את אתגר "רצים את ישראל" של כפיר מן ושחר שרגא נסקר בשוונג במהלך כל עשרת הימים של הריצה

נדרש מאיתנו לצקת תוכן ומשמעות ולהוסיף מימד אנושי לאתגר | צילומים: באדיבות כפיר מן ושחר שרגא

עוד כתבות מסע ואתגר בשוונג
האיש שעשה 50 איירונמנים ב-50 יום ונשאר בחיים
האולטראיסט אריאל רוזנפלד מסכם את הספרטתלון
לשבירת שיא גינס בשחיית שליחים מקפריסין לישראל
אלעד בנימין סיים את תחרות האנדיורומן

האתגר נולד מאהבה עזה לארץ

אנו נוטים לתייג את עצמנו כהרפתקנים, אז כגברים בעלי חזה נפוח ושאיפות שחורגות מגבול הסביר, החלטנו לחפש את האתגר הבא. זה לא ארך זמן רב, היה לשנינו ברור מה צריך לעשות – לחצות את ישראל בריצה, ובשטח. זיהינו באתגר זה כמה רכיבים: הרכיב הראשון הוא קושי הבלתי סביר- רכיב אופייני אצל גברים שעובד באופן פרדוקסאלי, ככל שהוא יותר קשה, כך הוא גם מושך אותנו יותר. הרכיב השני הוא הרכיב החוויתי, שני חברים טובים שיוצאים לריצת שטח ומנסים לחצות את ישראל, מכל זווית בוחנת, מדובר בחוויה, ומעבר לכך גם דברים שאינם "נעימים" בהווה יזכרו כחוויה בדיעבד. הרכיב השלישי הוא רכיב ערכי שעליו הסכמנו כבר בהתחלה. אם כבר עושים את זה, נדרש מאיתנו לצקת תוכן ומשמעות ולהוסיף ממד אנושי של סיפורי חיים שמצאנו אותם כמעוררי השראה.

כדי להסביר לעצמנו מדוע אנו עומדים לבצע זאת ומדוע אנו עומדים להעמיס על גופנו משקולת שכזו, היינו מוכרחים לאמן גם את כוח הרצון. מה שהוביל אותנו הוא מהלך חיינו אשר צברנו בו לא מעט אתגרים וחוויות, התמודדנו עם סיטואציות מורכבות ומלחיצות באופן קיצוני, אבל אם מזקקים את העיקר, הרעיון להרפתקה נולד מאהבה עזה לארץ: לאחר שטיילנו בשבילים, רכבנו בהרים, ניווטנו בוואדיות, גלשנו בחופים, טיפסנו על מצוקים ורצנו בעמקים, החלטנו לאתגר את עצמנו ולחבר ארץ מופלאה עם אנשים מופלאים. כמפקדים, מחנכים ומתנדבים, אנו מאמינים שמה שמגדיר את האדם הוא ניסיונו, מעשיו וחוויותיו.

מאמינים שמה שמגדיר את האדם הוא ניסיונו, מעשיו וחוויותיו

החלטנו כי לאורך המסע שלנו, נצרף אלינו אנשים מיוחדים, אנשים אשר סיפור חייהם לא פחות ממעורר השראה: יש ביניהם מוכרים ויש ביניהם אלמונים, אך המכנה המשותף שלהם, הוא כי סיפור חייהם הוא סיפור של גבורה, נחישות, הקרבה, נתינה והצלחה. קבענו כי אנשים אלו יספרו לנו את סיפורם, את חוויותיהם, את כאבם, את הצלחתם ויספקו לנו את מנת הדלק העיקרית לסיים את מה שאנו עומדים להתחיל.

