הריצה היא חלק משמעותי מאוד בחייו של גיא בן דור בן ה-32. כמי שהיה אתלט תחרותי בגיל נוער שהתמחה בריצות למרחקים בינוניים כמו 800 ו-1,500 מטר, ולאחר מכן לוחם ביחידת חילוץ והצלה 669, אפשר להגיד שיש לו כושר בלשון המעטה. כמו רבים וטובים שהריצה עבורם היא דרך חיים הוא יכול להמשיך ולטפח את הכישרון שלו במקביל לטיפוח הקריירה, ולהיות רץ תחרותי בולט בשטח. אולי אפילו אחד מאלה שרואים הרבה על הפודיומים במרוצים השונים. אבל הוא ואביו עופר בחרו בכיוון אחר. בעוד שרובנו נהנים מלעמוד באתגרים של עצמנו, הם פשוט עוזרים לאחרים לעשות דברים שהם לא חלמו עליהם – בתחום הריצה וההליכה.

רץ מוכשר, שהחליט ללכת לכיוון קצת אחר. גיא בן דור | צילום: באדיבות קבוצת 180 מעלות

עוד כתבות בנושא 

סיפורו של דדי כוחן, לקוי ראייה שמכתיב קצב בחצאי מרתון 
כוח הרצון: האנשים שעושים מרתון ואיש ברזל עם פרוטזה 
המרתוניסט גדי ירקוני שנפגע בהיתקלות בלבנון, ייצג את ישראל בריו 

גיא ועופר בן דור הם המייסדים של קבוצת 180 מעלות שהיא אמנם חדשה יחסית, אבל הם כבר עוסקים לא מעט שנים באימון של אנשים בעלי מוגבלויות. קרוב לוודאי שנתקלתם בהם במרוצים ברחבי הארץ או בפארק הירקון. הם בולטים בשטח לא רק בגלל חולצות הקבוצה, אלא בגלל שהם אף פעם לא לבד. תמיד תראו אותם לצד רצים עיוורים, אנשים המתמודדים עם שיתוק מוחין שקמים מהכסא והולכים, נפגעי פוסט טראומה שמתאמנים למרתון ועוד רבים. ב-180 מעלות יש מקום לכל אדם שמתמודד עם מוגבלות כלשהי בין אם פיזית או נפשית, ורוצה לעסוק בספורט. וכשהקבוצה רק הולכת וגדלה ומונה כיום 100 רצים, אפשר להבין מה גרם לגיא בן דור לבחור בכיוון אחר כרץ: "עשיתי בחירה מודעת ממקום של לעשות דברים ולאהוב אותם. הפן התחרותי מהבחינה האישית הצטמצם וזה נהיה פחות חשוב מבחינתי כי הליווי והאימון הפכו ליותר משמעותים", הוא מסביר.

יש לא מעט מסגרות שמציעות פעילויות ספורטיביות עבור אנשים עם מוגבלויות וכמובן שצריך לברך על כמה שיותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שב-180 מעלות קורה משהו מיוחד. לאחרונה קיבלה הקבוצה חשיפה תקשורתית רחבה אבל עד אז חלק גדול מהמתאמנים הגיעו בעיקר דרך שמועות מפה לאוזן. מה שהביא אותם לשם היה הרעיון להשתלב בקבוצה חברתית ומגוונת עם אנשים מכל הסוגים, ולהתאמן אצל אנשים שככל הנראה באמת מאמינים במה שאחרים אולי לא. כך למשל אייל לוי מתל אביב, שמתמודד עם שיתוק מוחין, גילה רק בעשור החמישי לחייו שהוא יכול ללכת למרחקים.

"תמיד עשיתי ספורט, אבל לא הליכה. התאמנתי בחדר כושר והייתי מסוגל ללכת ברצף אולי ל-100 מטר. אף פעם לא חשבתי על האפשרות שאני אוכל ללכת למרחקים יותר גדולים והיום כבר הצלחתי להשלים הליכה ל-3 קילומטרים ואני מתאמן ליעד הבא שהוא 5 קילומטרים". על השאלה איך זה קורה פתאום או מה בעצם השתנה כאן אומר לוי: "במסגרות אחרות הרגשתי לפעמים שעושים לי טובה, וכאן אני מרגיש שיותר אכפת להם, שהם יותר בתוך זה". כל מי שמכיר את עופר בן דור יודע שאכפתיות היא אחת התכונות שאתה הוא מזוהה, ומי שלא מכיר יבין ממה שהוא מספר. "עד 2003 הייתי שכיר וניהלתי חברה גדולה. מאז הקמתי עסקים של נדל"ן בארץ ובעולם ומכיוון שמיניתי מנכ"לים אני לא עובד. אצלי יש סדר עדיפויות, וזה אומר שאם אני מוזמן כרגע לסגור עסקה בגרמניה ובאותו הזמן יש מורה שרוצה להקים קבוצה לילדים אוטיסטים, אני לא אסע לגרמניה. חד משמעית. פעילות לאנשים עם מוגבלויות היא בעדיפות עליונה אצלי, וכל המשפחה שלנו רתומה לזה".

