רצה נוספת הותקפה הבוקר על מסלול הריצה, דבר שלאחרונה שומעים עליו יותר ויותר. חשוב לנו כאן בשוונג להילחם בתקיפות ולמגר אותה לאור מספר האירועים ההולך וגדל. זהו סיפורה של נתקפת נוספת מהיום בבוקר ברחוב ההסתדרות בחולון. לפני כחודש הותקפה אירית קושניר גם כן בפארק הירקון בצד המזרחי שלו. בעקבות התקיפה יצאנו עם כתבה בנושא "מדוע נשים חוששות לרוץ לבד". לפני כשבוע הותקפה רצה נוספת, זואי שפיר, בשירותים הציבוריים של פארק הירקון.
כך פרסמה הבוקר אלינור ברגר:
"לא חשבתי שאני אכתוב פוסט כזה, אבל זה מצא גם אותי.
היום בבוקר קמתי לאימון, מקום המפגש הקבוע עם הקבוצה שלי, יצאתי לדרך רגלית והתנעתי מנועים לפי שהתחלתי לרוץ למקום המפגש.
בדרך, שמעתי צעדים מאחוריי, משהו בי אמר לי להאט ולתת למי שמאחוריי לעבור, האטתי.
ופתאום מישהו לפת אותי, תפס לי את הישבן בכוח.
אני הייתי המומה, ישר הסתובבתי,
המוח שלי היה המום לשנייה.
הסתובבתי והתחלתי לצעוק עליו,
הוא ברח מאחורי עמוד חשמל, החליק וברח לכיוון מגרש חניה.
המשכתי לצעוק עליו והוצאתי פלאפון. קראתי לו פחדן ושיבוא ונראה אותו.
התקשרתי למשטרה שלמרות שהיתה תחנה במרחק 5 דקות נסיעה ממני, הם שלחו לכיוון ניידת מעיר אחרת..
נשארתי במקום ואמרתי לשוטרים איפה אני, תוך שאני אומרת להם שאני באותו מקום והוא יכול לחזור.
אחרי יותר מ- 16 דקות הם הגיעו(!).
אחד השוטרים אמר שיעשה סיור ואני אחרי שתיארתי אותו באוזנם, הסתכלתי עליו,
והבנתי שהסיכוי שהם ייתנו לי שקט נפשי הוא מזערי.
למזלי, לא קפאתי, זה יכול לקרות לכל אחת. עצם זה שהתוקף ראה שאני לא קופאת הפחיד אותו.
איך אמון בבני אדם יכול להישבר כל כך מהר ואיך הפחד עכשיו יימצא לו מקום בליבי".