איך מתכוננים ל-600 ק"מ

את פרק ההכנות, פתחנו למעשה בצורה רשמית לפני כ-8 חודשים. חילקנו את התקופה ל-3 חלקים מרכזיים: השלב הראשון, שלב צבירת הקילומטראז' וחיזוק את הגוף. בשלב זה השקנו את סרגל הריצה שלנו ב-20 קילומטרים, ומדי ריצה הוספנו עוד 2-3 קילומטרים נוספים. בסיומו של שלב זה, הגענו לנפחי ריצה של 50 קילומטרים בריצה בודדת. בהיבט של חיזוק הגוף, ביצענו תרגילי כוח, אימוני גמישות ואימוני סאפ, שהוכיחו את עצמם כיעילים מאוד לשרירים המייצבים ולחיזוק שרירי הרגליים.

כדי להצליח לשלב משפחה יחד עם אימונים מסוג זה צריך להתפשר

השלב השני היה שימור היכולת לרוץ מרחקים ארוכים ולהגדיל את תדירות הריצה. מצאנו את עצמנו גומאים את מרחקי הריצה הארוכים בתדירות גבוהה יותר, תוך ניסיון מתמיד לשמור על האיזון בין שימור העומס והימנעות מפציעות.

בשלב השלישי הורדנו עומסים. המטרה היתה להימנע מפציעות ולהגיע רעננים וחזקים לתחילת המסע. בשלב צבירת הקילומטראז' התחלנו אט אט להפנים את המשמעויות מהשינויים הכרוכים בריצות ארוכות, ריצות שכבר אינן נמדדות בדקות, אלא מתחילים כבר לדבר בשפה של שעות. ככל שהקילומטראז' גדל, כך מצאנו את עצמנו יוצאים לריצה כבדים יותר, מאובזרים יותר ומתארגנים זמן רב יותר. עד עתה, מאוד קסם לנו היופי בפשטותה של הריצה, שלא צריך בה דבר מלבד זוג רגליים, כך שכל אחד (כמעט) בכל מקום ובכל רגע יכול ליהנות מהספורט הנפלא הזה, כמעט ללא אמצעי תיווך, אין צורך באופניים, בכדור או במחבט.

היחס הישיר בין אורך האימונים לבין המשפחה

הריצה היא מעבר לספורט, היא היכולת הבסיסית הנדרשת של האדם, כמו של מיני חיות שונים, לשרוד, לנדוד, להשיג מקורות מים ומזון. כדי לצאת לרוץ, גרוב גרביים, נעל נעליים ורק תבחר לאן רגלייך יישאו אותך. אז זהו, שבריצות הארוכות העניין מעט שונה. כבר פחות יעיל לרוץ 40 קילומטרים ללא שום ציוד תומך. זה פשוט לא עובד. וכך, אט אט מצאנו עצמנו בכל שבוע מטילים ציוד חדש למערכה, לרוב מדובר בציודים בעלי משקל, אפילו הקטן ביותר, שלעתים אף אינם נוחים, מאוד קשה איתם אבל אי אפשר בלעדיהם. למי שנהג להתאמן בריצה באופן הכי טבעי שיש: ביגוד מינימלי בלבד, לרוב אף ללא חולצה וללא שעון מתוחכם, כל ציוד חדש שמתווסף לריצה, משפיע על הקלילות, הגמישות וכמובן הטבעיות של הריצה.

10 ימים במארס

מצאנו עצמנו מוסיפים עוד ועוד ציוד מריצה לריצה, היה לנו מאוד ברור כי כל ציוד שנכנס, מעתה ואילך ילווה אותנו בכל ריצה. היה עלינו להשלים עם העובדה כי מעתה ואילך נבלה זמן רב ביחד, ולא, אין דרך חזרה. לאחר שחצינו את מרחקי ה-25 קילומטרים בריצה רציפה, נפל לנו אסימון, כדאי לרוץ עם טלפון, למקרה שמשהו יקרה. ב-30 קילומטרים נוספו המים ותיק הריצה. לאחר שחצינו את מרחקי ה-35 קילומטרים, הגיע תורם של הג'לים, בהמשך פגשנו את חטיפי האנרגיה, הכרנו את כדורי המלח והחל מהקילומטר ה-40, נוספו פנס הראש, הכפפות, מעיל רוח, כובע חם, נייר טואלט, תמרים ומה בעצם לא.

