מה להגיד לכם – אין רכיבות רכיבות! היינו היום ב״מורטירלו״ – הפעם האחרונה שלי בחיים… אבל חוץ ממנו היה אקשן אדיר
מאת:רפי פרחי
• על ההכנות לטראנס אלפ – מהר להר כוחנו עולה
• רפי פרחי מספר על היום לפני הזינוק כאן
• היום הראשון: גשם, קור ורוכב שנהרג
• היום השני: רכיבה מנהלתית והמון גשם
• היום השלישי: שמש, גשם והמון הרים
• היום הרביעי: איך כבשנו את הפאסו די סטלביו
על הבוקר ב-4 מעלות בשמש זינקנו ב״ליביניו״ – עיירת סקי איטלקית מקסימה. מיד פנינו שמאלה והופ – התחלנו לטפס. כמה? בסך הכל 18 ק"מ, בשיפוע של 8% בלבד, כלומר, שיפוע נוח יחסית. הגענו למעלה מהר (שעה ורבע לפחות) והתחלנו בירידה פצצה, שבאמת: אין דברים כאלה! 50 ק״מ עם שיפועים, סיבובים טכניים, מנהרות, ידיים חזק על הדרופים וכל הזמן: ריכוז! הנוף מקסים, עיירות עם טירות וכנסיות ואבני פאבה ותושבים שמעודדים כל הזמן ומוחאים כפיים ב״איטלקית…״.
חמש דקות לזינוק, מחייכים בקור של 4 מעלות
גלעד הגדול מכולם בליביניו
ואנחנו – לא רואים בעיניים, נקודה. אני רואה רק את הרוכב לפני, רק את הגלגל שלו ורק שומר – שלא יעז לברוח. ואנחנו מהירים מאד.
הנוף מתחילת הטיפוס
יש רוכבים שהתייאשו קצת והאטו את הקצב בירידה.
והנה אנחנו בדרך ל״פאסו מורטירולו״ – יאללה, תנו לגמור עם זה!
בתחילת המורטירולו – גיל עוד יכול לחייך
קצת נתונים: האיטלקים טוענים שזה ההר הקשה ביותר לטיפוס באירופה. הוא מתחיל ב-2 ק״מ קלים, עם שיפוע של 10-12% ואז עוברים לשיפוע קבוע של 14% עם תיקונים בכל פעם ל – 17-18%, ויש 10 ק"מ כאלו ובסה"כ – 12.5 ק"מ.
מסביב רוכבים בדממת מוות! אתה שומע רק גלגלים וקצת שרשרת… אף אחד לא פוצה את פיו, אין אוויר ויש כאלה שפשוט הולכים ברגל – לא מעט.
הרבה מאד עוצרים איפה שרק אפשר, לוקחים אוויר, משחררים את הגב, ומתקדמים.
גם פה יש 33 סרפנטינות מסומנות. עד שהגענו ל -10 יצאה הנשמה!
מי, לכל הרוחות, סלל את ה״דבר״ הזה? מי, לכל הרוחות, בכלל תכנן את הדרך הזו? אני נשבע לכם: בקירות האלה, רכב משפחתי רגיל עם 4 נוסעים – לא עולה!
אלי Z כבש את המורטירולו
הנופים מדהימים אבל ההרגשה היא ״גיהנום בגן עדן״, זה בדיוק כך.
מאחל לכל רוכב לצלם את השלט הזה
טוב, הגענו למעלה. נגמר? מה פתאום? ראשית: קרררר… ושנית – מתחילים לעוף למטה. כמה? 30 ק״מ, בהפרשי גבהים אדירים: מגובה 2250 ועד לעמק למטה בגובה 700 מטר. מה זה אומר? ירידות בשיפועים היסטריים, עם הרבה מהמורות, אבל זורמות פצצה.
צריך להזהר, להזהר, להזהר… כי הרבה רוכבים התרסקו! כמה? הרבה… למה? כי חייבים להיות בעירנות ובריכוז ללא הפוגה של שניה אחת אפילו.
בתמונות – נוף פיצוץ. במציאות – רואים רק את הגלגל שלפנינו
מה להגיד לכם: אני מצדיע ל״פאסו״ הזה! הכי קשה שעשיתי אי פעם! צריך לתת לו כבוד! איך בג׳ירו הרוכבים אוכלים אותו ב-18 קמ״ש (אנחנו אולי על 8 קמ״ש… אולי) ופורצים בסוף לספרינט אדיר בשביל 4 נקודות… לי אין מושג, זה פשוט מעבר לאנושי… כל הכבוד להם!
סה״כ סיימנו היום 117 ק״מ על 3000 טיפוס… בסביבות 6 שעות ואנחנו כבר כמעט ״טוטאל לוסט״!
אין על השירות – רונן בנייד והמכונאים עובדים!
מחר לא פותחים שכונה – ממשיכים הלאה ומצפה לנו יום של מעל 7 שעות על 3000 טיפוס.
זה מה שמצפה לנו מחר
מה אנחנו, מקצוענים? פרו? אי אפשר קצת קיטנה?
ככה זה טראנסאלפ! קשה עד לקצה!
28.6.2013
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
