הוא גדל בישראל, מייצג את אוסטרליה, תפס כותרות במזרח אסיה, וניצח ב-6 מרוצי אולטרה בעולם כולל במקצה ה-54 קילומטר במרוץ הארץ המובטחת מים אל י-ם. זה עוד כלום, ולאד איקסל הפסיק לעשן, הפך לטבועני והתחיל לרוץ לפני פחות משנתיים
מאת:דני בורשבסקי
המקצה ל-54 קילומטרים במסגרת מרוץ הארץ המובטחת קק"ל מים אל י-ם, שימש כזירה מצוינת עבור רצים שביקשו לבחון את יכולתם במרחק שהוא קצת יותר ארוך ממרתון. מהסיבה הזאת בדיוק ציפינו לראות את רצי האולטרה הטובים בארץ במקצים הארוכים יותר, רק שאף אחד לא ממש הכיר את ולאד איקסל בן ה-26, שדהר כל הדרך מקו הזינוק בנמל יפו ועד לקו הסיום בשהם כדי לנצח בזמן מדהים של 4:15:20 שעות.
איקסל, חמישה ימים לפני הארץ המובטחת ניצח מרוץ שטח בהונג קונג צילום: צלמי שוונג
מי שעקב אחר התחרות בין הישראלים במרתון ירושלים האחרון, לא ממש הבין מיהו הרץ הזה שנרשם אז כישראלי וסיים בזמן של 2:51 שעות. גם איקסל בעצמו לא מכיר באופן אישי רצים ישראלים למרחקים ארוכים.
אז הסיפור הוא כזה – הוא נולד באוקראינה, עלה לארץ עם הוריו כשהיה בן 4 ואחרי 10 שנים בחיפה ההורים התגרשו, והוא עזב עם אמו את ישראל לאוסטרליה. מאז הוא חי בעיר פרת', מדי פעם מגיע לארץ כדי לבקר את אביו ושאר קרובי משפחתו, ורק השנה החליט להגיע לכאן למספר חודשים. הסיבה היא שהשנה איקסל כבר יכול לקרוא לעצמו ספורטאי מקצוען, וכאחד שמתכוון לכבוש את תחרויות הטרייל באירופה, הוא בחר בישראל כבסיס אימונים ממנו הוא יוצא להתחרות וחוזר לאחר מכן.
עם כל הכבוד למרוץ 54 הקילומטרים ב"ארץ המובטחת" מים אל י-ם, זו היתה תחרות התאוששות עבור איקסל. חמישה ימים לפני כן הוא ניצח 2,600 רצים במרוץ השטח של NORTH FACE ל-50 קילומטרים בהונג קונג. בפברואר האחרון הוא ניצח במרוץ השטח של NORTH FACE ל-100 קילומטרים בתאילנד, ובעוד 10 ימים הוא ייצא מישראל לאיים הקנאריים כדי להשתתף באחד ממרוצי הטרייל היוקרתיים באירופה, ה"טרנסוולקניה" למרחק של 83 קילומטרים בהרי הגעש של האיים הספרדיים. והוא לא עושה את זה רק למען ההשתתפות. עד היום הוא השתתף ב-9 מרוצי אולטרה מרתון, בכולם הוא השיג פודיום ובשישה מהם הוא ניצח. חלק מהמרוצים האלה היו יוקרתיים במיוחד כמו מרוץ ה-100 קילומטרים של NORTH FACE בהונג קונג שבו הקדים את דייב מקי (אחד מרצי האולטרה הבולטים בארצות הברית) ואת ג'ז בראג הבריטי (אלוף האולטרה מון בלאן ב-2010).
תודו שעד עכשיו התרשמתם, אבל עוד לא קראתם כלום. הסיפור המדהים באמת של איקסל הוא ההפתחתות שלו כרץ, לפני שנתיים בלבד.