נתמקד בפנס הראש כאמצעי שממחיש טוב מכל את הסיפור ההכנות. נודה באמת, לרוץ עם פנס ראש עת דמדומים בטמפרטורת 5 מעלות זה לא כיף. אם יצאתם לריצה עם פנס ראש, סימן שמישהו מחכה לכם בבית וחשוב לו שתגיעו בשעה סבירה. בנוסף, קיים יחס ישיר בין אורכם של האימונים לבין הלחץ שיופעל עליכם מהמשפחה. לצאת לריצה בת 4.5 שעות ביום שבת בשעה 6 בבוקר זה לא עובר. כדי להצליח לשלב משפחה (עם ילדים קטנים שתלותם בהוריהם היא גבוהה) יחד עם אימונים מסוג זה צריך להתפשר. ההתפשרות קבעה שנרוץ כמה שנרצה, כל עוד נתחיל בשעות לא שעות, ונתייצב חזרה רעננים ונקיים בשעה סבירה. נו ניחא. חווית ריצת שטח בת 40-50 קילומטרים מדי שבוע בשעה 4 לפנות בוקר עם פנסי ראש, הביאה אתנו להיכרות מדהימה עם חיות הבר הפעילות בלילה, ניתן לסכם בקצרה ולומר שלא ממש חלפנו על פני רצים רבים בשעות אלו.

אם נסכם את שלב האימונים, ניתן לומר כי תחושתנו טובה, הגענו להספקים לא רעים, אך ברור לנו שהיו אינסוף פשרות ואילוצים שרובם ככולם נובעים מהיכולת החלקית לשלב בין שלושת העולמות: עולם האימון האינטנסיבי לאתגר שכזה, העולם בו אנו נדרשים לתפקד ביעילות כבעלים וכאבות לילדים שבאת צריכים אותנו שם, והעולם בו אנו עובדים במשרה מלאה.

האתגר הלוגיסטי לפני שיוצאים לדרך

במקביל להיבט הספורטיבי, חלק ניכר מהזמן הפנוי הוקדש לאתגר הלוגיסטי. ראשית כל, חשוב לארגן מראש את כל הציוד וברמה הגבוהה ביותר, משום שכדי לצאת למסע מאתגר שכזה עם המון אספקטים מחייב להגיע בארגון מושלם. העניין מזכיר יציאה למשימת חלל, כל פנצ'ר ואף הקטן ביותר בתחילת המסע עלול להיות הרה גורל בהמשך המסע.
הלוגיסטיקה הורכבה משלל תחומים: ציוד הריצה המקצועי, הציוד המלווה המנהלתי, הקמה של חפ"ק ואיושו, פיזיותרפיסט מלווה, הסדרת מקומות לינה, ניתוח מדוקדק של המסלול וחלוקתו למקטעים, ניתוח נושא התזונה, בהיבט ההכנה ובהיבט הביצוע, תיעוד, סיקור, רשתות חברתיות, ספונסרים…לסיכום, לסרט עם הנשים לא יצאנו ב-4 חודשים האחרונים.

העיתוי: הנושא הראשון שניגשנו אליו הוא בחירת העיתוי. יש תקופה אחת אידיאלית מכל הבחינות לביצוע. חודש מארס. למה? כמה פקטורים: פקטור ראשון והחשוב ביותר, מזג האוויר. מומלץ לתפוס את חילופי העונות בין החורף לאביב או בין הקיץ לסתיו. בהיבט זה העדפנו את עונת האביב משום שגם אם יהיו ימים קרים וגשומים, הם עדיפים על עמסי חום ושרב. ניסינו לתכנן את המועד שיהיה במרחק מה מימי הגשם האחרונים של סוף החורף, זאת כדי לאפשר לקרקע לספוח את הגשם, ולבוץ להתייבש. הפקטור השני הוא באיזה מצב צבירה אנחנו תופסים את הארץ. בעוד שלאחר חודשי הקיץ הארץ מתמלאת גוונים של צהוב ומקורות המים סיימו להתייבש, הרי שבאביב המצב הוא הפוך, הארץ מתמלאת ירוק, הפריחה בשיאה ומקורות המים מלאים ורק ממתינים שנגיע לחנוך אותם. לקחנו לוח שנה וסימנו תאריך, ה- 4 במרץ.

