במדינתנו הקטנה, מוכת השכול והאבל, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא יום אבל לאומי בו כולנו מרכינים ראש וזוכרים ליום אחד את אותם אלו ששילמו בחייהם. עבור המשפחות השכולות, חברי נופלים וקרובים, השכול אינו מרפה, גם כשנכנסת שמחת יום העצמאות במלוא עצמתה. בועז יעקב, 40 מקדומים, שירת כלוחם בשייטת 13 וכיום מנהל מפעל לייצור גלידות, איבד בזמן שירותו הצבאי חברים קרובים, "ביום הזיכרון היינו הולכים כל פעם לאזכרות וכל פעם שאתה הולך לאזכרה אחת, אתה מוותר על הרבה אזכרות אחרות שאתה לא יכול ללכת אליהן", הוא מסביר, "ביום הזיכרון תמיד מצאתי את עצמי יוצא לרוץ, לשחרר מתחים, לרוץ עם עצמי, להעלות זיכרונות על אנשים שכבר לא יכולים לרוץ איתי. גיליתי שישנם אנשים שלא ממש מכירים ומחוברים עד הסוף ליום הזה, לא לכולם יש הזדמנות לקחת חלק בזיכרון. חשבתי שזו יכולה להיות תרומה או שליחות, לחבר את הזיכרון וההנצחה בדרך קצת שונה. לבנות סביב היום הלאומי פעילות משותפת עם אופי אחר מהמרוצים שאנחנו מכירים".
צ פ ו | מתחברים לזיכרון
"חשוב לנו לחבר את כולם לזיכרון"
בועז החליט ליצור מרוץ חדש, בלי שער זינוק, מוזיקה, אקספו או מסלול משולט, ללא מדידת זמנים או חלוקת מים, "באותו היום ובאותה השעה כל אחד שם על עצמו חולצה בצבעי כחול ולבן עם הלוגו של המיזם, תולה שלט עם שם של חלל צה"ל שנבחר עבורו, אפשר לבחור גם שם נוסף, ויוצא לפעילות כמו ריצה, הליכה, רכיבה, הרעיון הוא לחבר את כולם, לא רק קהילת הרצים".
זוהי השנה השנייה בה יוצא לדרך המיזם "רצים לזכרם" לדרך. אשתקד לקחו בו חלק אלפי אנשים מכל רחבי הארץ "שנה שעברה יצאנו לרוץ ברחובות כפר סבא, פתאום ראינו עוד קבוצה מגיעה מולנו בריצה, ועוד זוג עם עגלה שלובשים את החולצה", נזכר בועז.
נכנסים לאתר "רצים לזכרם" ולוחצים על הרשמה, מזינים את פרטיכם האישיים ובוחרים כמות ומידת חולצה רצויה. לאחר הזנת הפרטים והתשלום תקבלו באופן אקראי שם של חלל צה"ל וקובץ להדפסה שישלח אליכם למייל, דומה למספר מרוץ אותו תוכלו לתלות על החולצה בזמן הפעילות.
הנצחה דרך הרגליים
החולצה תישלח אליכם לפי בחירתכם לאחת ממספר תחנות חלוקה הפרוסות ברחבי הארץ בתחנות הנוחות So Good של סונול. כדי לקבל את החולצה תצטרכו להציג קוד קופון במעמד איסוף החולצה. ביום הזיכרון 18 באפריל, בשעה 17:30 בערב, יצאו כולם עם החולצות ושמות הנופלים, ללא קו זינוק או מסלול, כל אחד יוצא להנצחה פרטית.
"היו כאלו שהתארגנו לקבוצות ענקיות", מספר בועז, "כל אחד לקח את זה למקומות אחרים. אפילו ביישוב שלי, מישהו שלא ידע שאני עומד מאחורי המיזם ארגן קבוצת אנשים ובדרך הם עצרו מספר פעמים ובכל פעם דיברו על נופל אחר עד שהגיעו לבית העלמין. המיזם יצר שיתופי פעולה רבים והנצחה דרך הרגליים, לשחרר אנדורפינים ואת העצב בדרך פעילה. לי זה עזר מאוד בחיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות. המעבר בין יום כל כך אפל ליום שמח, אין קטע קישור שיוצר מעבר".