ממסטייקים וסיגריות לטבעונות וקילומטראז'
איקסל מספר על עצמו בעברית רהוטה שעד גיל 17 היה שחקן טניס לא רע. אחרי שהפסיק הוא ניסה לשמור על כושר בחדר כושר, אבל לא בצורה עקבית. ההרגשה שלו הייתה שאורח החיים שלו היה בעיקר לא בריא בגלל עישון סיגריות, שתיית אלכוהול וחיבה גדולה לבשר. יום אחד, הוא פשוט הרגיש שהוא רוצה לעשות שינוי קיצוני, ולבדוק האם קיבל את הגנים של אביו לאוניד, רץ ותיק למרחקים ארוכים שהשתתף במרוץ 100 הקילומטרים הראשון שהתקיים בברית המועצות ב-1974: "זה היה לפני פחות משנתיים. החלטתי ביום אחד להפסיק לעשן, ושבוע לאחר מכן כבר רצתי מרתון. זה היה בלי להתאמן למרתון, עשיתי כמה ריצות לפני ופשוט הלכתי לרוץ. סיימתי בזמן של 3:18 שעות והבנתי שכדאי להמשיך עם זה. חמישה שבועות לאחר מכן רצתי מרתון נוסף, הפעם כבר סיימתי בזמן של 3:05 שעות. אחרי המרתון הזה הרגשתי שמשעמם לי לרוץ בכביש וחיפשתי באינטרנט את המרוץ הקשה בעולם. מצאתי את האולטרה של מדבר אטקאמה בצ'ילה, מרוץ של חמישה ימים ל-250 קילומטרים שבהם אתה סוחב על הגב את כל הציוד שאתה צריך. זה היה האולטרה הראשון שלי, וסיימתי אותו במקום השני".
זה פירסם אותך באוסטרליה?
"האמת היא שאז לא, כי עולם מרוצי האולטרה באוסטרליה הוא מאוד מפותח ויש הרבה רצים והישגים. מה שכן, לפני שלושה חודשים סיימתי במקום השלישי במרוץ NORTH FACE ל-100 קילומטרים בהונג קונג, מרוץ שהגיעו אליו כמה מהשמות הגדולים בעולם. אחרי ההישג הזה כבר התחילו להתעניין בי, ואפילו הזמינו אותי לנבחרת אוסטרליה בריצת שחקים (SKY RUNNING) ואיתם אני אתחרה באליפות העולם בקיץ".
"זה היה לפני פחות משנתיים. החלטתי ביום אחד להפסיק לעשן, ושבוע לאחר מכן כבר רצתי מרתון"
ריצת שחקים אגב מתייחסת למרוצים שמתקיימים בגובה של מעל ל-2,200 מטרים מעל פני הים, ורבים מרצי האולטרה מרתון הטובים בעולם כמו קיליאן ג'ורנט הספרדי מאוד אוהבים להתחרות בקטגורייה הזאת. אז ולאד איקסל עדיין רחוק מההישגים של ג'ורנט, אבל מושפע מאוד מרצי אולטרה מרתון בכירים בעולם ובעיקר מסקוט ג'ורק, שבעקבות ספרו EAT AND RUN בחר בטבעונות. "זה היה אחד הדברים שממש עזרו לי להתפתח כרץ. אחרי שני המרתונים הראשונים שלי התקשיתי ללכת במשך שלושה שבועות והיו לי כאבים חזקים. כשהתחלתי להתאמן למרוץ בצ'ילה והייתי חייב לרוץ בממוצע 30-40 קילומטרים ביום, הבנתי שמשהו צריך להשתנות. עברתי לטבעונות ופשוט גיליתי שאני מרגיש הרבה יותר טוב ושהגוף שלי מתאושש מצוין. פתאום אני יכול לרוץ 3-4 מרתונים בשבוע".