הציר: בניית הציר היא משימה מאתגרת לכשעצמה. השיקולים שהכווינו אותנו בבניית הציר היו:

שיקול 1: תוואי – התלבטנו אם לרוץ את שביל ישראל, אך מניתוח של המסלולים הבנו כי חלק ניכר בו אינו מתאים לריצה, מה גם שהוא מתעקל ומתפתל באזורים רבים, כך שדי מהר הבנו כי הוא אינו על הפרק. התחלנו לבנות תוואי חלופי שישאף למקסימום שטח ומינימום פיתול. לטופוגרפיה יש חשיבות גבוהה בניתוח הציר, לרוץ בעליות של 300 מ' לאחר 50 ק"מ, יכול לאתגר אותנו יתר על המידה.

שיקול 2 עבירות –  גם אם זיהינו על המפה דרך ג'יפים מדהימה שמגיעה לנקודה הבאה באופן הקצר ביותר, ברגע הדרך אינה מגיבה טוב, הדבר עשוי להעמיס בצורה ניכרת על הריצה. בצפון מרביתם של השבילים עבירים, אך היה צורך בניתוחם של שבילים מועדים לפורענות בעיקר בהיבטי הבוץ. בדרום ניתן להיתקל בשבילי חול, חרסית ולס שחלקם אינו מתאים לריצה, בשל ההיכרות העמוקה שלנו עם מרביתם של שבילי הארץ, יצרנו נתיב שעומד בכל הקריטריונים.

שיקול 3 נופים ואטרקציות – אם נרוץ בקרבת מעין נסתר, תצפית יפה או מערה עתיקה, ברור שנגיע לשם. החלטנו לחלק את ימי הריצה ל-2 מקטעים. מקטע בוקר בן 40 ק"מ ומקטע ערב בן 20 ק"מ. הרציונל הוא כי במנוחה בין המקטעים ננסה להשמיש את הגוף שלנו מחדש למקטע הבא. במנוחה התמקד בתזונה, מנוחה ועיסוי. הצ'ופר הגדול שלנו הגיע לפני כשבועיים: נודע לנו שהפיזיותרפיסט המצוין רמי שרמן נענה לבקשותינו והסכים להצטרף אלינו למסע. למעשה הצלחתנו תושפע באופן ישיר מהתמיכה שנקבל, ועצם הצטרפותו מגדילה את סיכויינו לעמוד במשימה.

והלכה למעשה הצלחנו להגיע עד הלום, שנינו הודינו כי כל תהליך ההכנה היה לא פחות מאתגר מהריצה עצמה. את התוצאות של העבודה הקשה, נוכל לבחון רק כשנתחיל את המסע. לא היינו מצליחים לעשות זאת בלי סיוע מ- DAA יבואני: Skins, Nathan, Perel izum על התמיכה בכל ביגוד הריצה, נעליים ותיקי הריצה. Israel Body שסייענו לנו רבות בתוספי התזונה והייעוץ המקצועי. גל ציון-פור דיאטן קליני וספורט שבנה עבורנו את תכנית התזונה המורכבת למסע רמי שרמן הפיזיותרפיסט שלנו.

אז רשמו ביומנכם, אנו יוצאים לדרך ב-4 במרץ, נשמח לארח אתכם בשבילים, בהרים ובוודאיות – מתחילים בקלעת נמרוד