לתחרות ישראמן אילת הגעתי ממש במקרה. אני לא טריאתלט ובאותה תקופה גם לא הייתי חובב הז'אנר, אבל כשפנו אלי להצטרף לשלשה חזקה שבאה לאתגר את המסלול, היצר התחרותי שבי התעורר כמו דב שקם משנת החורף. כשסיפרתי לחברי ל"להקת האריות" של רמת השרון שאני לוקח את האתגר על עצמי, התגובות היו חד משמעיות – הריצה קשה מאוד, חבל על הרגליים. המאמנת שלי, זהבה שמואלי, הטילה וטו על הרעיון ואני מהצד לא הבנתי על מה כל המהומה, הרי מדובר על ריצה בירידה לאורך כ-12 ק"מ ואז מתגלגלים עוד 9 ק"מ במישור נוח. מה הסרט? אני מגיע לטרוף את המסלול!
מה מחכה לכם בריצה
אני זוכר שנחתתי באילת והגעתי אל מתחם האקספו, כבר הבנתי שמדובר באירוע רציני. אילת, העיר בה ביליתי כל כך הרבה פעמים, לבשה חג וכל הסביבה נדבקה בסוג של התרגשות שכמוה לא הכרתי. כמו שכבר אמרתי, טריאתלט אני עדיין לא ועל כן כל החוויות והדגשים שאתן במהלך הכתבה הם ממקום של רץ בתחרות השליחים (השלשות), אך אני מאמין שיש בהם לשרת את הברזלנים שביניכם, לפחות בכל הקשור לחלק האחרון והקריטי של התחרות – שלב הריצה.
ערב התחרות התקבצנו, חברי השלשה, בלובי המלון כדי לסגור קצוות וגם כדי להחדיר עוד מעט מוטיבציה האחד לשני. הסכמנו על איך מבצעים את ההחלפות, כאשר הוחלט שכשהשחיין יוצא מהמים אני כבר מחכה לו ליד הרוכב ומעביר מרגלו את הצ'יפ אל הרוכב ולמעלה בנטפים גם אני אחראי על העברת הצ'יפ לרגלי. הרעיון הוא שמי שסיים את עבודתו נמצא בחוב חמצן וסחרור וכנראה לא מסוגל לעשות זאת במהירות הדרושה.
מסתבר שזו היתה החלטה מאוד חשובה. באותה שנה יצאתי לרוץ בפיגור של כ-10 דק' מהמקום הראשון והצלחתי לצמצם עליו את הפער ולעבור אותו ב-400 מטרים האחרונים. כך שכל שנייה היתה קריטית. את הדרך אל מעלה נטפים הרצים של השלשות עושים בהסעות מאורגנות של התחרות (איזו לוגיסטיקה פסיכית). חשוב להתחשב בזמנים ולקחת שאטל שיביא אתכם לנקודת הזינוק כ-45-60 דקות לפני שהרוכב עתיד לסיים. חשוב לדעת שלמעלה מאוד מאוד קר, גם ביום שמשי, ועל כן יש להתלבש בהתאם, וכן להביא אתכם גם בגדים להחלפה עבור הרוכב. הרוכב כבר יוריד את תיק הגב שלכם איתו למטה בהסעות חזרה אל העיר ולכן השתדלו להתלבש היטב. עקב הקור, יש חשיבות גדולה לביצוע חימום איכותי לפני תחילת הריצה.
מגמת הירידה של המסלול
שלב הריצה הגיע. חשוב להבין שכמעט כל 12 הק"מ הראשונים הם במגמת ירידה תלולה מאוד. בלי לשים לב אפשר להתגלגל למטה תוך שבירת השיא האישי שלכם ל-10 ק"מ די בקלות. בשנה הראשונה השתוללתי בירידה ועברתי את עשרת הק"מ הראשונים בפחות מ-33 דק' כאשר שיאי האישי בזמנו עמד על אזור ה-34 דקות. הירידה שכל כך מפרגנת בחלק הראשון של הריצה היא בעצם החלק הקשה ביותר במרוץ, לפחות אם לא מתכוננים ולא מבינים כיצד לרוץ אותה.
אז אנסה למנוע מכם את החוויה המאתגרת שאני חוויתי בשנה הראשונה ואתן לכם טיפ – אל תהיו גיבורים, מצד אחד חשוב להתגלגל למטה ולהימנע מלטרוק את הרגליים ולהאט את עצמכם בכוח, אך מנגד חשוב להרגיש שאתם שולטים בריצה ובקצב ולא לתת לירידה לשלוט בכם. אני ממליץ להתאפק ולשמור על הקצב שלכם לחצי מרתון, עד קצב חצי מרתון מינוס 5 שניות לק"מ.
הירידה נגמרת בכיכר מרידיאן. שם כבר יימצא קהל רב שיידחף וידרבן אתכם להמשיך וללחוץ על הגז. פה טמונה הבעיה השנייה של מסלול הישראמן הטריקי. המסלול מתיישר, אך האדרנלין המטורף לא מאפשר להוריד את הקצב ובקלות אפשר למצוא את עצמכם ממשיכים להחזיק את הקצב שרצתם בירידה. זה יחזיק בדיוק 1-2 ק"מ עד שפתאום תמצאו את עצמכם בחוב חמצן רציני שממנו תצליחו להתאושש, אך ורק בקו הסיום! מה שאומר שיישארו לכם כ-7-8 ק"מ של סבל צרוף.
ההמלצה שלי היא להישאר עם היד על הדופק. הגעתם לכיכר מרידיאן? תדאגו לכך שאתם מורידים את הקצב באופן יזום ומבוקר, גם אם זה מרגיש קצת מאולץ. את שני הק"מ האחרונים רצים כבר בטיילת האילתית. אל דאגה, אתם לא רצים בין אנשים מכיוון שהפקת התחרות דאגה לסמן באמצעות מחסומים את מסלול הריצה. בשלב הזה יש המון קהל סביבכם, ומי שמגיע לקטע הזה עם כוח, יכול בלי לשים לב לקזז כדקה שלמה מזמנכם. זה השלב שבפעמיים האחרונות בהן השתתפתי בתחרות, לא רציתי שהיא תיגמר.
אז המסלול אכן טריקי ואם לא יודעים לרוץ אותו נכון הוא יהפוך להיות מאתגר מאוד, אך מנגד כבוגר 3 תחרויות כרץ בשלשה, אני יכול לומר בלב שלם שאם תיקחו לתשומת לבכם את הטיפים שנתתי, תגלו שזו יכולה להיות אחת מהתחרויות היותר מיוחדות שעשיתם ואפילו תוכלו לרוץ שם את תוצאתכם הטובה ביותר למרחק של חצי מרתון (התוצאה לא תהיה מוכרת כי לא מדובר במסלול "תקני" למדידה רשמית). לצורך המחשה, השיא האישי הרשמי שלי בחצי מרתון תקני עומד על 1:13:19 שעות ובישראמן הצלחתי לרוץ 1:11:58 שעות.
מאחל לכל המתחרים המון בהצלחה, תיהנו מהדרך ועל הדרך תיהנו גם מאחד מאירועי מהפקות הספורט היותר יפות, מרשימות ומרגשות שקיימות במדינתנו.