הר לעמק בתחילת מאי, ואני כבר כמעט חודשיים בתוכנית אינטנסיבית
מאת:יעל גורלי
כמו כל דבר אצל אנשים שמתקשים לספור, התוכנית מורכבת משלושה חלקים: בסיס, בנייה וחידוד. קיבלתי הוראות לאכול טוב, לישון הרבה, ובלי פאניקה. אני לא צריכה להיות מוכנה עכשיו, אלא רק עוד חודשיים. אני גם לא צריכה לנצח, רק להיות טובה מספיק. חוץ מזה, פאניקה לא תעזור לכלום. קל להגיד…
תקופת הבסיס עברה בנעימים. נהניתי מהשינוי בשגרה. גיליתי שאני הרבה יותר מהירה משחשבתי. העומס לא היה נוראי כמו שחשבתי. המאמנת אמרה לי לא לרוץ מהר מידי כדי לא לשרוף את עצמי, ואני לא צריכה שיגידו לי דבר כזה פעמיים! אז לקחתי את הדברים בקלות, ואפילו הצלחתי לקמבן את התוכנית ולקבל שני ימי מנוחה בשבוע. סיימתי את תקופת הבסיס מוכנה כמעט לארוע עצמו. לפני שהתחלתי, חשבתי שאהיה גרועה, ושזה לא בשבילי, אבל הפתעתי את עצמי לטובה.
תקופת הבנייה היתה קצת פחות מלהיבה. נוסף עוד יום אימונים לשבוע, הלחץ התחיל לחלחל. הצורך בחופש התחיל לחלחל גם הוא, אבל אין ברירה, צריך להמשיך ולדחוף. גם עקומת השיפור, באופן טבעי, השתטחה לה. התחלתי להרגיש כאילו לא עשיתי שום דבר בתקופת הבסיס שיכין אותי למה שאני עושה עכשיו. בדרך כלל במירוצים אומרים לך "אל תסתכלי על כמה נשאר לך אלא על כמה עברת". פה זה הרגיש שדווקא להסתכל על כמה עברתי מייאש אותי. מצד שני, גם לא באמת הצלחתי להסתכל על "כמה עוד נשאר". הכי בטוח להסתכל על כל יום בנפרד, עד כמה שאפשר.
בסוף תקופת הבנייה הלכתי להרצאה לקבל טיפים אחרונים. לחשוב חיובי, וכל זה. שיפצורים לתוכנית האימונים שרק בילבלו אותי עוד יותר. כרגיל, הדברים האלה לא באמת עוזרים לי. אולי רק להרגיש ש"התכוננתי נכון". כמות האנשים שהייתה שם הבהירה לי שאני מתפקדת פחות טוב בתוך המון אדם. אצטרך למצוא לי מקום בצד מאחורה, שם מרגיש לי הכי בנוח. הבעיה שאין מדידת זמנים אישית.
ועכשיו אני בתקופת החידוד. לכאורה העומס יורד, אבל הלחץ ממלא את מקומו, ובעיקר: נמאס כבר. עייפתי. שישה ימים של אימון בשבוע, ולקחתי יום מנוחה נוסף רק כשהטסטים הראו שאני הולכת אחורה במקום קדימה. כל כך הרבה הכנות לארוע כל כך קטן, זה לא הגיוני פשוט. כולם אומרים לי "עוד שבוע" אבל אני רוצה שזה יהיה כבר מאחורי. שבוע הוא נצח כרגע, אפילו יום אחד הוא נצח. כל עוד זה לא "עכשיו".
ואיך הריצות, אתם שואלים? לא משהו. שילוב של אסתמה עצבנית ועצלנות מצוייה. לפחות יש משהו שמוציא אותי החוצה מבין הספרים שאני שקועה בהם כבר חודשיים בהכנה לבחינות לשכה במשפטים, יום לפני הר לעמק.
כל הפרטים על הר לעמק- כאן
יעל גורלי
מתמחה במשפטים, רצה, מתאמנת בקונג פו שאולין ומדושת (אבל ממש לאט)
יש לה גם בלוג – רצה על זה
