אם תשאלו את רוב הרצים מהו השיפוע הנכון בהליכון כדי לדמות ריצות בחוץ, הם יענו 1%. מספר זה הוא הפשטה (מוגזמת) של תוצאות המחקר של אנדרו ג'ונס, פיזיולוג של המאמץ מאנגליה המוכר בזכות המחקרים שלו על פולה רדקליף. אז מה באמת אמר אנדרו ג'ונס?

איך מתרגמים את זה לריצה בחוץ? רצים בהליכון | צילום: thinkstock

במאמר שהתפרסם באוגוסט 1996 במגזין למדעי הספורט  שכותרתו "שיפוע של 1% בהליכון מייצג בצורה הטובה ביותר את ההוצאה האנרגטית של ריצה בחוץ" (A 1% treadmill grade most accurately reflects the energetic cost of outdoor running) כתב ג'ונס את הדברים הבאים: "בעת ריצה על הליכון, היעדר התנגדות האוויר גורר עלות אנרגטית נמוכה יותר בהשוואה לריצה בחוץ באותה המהירות. שיפוע קל של ההליכון יכול להגדיל את העלות האנרגטית ולפצות על ההבדל".

עוד כתבות בנושא 

מתאמנים הרבה? כנראה שמובטחים לכם חיים ארוכים 
איך לא נותנים למתח הנפשי להשפיע על הגיל הפיזיולוגי?
מאיזה תכניות אימון צריך להיזהר? 

במחקר השתתפו 9 רצים מאומנים, מורגלים היטב בריצה על הליכון, אשר רצו במשך 6 דקות בשש מהירויות שונות (10.5, 12.0, 13.5, 15.0, 16.5, 18.0 קמ"ש) עם התאוששות של 6 דקות בין הריצות. שגרה זו חזרה על עצמה שש פעמים, חמש פעמים על ההליכון בשיפועים שונים (0%, 1%, 2%, 3%) ופעם אחת בחוץ לאורך כביש מישורי. דגימות כפולות של האוויר שננשף נאספו במהלך 2 הדקות האחרונות של כל ריצה כדי לקבוע את צריכת החמצן.

איך מדמים ריצה בהליכון לריצה בחוץ

נמצא שהקשר בין צריכת החמצן (VO2) והמהירות בכל שיפוע היה לינארי מאוד. במהירויות הנמוכות צריכת החמצן בריצת כביש היתה דומה לריצה על הליכון בשיפוע של 0% או 1%. אבל היה נמוך באופן משמעותי מ-2% ו-3%. ב-13.5 קמ"ש צריכת החמצן בחוץ הייתה דומה לזו של ריצה בשיפוע של 1%. בריצה במהירויות הגבוהות צריכת החמצן הייתה דומה לשיפועים של 1% ו-2%.

בסיכומו של דבר, נמצא כי ריצה בשיפוע של 1% מהווה את הקירוב הטוב ביותר לריצה בחוץ במהירויות של 10.5 ועד 18 קמ"ש.

עדיין לא חברים של שוונג בפייסבוק? הצטרפו עכשיו וקבלו את כל התכנים הכי מעניינים

תומר גמנידר | טכנולוג תקשורת מחשבים וטריאתלט