוונים את ההילוכים. התחלתי מאפס כשאני יודע שהשמיים הם הגבול. האופניים זו גם דרך חיים.

כעת אני לפני היציאה לדרך במסע יבשת אירופה. נכון, ינואר זה לא בדיוק העונה המומלצת לרכיבה באירופה הקרה אבל בשביל להיות בעונה הנכונה בטיבט אני צריך לרכב בעונה הלא נכונה באירופה. אירופה קרה בחורף אבל טיבט יכולה להיות קטלנית אם לא מגיעים בזמן הנכון. מספרד לצרפת, שוויץ, איטליה, סלובניה, סרביה, בולגריה וטורקיה עד יבשת אסיה הגדולה. אלה הם חיי כרגע ואני כבר מרגיש את הצורך שלי בעולם מלא הרפתקאות ולרכוב אל הלא נודע.

רועי ג'ינג'י סדן