כתבות נוספות בנושא:
> "זה היה המרוץ הטוב בחיי"
> חגי אשלגי מסכם את מרוץ הארץ המובטחת מים אל י-ם
> מרוץ הארץ המובטחת- כתבה מתעדכנת
אגב, איקסל הוא פריק של תחרויות. בעונה הנוכחית הוא מתחרה לפעמים 2-3 פעמים בחודש, ומבחינתו אין עם זה שום בעיה. יותר מזה, כל ההתנהלות שלו היא עצמאית. הוא עובד ללא מאמן, מממן את עצמו, ומחכה להצעה המתאימה מהספונסר הנכון. את אימוני הריצה שלו הוא משלב עם אופניים ושחייה, כמו גם שלושה אימונים שבועיים של ביקראם יוגה ותרגילי כוח. "אף פעם לא עבדתי עם מאמן. אני מתאמן לפי תכניות, רץ לבד, ומקשיב לגוף שלי. אני דואג לא לפספס אף אימון, אבל אני אף פעם לא רץ בכוח, ואם הגוף אומר שלא לרוץ 30 קילומטר אלא 15 אז אני מקשיב לו. בתחרויות שאני משתתף בהן מרוויחים כסף, אבל זה לא משהו שאפשר לחיות ממנו. אני מדבר על סכומים כמו 1,000-1,500 דולר, כסף שיכול לכסות טיסות ומלונות אבל לא יותר מזה".
אני מאוד נהנה לרוץ בישראל
בזמן שהוא בישראל, איקסל משתדל שלא לוותר על התחרויות שמתאימות לו, וכך הוא מצא את עצמו במרוץ " הארץ המובטחת" מים אל י-ם, למרות ש-5 ימים לפני כן הוא עוד התראיין לכמה כלי תקשורת בהונג קונג אחרי עוד הישג שלו שם.
יממה וחצי אחרי שחצה את קו הסיום הוא סיכם עבורנו את הריצה שלו: "מבחינת עליות וירידות זה לא היה מרוץ קשה, אבל השטח לא היה קל בכלל. כל הזמן היו בורות ואבנים ובלילה זה מאוד הקשה על הריצה. בשלב מסויים לא רציתי ללחוץ יותר מדי כי אני מתכונן לתחרות אחרת, אבל הצלחתי לשמור פחות או יותר על קצב אחיד, באזור ה-4:43 דקות לקילומטר. אני חייב לציין שהסימון היה מצוין. יצא לי לרוץ בהרבה מקומות אחרים עם סימונים פחות טובים, ופעם בתחרות בסינגפור אפילו רצתי 7 קילומטרים מיותרים. אז כאן התחרות הייתה קטנה, אבל הארגון היה מצוין ולא היה מקום להתבלבל".
על מרוץ הארץ המובטחת "בשלב מסויים לא רציתי ללחוץ יותר מדי כי אני מתכונן לתחרות אחרת"
מצאת מקומות טובים להתאמן בישראל?
בהחלט. אבא שלי גר בנשר כך שאני מתאמן הרבה באזור יגור, ומאוד נהנה לרוץ בישראל. אני כל הזמן מוצא טריילים חדשים לרוץ בהם וזה ממש נחמד".
ומה עם החיים האמיתיים, שמחוץ לריצה?
"אני סטודנט לאדריכלות, ואחרי ארבע שנים וחצי של לימודים החלטתי לקחת פסק זמן ולהשקיע בתחרויות. באוסטרליה אפשר לקחת את הזמן ולחכות עם התואר, זה לא בוער. נכון לעכשיו עוד אי אפשר להגיד שאני מקצוען, אבל אני אנסה להצליח כמה שיותר בתחרויות הבאות שלי. השאיפה שלי ב'טרנסוולקניה' היא לסיים בעשירייה הראשונה או אפילו לחמישייה. זו בטוח תהיה חוויה מעניינת מאוד כי אני פחות מכיר את הרצים האירופאים והאמריקאים ואני יודע שהם טובים מאוד".
דני בורשבסקי