"לא חשבתי על האפשרות שאני אוכל ללכת למרחקים ארוכים". אייל לוי (מימין) עם עופר בן דור | צילום: באדיבות קבוצת 180 מעלות

בשנת 2008 החליט גיא בן דור ללוות רץ עיוור, וכך הוא ואביו, שכבר עסק באימון של רצים עיוורים במשך מספר שנים, הגיעו לבזה נבבה שהשתתף במשחקים הפראלימפיים בבייג'ינג. בתור רץ מהיר למרחקים ארוכים, גיא היה צריך לרוץ כשהוא קשור למרתוניסט בעל תוצאה של שלוש שעות, אבל כבר אז הוא הבין שמעבר לערך המוסף של האימונים הקשים יש הרבה יותר. כך החל למעשה הפרוייקט הזה שעבר במשך כמה שנים במסגרות שונות עד לפתיחתה של "180 מעלות" בשנת 2015. הקבוצה אמנם מתמקדת כיום באזור גוש דן אבל במשפחת בן דור מבטיחים לנו שהיא תגיע גם לירושלים, לצפון ולדרום. הם יודעים את זה כי הם רואים מה קורה בשטח כפי שמסביר גיא: "יש מאות אנשים שמגיעים להתנדב בפעילויות שלנו. אנשים שמגיעים מכל האספקטים, גם ספורטאים, גם אנשים שנמצאים חזק בעולם של הריצה וגם אנשים שיש להם חיבור לאותם אנשים עם מוגבלויות שדרך ההיכרות שלנו נחשפים לריצה". עופר בן דור מוסיף: "אנחנו מכשירים אנשים שעוסקים באימון ריצה כדי לבוא ולאמן את הקבוצות המיוחדות שלנו. מה אנחנו רוצים זה שאנשים פשוט יגיעו להתאמן".

הקבוצה מתקיימת למעשה הרבה בזכות המתנדבים, כשבמקביל גיא ועופר מאמנים גם קבוצות ריצה של חברות ועם התמורה הכספית מסבסדים את העלות עבור חברי הקבוצה שהופכת למינימלית. מבחינת גיא זה אומר לא רק להעביר אימונים, אלא התעסקות יומיומית בכל מה שכרוך בניהול קבוצה בת 100 חברים שרק הולכת וגדלה, וכל זה במקביל לעבודה כרואה חשבון ולחיי משפחה כאבא טרי. "זו לגמרי עוד משרה ואני מקדיש לזה כל דקה פנויה שיש לי. כשאני רואה את ההישגים של המתאמנים אני מרגיש שזו זכות ענקית שיש לך אפשרות לתת מהידע שלך כדי לשפר את איכות החיים של אנשים אחרים. אני מרגיש סוג של הכרת תודה וזה רק מגביר את המחויבות שלי לדבר".

הקבוצה גדלה ומתרחבת | צילום: באדיבות קבוצת 180 מעלות

כשבקבוצת 180 מעלות מדברים על הישגים גדולים, זה לאו דווקא אומר ריצת מרתון. וכן, יש שם גם מרתוניסטים אבל מה שיפה כאן הוא שיש הכל מהכל, ולכל אחד התמודדות אחרת. זה אומר שההישג של המרתוניסט הוא לא פחות מכובד משל ההלך ל-5 קילומטרים. "דוגמה בולטת למישהו שעשה אצלנו שינוי ענק היא של בחור עם שיתוק מוחין ששנים ישב על כסא גלגלים ברמה של אבדן היכולת ללכת", מספר גיא בן דור: "באימון הראשון ניסינו לגרום לו לקום מהכסא ולעשות כמה צעדים וזה נחשב לדבר מטורף. משם כל שבוע הוספנו מטרים ספורים כי היה צורך להסיר חלודה. בתהליך של כמה שנים טובות הגענו למצב שהבחור הזה השתף בשלושה מרוצים ל-5 קילומטרים ועכשיו המטרה שלו היא לסיים 10 קילומטרים. צריך להבין שמה שהבן אדם הזה עשה, 5 קילומטרים ב-3 שעות, זה כמו אולטרה מרתון. צריך להבין את גודל המאמץ שלו".

אומרים שכשאנחנו בוחרים לעשות דברים עם הלב, קורים בסופו של דבר יותר ויותר דברים טובים. אז במשפחת בן דור נהנים קודם כל ממשהו שאי אפשר לקנות בכסף, ובמקרה של רצים גם לא להשיג בתוצאות. בזכות הפעילויות גיא הכיר את אשתו עדי ובאופן כללי כנראה שרק מי שעסוק כל כך בשביל אחרים יודע באמת עד כמה גדולה התמורה, ובעיקר עד כמה חשוב להמשיך וללמוד מאותם אנשים שהוא מאמן. "בסופו של דבר אני לומד שכל בני האדם דומים במה שהם רוצים. אי אפשר לשפוט אף אחד לפי המראה ואפשר ללמוד מכל אחד משהו. מאוד חשוב להיות ער לסביבה שאתה חי בה".

אז 180 מעלות רק הולכת וגדלה, במקביל עופר בן דור מפעיל קבוצות נוספות לנפגעי פוסט טראומה ונפגעות תקיפה מינית – ומארגן משלחות שונות למסעות מיוחדים בעולם. אחרי שהביא מספר אנשים עם מוגבלויות לפסגה של הקילימינג'רו באפריקה, הוא מתכנן מסע טיפוס הרים באירופה לבעלי פיגור שכלי, טיפוס להר האררט בטורקיה לבעלי מוגבלות פיזית ומסע לאוורסט לנפגעי פוסט טראומה. שמה המלא של הקבוצה אגב הוא "180 מעלות. ספורט ללא גבולות" – בדיוק ככה.