בין הרצים והרצות שהגיעו בתחילת חודש ינואר האחרון לקחת חלק בחגיגת ההקפות במסגרת תחרת הספרטניון היה גם בחור צעיר, שהחליט להעביר את זמנו עד לגיוס בשבועות הקרובים בצורה קצת פחות קונפורמית מבני גילו. רוי גלוון, רק בן 19, סיים את מקצה 100 המייל (160 ק"מ) שבו התחרה בזמן של 19:47 שע'. מדובר אמנם בתוצאה שהקנתה לו רק את המקום האחרון מבין חמשת המתחרים במקצה, אבל גם את הקריטריון למרוץ הספרטתלון שאליו הוא שואף להגיע.
"המטרה שלי היתה להשיג את הקריטריון לספרטתלון". רוי גלוון בספרטניון | צילום: תומר פדר, SportPhotography
עוד כתבות ריצה למרחקים בשוונג
מחקר: ריצה למרחקים מובילה לעלייה בדם של תאים המגנים על הגוף
אימוני כוח והשפעתם על רצים למרחקים ארוכים
האם ניתן לנבא ביצועים של רצי אולטרה מרתון?
"בדיעבד אולי הייתי צריך להתכונן טוב יותר לספרטניון", מודה רוי, "התאמנתי רק שבעה שבועות עם קילומטראז' שבועי שנע בין 120 ל-200 ק"מ, לרוב בקצב לא גבוה. המטרה שלי היתה להשיג את הקריטריון לספרטתלון והצלחתי. למה דווקא ספרטתלון? נתקלתי בסרט על המרוץ הזה בטעות ביוטיוב והתלהבתי מהסיפור ההיסטורי והמאוד עמוק והמעניין שלו. בעיניי העובדה שהיה אדם שבאמת עבר את המרחק הזה בהיסטוריה, עם שריון וכנראה יחף, היא מדהימה. מדובר באחד המבחנים הגדולים ביותר למנטליות של האדם".
כשהמוח מתחיל לרוץ
מגפת הקורונה שפרצה לחיינו לפני למעלה משנתיים שינתה לכולם את השגרה, אבל אצל גלוון ההשפעה שלה היתה גדולה עוד יותר. את הריצה הראשונה שלו, להוציא טריאתלון אחד שבו השתתף כילד וכמה מרוצים למרחק של שני ק"מ, עשה בסגר הראשון והקשה מכולם שהוטל על תושבי המדינה.
"התקופה היתה חודש מאי 2020, בזמן שאפשר היה לצאת מהבית רק לספורט יחידני", מתאר רוי, "נמאס לי לשבת בבית, אז יצאתי לרוץ וזה לא הלך טוב. תכננתי לצאת לריצה של 5 ק"מ שהסתיימה אחרי 2 ק"מ וחזרה הביתה בהליכה. אבל יצאתי בהמשך שוב ושוב, רצתי עוד ועוד ואז התחלתי להתאהב בדבר הזה שנקרא ריצה ובעיקר במרחקי האולטרה. הנושא הזה של המרחקים הארוכים מאוד משך אותי והמוח שלי התחיל 'לרוץ' תרתי משמע".
רוי גלוון בסיום מקצה ה-100 מייל | צילום: דן גלוון
מה משך אותך במרוצי האולטרה?
"ראיתי בסרטים מה אנשים עוברים במהלך אולטרה וזה ריתק אותי. רציתי לחוות את זה בעצמי והחלטתי שיום אחד אעשה את זה, אבל לא ידעתי מתי. המשכתי להתאמן כרגיל, העליתי מרחקים לאט לאט, עד ריצת ההתרמה שרצתי למרחק של 65 ק"מ שאחריה הבנתי שאפשר לרוץ רחוק יותר, כמו בספרטתלון".
לפני כשנתיים רץ גלוון, אז תלמיד תיכון אלון מרמת השרון למרחק של 65 ק"מ מירושלים לרמת השרון כחלק מגיוס כספים לרכישת ניידת לאספקת ציוד רפואי נשימתי למאושפזים בבית. "ברגע שאתה מבין שהמוח שלך יכול לקחת אותך למקומות שלא ציפית שתגיע אליהם, גוברת אצלך הסקרנות לדעת כמה רחוק אתה עוד יכול למשוך מהנקודה שהגוף לא יעשה עוד צעד", הוא ממשיך, "זה מה שקרה לי. זה מסע מסקרן שאתה לוקח לתוך המוח שלך ולתוך עצמך".
מה גילית שחשוב מבחינתך בריצות האולטרה?
"הלוגיסטיקה, הכלים המנטליים כמו שציינתי והתזונה שהיא מאוד חשובה. במהלך ה-100 מייל התזונה שלי הורכבה בעיקר משתיית נוזלים עם סוכר כמו מים בטעמים ומשקאות מתוקים, לצד חטיפי אנרגיה, תפוחי אדמה קטנים, אורז, תמרים ועוד. התזונה לדעתי היא הרבה ניסוי וטעייה עד שמוצאים מה עובד עבורך. לבטן שלי נוח עם הכל ולא סבלתי במהלך הריצה מבעיות משמעותיות בעיכול. כן חשוב לדעת כמה קלוריות אתה מכניס כל שעה".
חי בשלום עם המחלה
עוד לפני הריצה היתה, ועדיין יש לרוי את האהבה לנגינה. הוא מנגן בגיטרה בס להנאתו ועובד כשליח בוולט. עם זאת, הוא לא היסס ולו לשנייה אחת להשקיע את כל זמנו ומרצו בריצה, כי זה האופי שלו: להתמקד על מטרה אחת ולעשות אותה על הצד הטוב ביותר. אולי יש קשר ל"מחלת הפרטס" איתה הוא חי מאז היה פעוט, שמתבטאת באורך שונה של הרגליים שלו.
צילום: דן גלוון
"אם לא המחלה יכול להיות שלא הייתי רץ", מודה רוי, "אני רץ כי כיף לי ואני אוהב את זה. אני אוהב לחקור את האפשרויות ואת היכולות של גוף האדם והנפש. המחלה כן מורגשת לפעמים, כן מדי פעם כואב לי, אבל אני מתמודד עם זה. הגוף שלי התחזק בזכות הריצה ולמרות שיש מקרים שמתחיל לכאוב לי בירך אני מתאמן סביב הכאב, מנהל את זה, ואם צריך להוריד עומסים זה מה שאני עושה. אני מרגיש שהצלחתי להגיע לסוג של איזון עם האימונים והמחלה ולא להיפצע".
איך המשפחה מקבלת את השיגעון שלך?
"המשפחה מאוד תומכת. אבא שלי היה איש הצוות שלי בספרטניון כל היום והלילה ואז שוב ביום. אבל קשה להבין את זה אם לא עושים את זה, או כמו שאומרים 'זר לא יבין זאת'. המשפחה מבינה שאני עושה משהו שאני באמת אוהב ומקבלת את זה".
מה היעד הבא שלך?
"נרשמתי לאתגר ה-DNF בחודש פברואר אבל אין לי שם יעד מוגדר. אני בעיקר רוצה לחוות את הפורמט של ריצה בסינגל עד שלא רצים יותר. היעד המוביל הוא הספרטתלון יום אחד. נכנסתי להגרלה ונראה מה יקרה. בכל מקרה אני מתכנן לחזור לספרטניון גם בשנה הבאה, למרות שהקריטריון שהשגתי תקף לשלוש שנים. יש לי מטרה ואני יודע שבסוף אשיג אותה, גם אם זה אומר שזה יקרה לאחר שאשתחרר מהצבא".
